לא במקרה טניס נחשב לאחד מענפי הספורט שבהם לצד המנטלי יש השפעה גדולה במיוחד. במשך משחק שלם השחקן נדרש להתמודד לא רק עם היריב שנמצא מעבר לרשת, אלא בעיקר עם הלחץ, המחשבות והתסכול שלו, עם הביטחון שעולה ויורד ועם הצורך להתחיל מחדש בכל נקודה.
בטניס אין כמעט רגע שבו המשחק באמת גמור. אפשר לחזור מפיגור משמעותי, ואפשר לאבד יתרון שנראה מבטיח. שחקן יכול אפילו לזכות ביותר נקודות מהיריב ובכל זאת להפסיד במשחק.
לכן אחד האתגרים המנטליים המרכזיים בטניס הוא להישאר בתוך המשחק – לא להפסיד אותו בראש כשאתה בפיגור, ולא לנצח אותו בראש לפני שהוא באמת הסתיים.
ייעוץ מנטלי, אימון מנטלי, פסיכולוג ספורט
אחת השאלות שאנחנו פוגשים שוב ושוב היא מדוע שחקן שחובט בחופשיות ובביטחון באימון מתקשה לעשות זאת במשחק תחרותי.
באימון הוא יכול להגיש היטב, לשחק אגרסיבי ולבצע את החבטות שהוא יודע לבצע – ואז בתחרות היד נעשית נוקשה יותר, הסרב הראשון לא נכנס, הוא נמנע מחבטה התקפית או מתחיל "רק לדחוף את הכדור".
חשוב להבין – היכולת הטכנית לא נעלמה. מה שהשתנה הוא הסיטואציה והלחץ שנובע ממנה.
במשחק יש חשיבות לכל נקודה. יש יריב, ציפיות, פחד להפסיד ולעיתים גם הורים, מאמן או קהל שצופים. שחקן יכול להתחיל לחשוב על התוצאה במקום על הנקודה, לנסות לא לטעות במקום לנסות לשחק, ולהפוך פעולות שבאימון מתבצעות באופן טבעי לפעולות שהוא מנסה לשלוט בהן בכוח.
לכן, פסיכולוגיית ספורט בטניס אינה עוסקת רק בשאלה איך להירגע, אלא בשאלה חשובה יותר – איך לאפשר לשחקן לבצע את מה שהוא יודע לעשות ברגע האמת, גם כשהנקודה חשובה והלחץ עולה.
שחקני טניס רבים רוצים לדעת איך אפשר להפסיק להילחץ. לתפיסתנו, המטרה אינה בהכרח להעלים את הלחץ. לחץ הוא חלק טבעי מהתחרות, וברמה המתאימה הוא אפילו יכול לסייע לביצוע.
העבודה המנטלית מתמקדת ביכולת לזהות מה קורה לשחקן כשהלחץ עולה: האם הוא מרגיש פתאום שהיד נוקשה? האם הוא מדבר לעצמו באופן שלילי? האם הוא מתחיל לשחק בזהירות? האם המחשבות עוברות מהנקודה הנוכחית לתוצאה? האם הוא מנסה "לא להפסיד" במקום לשחק את הטניס שלו?
בטניס הלחץ משתנה כל הזמן. כשאתה ביתרון של 30-0 בגיים זה לא מרגיש כמו מצב בו אתה בפיגור 30-40. סרב במשחקון הראשון לא מרגיש כמו סרב בנקודת שבירה, וחבטה שמתבצעת בחופשיות באימון יכולה להרגיש אחרת לגמרי כשהמשחק תלוי בה.
עבודה מנטלית מסייעת לשחקן לפתח דרכים לוויסות עוררות ולחץ ולבנות שגרות שמאפשרות לו להגיע לנקודה הבאה ממוקד יותר במה שהוא רוצה לבצע ופחות במה שהוא מפחד שיקרה.
זהו אולי אחד האתגרים הפסיכולוגיים הנפוצים ביותר בטניס.
במהלך משחק השחקן חווה שוב ושוב הצלחה וכישלון. הוא מחטיא כדור פשוט, מבצע שגיאה כפולה או מאבד נקודת שבירה – וכמה שניות אחר כך הוא כבר צריך להיות מוכן לנקודה הבאה. בניגוד לענפי ספורט קבוצתיים, כאן הוא לבד עם עצמו ונדרש להתמודד עם זה לבד, ולרוב ללא עזרה של מאמן.
הבעיה אינה הטעות עצמה. השאלה היא כמה זמן היא ממשיכה לשחק בתוך הראש של השחקן.
שחקן שנשאר עסוק בחבטה שהחטיא עלול להגיע לנקודה הבאה כשהקשב שלו עדיין בעבר. הוא מתחיל לנתח, לכעוס על עצמו או לחשוש שהטעות תחזור. כך נקודה אחת שאבדה יכולה להפוך לשתיים ולשלוש וליצור מומנטום שלילי.
באימון מנטלי אפשר לפתח שגרה ברורה בין הנקודות: כיצד להגיב לנקודה שהסתיימה, מה לעשות עם המחשבות והרגשות שהתעוררו, ואיך להתכונן מחדש לנקודה הבאה.
המטרה אינה למחוק את הטעות, אלא ללמוד ממנה במידת הצורך – ואז להשאיר אותה מאחור.
ריכוז בטניס אינו אומר להיות מרוכז באותה עוצמה במשך שעתיים או שלוש. ניסיון לעשות זאת עלול דווקא ליצור עייפות ועומס מנטלי.
שחקן טניס צריך לדעת לנהל את "משאבי הקשב שלו" – להיות ממוקד מאוד בזמן הנקודה, לשחרר מעט בין הנקודות ובחילופי הצדדים, ואז להתכונן מחדש לקראת הנקודה הבאה.
הקושי גדל כאשר מופיעות הסחות פנימיות – איך החטאתי את זה? למה אני משחק ככה? אני חייב לשבור עכשיו. אם אפסיד את המשחקון הזה הסט גמור.
עבודה מנטלית מסייעת לשחקן לזהות לאן הקשב שלו נוטה לברוח ולפתח עוגנים שמחזירים אותו למה שרלוונטי ל"כאן ועכשיו" – הטקטיקה, הסרב הבא, מיקום היריב או הפעולה שהוא רוצה לבצע.
השאלה אינה האם שחקן יאבד לפעמים ריכוז – זה יקרה לכולם בכל משחק – אלא כמה מהר הוא מזהה זאת וכמה מהר הוא יודע לחזור לנקודה.
בטניס הביטחון העצמי עומד למבחן כמעט בכל משחק. שחקן יכול להתחיל בתחושה מצוינת, להפסיד כמה נקודות ולפתע להרגיש שהמשחק שלו "נעלם".
אבל ביטחון עצמי יציב אינו האמונה ש"אני הולך לנצח" או ש"אני לא אחטיא".
שחקן בטוח הוא שחקן שמסוגל להמשיך לשחק את המשחק שלו גם לאחר טעויות, החטאות "מעצבנות" ורגעים פחות טובעים במשחק. הוא לא זקוק לכך שכל חבטה תצליח כדי להמשיך להאמין ביכולת שלו לבצע את הפעולה הבאה.
לכן עבודה מנטלית על ביטחון עצמי עוסקת בבניית תחושת מסוגלות המבוססת על הכנה, ניסיון, התמודדות עם הצלחות וכישלונות ויצירת תכנית מנטלית למצבים שונים שהשחקן עשוי לפגוש במשחק.
אחד המאפיינים הייחודיים של טניס הוא שהשחקן נמצא רוב הזמן לבדו על המגרש.
אין חבר לקבוצה שייקח אחריות לכמה דקות כשקשה, ואין פסק זמן שבו המאמן יכול לעצור את המשחק, להרגיע, להסביר ולסדר מחדש את הדברים. גם כאשר המאמן נמצא ביציע, היכולת שלו להתערב מוגבלת על ידי חוקי התחרות.
לכן השחקן נדרש ללמוד להיות במידה רבה המאמן של עצמו בזמן המשחק.
הוא צריך לזהות מה קורה לו, להרגיע או לעורר את עצמו כשצריך, לחשוב טקטית, להגיב לשינויים שהיריב מבצע ולנהל את הדיאלוג הפנימי שלו.
האתגר הזה משמעותי במיוחד אצל שחקנים צעירים. כעס, תסכול וחוסר אונים יכולים להפוך במהירות לדיבור עצמי שלילי, זריקת מחבט, ואיבוד ריכוז.
העבודה המנטלית לא מנסה לגרום לשחקן "לא להרגיש". התחושות המחשבות והרגשות הם אוטומטיים לרוב. היא עוזרת לו לפתח דרכים אפקטיביות יותר להתמודד עם מה שהוא מרגיש ולהמשיך לשחק.
בטניס היריב משפיע עליך לא רק באמצעות החבטות שלו.
יריב שמשנה טקטיקה, מאט את המשחק, מפגין ביטחון או מתנהג באופן שמכעיס אותך יכול לשנות את המצב המנטלי שלך. אצל שחקנים צעירים נוסף לעיתים גם הצורך להתמודד בתחרויות שבהן השחקנים עצמם שופטים בצד שלהם. התמודדות עם שקרים ועם החלטות לא הוגנות היא חלק מהמשחק ומביאה איתה קושי מנטלי נוסף. שחקנים יכולים לתפקד מצוין עד לרגע שבו הם מרגישים שנעשה להם עוול – ואז לאבד ריכוז באופן מוחלט עד כדי ויתור על המשחק.
חוסן מנטלי בטניס כולל לכן גם את היכולת להבחין בין מה שנמצא בשליטת השחקן לבין מה שלא. אי אפשר לשלוט בהתנהגות היריב, בהחלטה שכבר התקבלה או בתוצאה של הנקודה הקודמת. אפשר ללמוד לשלוט טוב יותר בתגובה אליהם ובאופן שבו מגיעים לנקודה הבאה.
חוסן מנטלי אינו היכולת לא לכעוס, לא להילחץ או לא להתאכזב.
שחקן טניס בהכרח יחווה במהלך משחק טעויות, החטאות מעצבנות, החלטות לא טובות, שינויים במומנטום ולעיתים גם תחושה שהמשחק בורח לו מהידיים.
חוסן הוא היכולת לפגוש את המצבים האלה ולהמשיך לתפקד.
בטניס יש לכך משמעות מיוחדת – כל עוד המשחק לא הסתיים קיימת נקודה נוספת שאפשר לשחק. לכן אחת המיומנויות החשובות היא היכולת לעבור שוב ושוב מהעבר ומהעתיד אל ההווה – מה אני צריך לעשות עכשיו?
כך חוסן מנטלי הופך ממושג כללי למיומנות מעשית שמתפתחת על המגרש, נקודה אחרי נקודה.
אין צורך לחכות למשבר כדי לפנות לפסיכולוג ספורט או להתחיל תהליך של אימון וליווי מנטלי.
עבודה מנטלית יכולה לסייע כאשר יש פער משמעותי בין היכולת באימונים לביצועים בתחרויות, לחץ גבוה, ירידה בביטחון, קושי להתאושש מטעויות, התפרצויות כעס או קושי לשמור על ריכוז לאורך המשחק.
אבל היא רלוונטית גם לשחקנים שמתפקדים היטב ורוצים לפתח את הצד המנטלי כחלק מההתפתחות המקצועית שלהם.
כפי שעובדים על סרב, תזוזה נכונה עם הרגליים, כושר או טקטיקה, אפשר לעבוד גם על שגרות בין נקודות, ויסות לחץ ועוררות, דיאלוג פנימי, ניהול קשב, התמודדות עם טעויות והיכולת להגיע מוכנים יותר למצבי תחרות.
לתפיסתנו, עבודה מנטלית אפקטיבית חייבת להיות מחוברת לענף ולמציאות שבה הספורטאי מתפקד.
לא מספיק לדבר באופן כללי על ביטחון עצמי, לחץ, ריכוז או מוטיבציה. צריך להבין איך לחץ נראה אצל שחקן טניס – מה קורה לו אחרי שגיאה כפולה בנקודה חשובה, איך הוא מגיב כשהוא מאבד יתרון, מה הוא אומר לעצמו בין הנקודות ואיך הוא מגיע לבייסליין לקראת הנקודה הבאה.
הגישה שלנו לפסיכולוגיית ספורט ולייעוץ מנטלי מבוססת על חיבור בין ידע מקצועי לבין ניסיון מצטבר של עשרות שנים בעבודה בשטח עם ספורטאים ומאמנים. העבודה אינה מנותקת מהטניס – היא מחוברת לאימונים, לתחרויות, לביצועים ולדרישות הייחודיות של הענף.
המטרה אינה ליצור שחקן שלעולם אינו לחוץ, אינו כועס ואינו טועה. המטרה היא לפתח שחקן שמכיר את עצמו טוב יותר, יודע לנהל את עצמו במהלך המשחק, להתמודד עם לחץ וטעויות ולהגיע שוב ושוב לנקודה הבאה כשהוא מוכן לשחק אותה.
חדש!
הקשיבו לפודקאסטים של מנטל ג'אמפ
