fbpx

טריאתלון

"הכאב הוא בלתי נמנע, הסבל הוא בחירה"

הרוקי מורקמי מתוך הספר "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה"

קשיחות או חוסן מנטלי מזוהים ללא סייג עם ענף הטריאתלון. בשל דרישות לשליטה מלאה בשלושה ענפי ספורט, מותאם העיסוק בתחום למגה אתלטים המסוגלים לשלב באופן פיסי, טכני ומנטלי את השחייה, הרכיבה והריצה למאמץ אחד מתמשך. קשיחות מנטלית מתייחסת ליכולתו של הספורטאי להתמודד טוב יותר ממתחריו, להיות נחוש יותר, ממוקד, בטוח בעצמו ובעיקר בעל יכולות התמודדות מצוינות עם לחצים וקשיים. ובמילים אחרות, טריאתלט הוא אדם בעל אישיות חזקה, תחרותית, בעל ביטחון ואמונה עצמית, מיקוד שליטה פנימי, נחוש ובעל יכולות יוצאות דופן לייצר מוטיבציה ונחישות פנימית לדחוף את עצמך לקצה ויכולת עמידות גבוהה, להתמודד עם משברים, לחטוף מכה ועדיין להישאר יציב ונכון לאתגר. באחד מהמחקרים נשאלו טריאתלטים על ההיבטים המנטליים של הענף ומה הם מחשיבים כחשוב ביותר – מוטיבציה להתאמן ויצר התחרותיות עלו שוב ושוב כבסיס לענף קשה זה.

אלמנט מרכזי בטריאתלון הוא היכולת להתמודד עם משברים פיזיולוגיים הכרוכים בעמידה בספי כאב ומצוקות הקשורות בתהליכים הביולוגיים שעובר גוף האדם במאמצים שכאלה ( חום \ קור, הידלדלות המשאבים הגופניים, התכווצויות ומתיחות, עייפות וכד'). ההתמודדות מחייבת אישיות חזקה המסוגלת להפוך כל קושי לאתגר בר ביצוע. לכן, ענף הטריאתלון בהגדרה בוחן את החוסן המנטלי של הספורטאים. אחד המרכיבים המנטליים שניתן להתאמן עליהם עם פסיכולוג ספורט קשור ביכולת של הספורטאי לראות את ביצועיו ומאמציו באור חיובי וחיוני. היכולת לבצע " מסגור מחדש" לאתגרים תוך כדי מאמץ, ולגייס את האנרגיות הדרושות להתמודדות. היבט נוסף, שניתן לעבוד עם איש מקצוע קשור במעבר בין "חשיבה דיסוציאטיבית" ל"חשיבה אסוציאטיבית". חשיבה אסוציאטיבית היא העיסוק בחוויה הגופנית תוך כדי המאמץ. הקשב מופנה לפידבק מהגוף. חשיבה דיסוציאטיבית היא עיסוק מנטלי בדברים שהם לא בדיוק ב"כאן ועכשיו" הפיזי אך יעילים ורלוונטיים כמו להריץ בראש שיר שנותן כוח ומוטיבציה. הרעיון הוא שצריך לשמור על איזון בין השניים. בדיאלוג עם הספורטאי אנו מזהים את הדפוסים ועובדים עם הספורטאי על האיזונים הרלוונטיים ליצירת התמודדות אפקטיבית ככל שניתן.

באדיבות יוסי רובננקו

טריאתלון זה גם תכנון וניהול תוכנית אסטרטגית של מאמץ, קצבים, זמנים, תזונה, טקטיקת מרחק וכד'. הספורטאי חייב להיות מפוקס ומתוזמן בהחלטותיו על פי תוכנית התחרות וניתוח המצב במציאות במהלך התחרות. בהקשר זה, גם ניהול טקטיקת המקצים והבחירות ביחס להיצמדות לדבוקה מסויימת, להתייחס למה שהאחרים עושים וכד'.

נקודה נוספת קשורה בניהול המעברים בין הענפים השונים. היכולת של האתלט לנהל את המעברים, הן פיסית בנקודות ההחלפה, במעבר בין השחייה לאופניים ואח"כ לריצה. זהו איזור "סטרילי" המשמש גם להתרעננות וגם למעבר \ סוויץ' בין הענפים. ביצוע פחות טוב יכול לגרור תחושות שליליות ומחשבות של כישלון. המפתח, שימוש נכון במעברים כנקודת מעבר מנטלית המאפשרת לצאת לדרך לאתגר הבא ו"לשכוח" את המקצה שעבר. ובהקשר הזה, היבט מנטלי נוסף קשור בתפיסה העצמית של כל ספורטאי את הענפים בהם הוא מרגיש חזק או חלש. תפיסה זו יכולה להקרין על הספורטאי בהערכתו בחסר את יכולותיו אל מול המתחרים.

נושא נוסף חשוב מאד הוא היכולת של הספורטאים לעמוד בתוכניות אימונים המשלבות לעיתים מס' יחידות אימון שונות ביום, לתוכניות האימונים הארוכות יש מחירים לוגיסטיים, גופניים ומנטליים. לכן, שאלת ניהול הזמן היא קריטית: כיצד בונים תוכנית, מציבים יעדים, דוחפים את עצמנו לקצה, כיצד משתפרים טכנית וכיצד שומרים על איזון באימונים בכל ענף וענף המרכיב את הטריאתלון.

ייעוץ מנטלי, אימון מנטלי, פסיכולוג ספורט

דילוג לתוכן