שלשום הסתיימו להם ארבעה ימים מוטרפים של רבעי גמר הצ'מפיון ליג בכדורגל. כבר התרגלנו לחגיגות כדורגל כשמדובר בטופ האירופי…אבל אף תסריטאי \ פרשן \ חוזה בכוכבים \ קורא בקפה לא יכול היה לחזות את מה שהתרחש על הדשא בליסבון. כשכל העולם בטרללת הקורונה קיבלנו אסקפיזם טהור של כדורגל משובח. כעוסקים בעולם הפסיכולוגיה של הספורט ישנם תמיד נושאים מרתקים במשחקים הללו וכל משחק, לפחות אצלי, נצפה מתוך ההסתכלות על התהליכים הקבוצתיים והאישיים שמתרחשים על כר הדשא.
משתף מספר מחשבות שעלו תוך כדי צפייה.
1. ההבדל בין אלוהות לגאונות – חייב לדחוף גם את נושא הריקוד האחרון של ג'ורדן. למה? בגלל מסי. אז מה זה קשור? אחד אלוהים – שמשלב גאונות בספורט בו הוא עוסק ומנהיגות שמובילה את הקבוצה שלו לזלול תארים. ואחד שהוא רק גאון שהוביל את הקבוצה שלו להישגים. בעוד מייקל ג'ורדן היה סופר דומיננטי ברגעי ההכרעה ולקח אחריות (זה ההבדל המשמעותי) … למסי יש יותר מדי דוגמאות בברצלונה ונבחרת ארגנטינה שבהם דפק נפקדות ונעלם. אז לא היינו צריכים את התמונות מהמחצית להבין שמסי בנפקדות… ראינו גם על המגרש. שום מנהיגות. נאדה. מסי שחקן כדורגל גאון ותודה לאל שיצא לנו לצפות בו בדור שלנו… אבל הוא לא מנהיג. הוא פשוט לא מסוגל\יכול\רוצה לקחת אחריות ברגעי משבר. זה קשור לאישיות, קשור לתכונות אופי ולעוד דברים רבים. יש משהו שלא ניתן להכשיר אליו או ללמד אותו וזה לדרוש ולקחת את המושכות ברגעים הקשים ולהנהיג.
2. תומאס מולר – ב 7 – 1 המפורסם של נבחרת גרמניה מול ברזיל שיחקו 2 שחקני באיירן מינכן: תומאס מולר ונוייר. אחד ההבדלים המהותיים זה המנהיגות שלהם ובעיקר של מולר במרקם שנוצר בביירן מינכן. כולם מדברים על המכונה הגרמנית שכותשת. אבל רגע, בואו נדבר על שחקן, שלא נמצא בטופ של הגות הפרשנים ובכל זאת קבלן תארים מטורף והנוכחות שלו… התקשורת שלו על המגרש… תענוג. איזו כריזמה. לא נרגע לעולם, מקרין קילינג אינסטינקט תמידי…איזה כיף לראות. ממליץ לכל שחקני הכדורגל לגזור ולשמור איך נראית מנהיגות ותקשורת על המגרש.
3. אטאלנטה – כמה כישרון, כמה כיף לצפות בקבוצה הזו. גם בסרייה A וגם בצ'מפיונס. קבוצה מלוכדת, אנרגטית, מאורגנת שרצה קדימה. אבל מה קורה, כשאתה אנדרדוג מובהק ומוביל ופתאום יש מה להפסיד אז הלחץ עולה והתפקוד יורד. אז מה בעצם קורה כאן? בתחילת המשחק קבוצת האנדרדוג מפוצצת באנרגיה ורצון, השחקנים חדורי מוטיבציה וממוקדים במשימה כשברקע נחה לה התחושה, "שאין מה להפסיד…". לאט לאט הם צוברים ביטחון ונמצאים בנקודה האופטימלית (כמסומן באיור המצורף כתמונה 1). וכך אנחנו נכנסים ל 10 דקות האחרונות של המשחק כשלקבוצת האנדרדוג כבר יש הרבה מה להפסיד…כאן, מתרחש תהליך מעניין שרמת הלחץ עולה ולקבוצה אין למעשה מנגנונים להתמודד עם לחץ כזה. הקבוצה המנוסה והמוכשרת יותר מקבלת ביטחון ונעה לנקודת האופטימום שלה בה רמת הביצועים שלה הגבוהה ביותר. זה חלק מהתבגרות של קבוצה. אטאלנטה קבוצה מפתיעה וסוחפת. אבל כחלק מההתבגרות שלה היא צריכה את המסורת הזו של השתתפות במפעלים האירופים ברמות הגבוהות. שם תצבור שם וניסיון שיסייע רבות ברגעים המכריעים וכנראה ימנע קריסה בשתי דקות קריטיות. ובהמשך ניתן לדבר על PSG שלא נשברו וטסו קדימה שוב השוב עד שהשיגו את ההכרעה.
4. ראחים סטרלינג – מי שעוקב אחריו מבין שיש לנו כאן עסק מורכב. לצד הצגות כדורגל יש לסטרלינג היסטוריה של החמצות מסמרות שיער. ונשאלת השאלה מה קורה כאן? זה הגיוני ששחקן התקפה מחמיץ…אין שאלה אבל שוב שוב ברגעים חשובים? ניתן ללכת לעניין ההתמודדות עם לחץ וההקשרים המתבקשים. אבל ניתן גם להסתכל מעוד זווית מעניינת. אני לא מכיר את האיש אבל רחים סטרלינג נראה לי שחקן קצת פרחח…איך נאמר : מעל המשחק", אולי עודף ביטחון, שברגעים מסויימים מוציא מקשב וריכוז. לא מכיר את האיש אבל נראה לי שאני בכיוון…
5. לשחק בלי קהל – קורונה טיים. מאד מעניין התופעה הזו בטופ העולמי שפתאום משחקים ללא קהל… אני מנסה לחשוב כיצד משפיע על השחקנים…מהיכן מוציאים אנרגיות? האם יותר קל להתמודד עם טעויות ושגיאות במשחק? כיצד מקל או גורע מריכוז…נקודות מעניינות…עוד חושב עליהם.
אוטוטו חצאי הגמר. גרמניה Vs צרפת…. כבר אי אפשר לחכות…
