עלינו להיות מודעים למצב המנטלי שבו נמצאים ספורטאים בתחרות ולהקנות להם את הכלים הנדרשים להתמודדות עם מצב זה מבעוד מועד, מהשלב שבו הם מתחילים את התמחותם בספורט. המשחקים האולימפיים נתפסים על ידי ספורטאים ומאמנים וגם על ידי הציבור הרחב כאירוע

כולם זוכרים את המקרה המפורסם של זינדין זידאן בגמר גביע העולם בכדורגל במשחק של צרפת מול איטליה. הבלם האיטלקי פלט כמה שטויות …זיזו איבד את הראש ונגח בביטנו. זידאן הורחק והשאר היסטוריה. אתמול צפיתי (באדיקות אני מוכרח לומר) ברבעי הגמר

שלשום הסתיימו להם ארבעה ימים מוטרפים של רבעי גמר הצ'מפיון ליג בכדורגל. כבר התרגלנו לחגיגות כדורגל כשמדובר בטופ האירופי…אבל אף תסריטאי \ פרשן \ חוזה בכוכבים \ קורא בקפה לא יכול היה לחזות את מה שהתרחש על הדשא בליסבון. כשכל

אתמול התרחשה דרמה של ממש באליפות הפתוחה של ארה"ב בטניס. ג'וקוביץ המדורג אחד בעולם, תוך כדי נקודה בה נשבר, שלח (בניגוד לכיוון הליכתו, כך שלא יכל לראות לאן הכדור נחבט) כדור תועה לגרונה של שופטת הקו. לפי התגובה שלו היה

לאחרונה ראיתי את הסרט התיעודי המעולה של HBO – The weight of gold המספר את סיפורם של ספורטאים אולימפיים בסיום אירועי שיא "כשמשקל הזהב" על הכתפיים. סרט שחושף טפח מהמשא \ מסע הנפשי שעובר על ספורטאי הישג תחרותיים. בשנתיים האחרונות

היום צפיתי ברבע גמר הרולן גרוס בין תים האוסטרי ושוורצמן הארגנטינאי. הארגנטינאי (שמדורג נמוך מתים) ניצח לאחר 5 שעות (!!!) של קרב נפילים. טניס משובח, תהפוכות, שינויי מומנטום, מהפכים ומה לא. אני חייב לומר הרגשתי תשוש בסוף המשחק…ובכלל לא זזתי