fbpx

כעס ותסכול בספורט תחרותי

אתמול התרחשה דרמה של ממש באליפות הפתוחה של ארה"ב בטניס.
ג'וקוביץ המדורג אחד בעולם, תוך כדי נקודה בה נשבר, שלח (בניגוד לכיוון הליכתו, כך שלא יכל לראות לאן הכדור נחבט) כדור תועה לגרונה של שופטת הקו. לפי התגובה שלו היה ברור שלא התכוון לחבוט את הכדור לגרונה (ואין קשר לעוצמת החבטה…). ג'וקוביץ התנצל מעומק הלב, אך תקנה היא תקנה ובאופן דרמטי הוא נפסל והודח מהתחרות.
אירוע חריג, ללא ספק, בעיקר כשמדובר בטניס.
הרי שחרור, הוצאת כעס, תסכול, זעם על ידי ספורטאים הוא לא עניין חדש. בספורט הקבוצתי – כדורגל, כדורסל, כדוריד ובכלל בכל ענף בו יש מגע בין הספורטאים נראה תופעות של שחרור כעסים המופנה לספורטאי יריב ( לפעמים גם לספורטאי מהקבוצה שלך) באלימות, תוקפנות וכד'. תיכף נעשה סדר ונבין מה זה כעס ואיך הוא מתפתח ולמה.
נקודה מעניינת כאן היא העניין הענפי. בדרך כלל בענפים האישיים אנו נראה התמודדות שונה עם תסכול וכעס. טניסאים, שחיינים, מרימי משקולות, מתעמלים מתמודדים עם הכעס (שוב, בדרך כלל) באופן אישי ופנימי. היינו לוקחים את כל האחריות ו"מתפוצצים" מבפנים…או מקסימום מרסקים את המחבט על הרצפה (או במקרה חריג של יוז'ני מלפני כמה שנים שריסק מחבט לתוך פרצופו…) אך אל דאגה זה יוצא אחר כך איפושהוא… בענפי הכדור ובכלל בענפי המגע נראה יותר ויותר תופעות של הפניית כעס כלפי יריב. למה ? אחד, כי זה זמין… היריב פשוט נמצא שם. שנית, לרוב בקבוצה נמצא פוטנציאל ליותר אנשים עם אישיות מוחצנת שיוציאו את הכעסים שלהם על האחר.
כשבודקים כעס באופן נוירולוגי, המשמעות היא כעס = תגובה לאיום. האמיגדלה במוח שאחראית על עיבוד המידע החושי מזהה את האיום ומעוררת כעס. זה לא חייב להיות איום פיסי…זה קשור גם בהתגרות, באיבוד מעמד חברתי, או בחוויית מצוקה אחרת. יש הבדל גדול בין תחושת הכעס לבין תגובה לכעס וכאן מגיע ההבדל הגדול. כולנו חווים כעס פחות או יותר באותו האופן. התגובות שלנו שונות וזה מעיד על האישיות השונה מאדם לאדם. אצל אחד כעס יוביל להתנהגות תוקפנית, אצל אחר לאגירה של כעס פנימי שיכול להיות מנותב לפגיעה עצמית, זה יכול להוביל לעויינות וכד'.
בספורט תחרותי, התחושות, תוך כדי תחרות, מתעצמות, מתחדדות וספורטאים לומדים, עם השנים, להתמודד עם תסכולים ואתגרים תוך ככדי תחרות. חלקם לומדים בדרך הקשה וחלקם לא לומדים כלל.
העבודה עם פסיכולוג ספורט מאפשרת ללמוד להבין מהן מקורות הכעס אצל הספורטאי והן אסטרטגיות ההתמודדות העומדות לרשותו. ובעיקר מהם הכלים לוויסות רגשי תוך כדי תחרות והתמודדות באתגר הנתפס על כולנו כמאיים.
הרשתות החברתיות מלאות השוואות לכך שלפדרר ונאדאל זה לא היה קורה. ייתכן.
ג'וקוביץ הוא אדם שחווה רגע ספורטיבי שכיח, שהוא כבר נכח בו מאות פעמים…וברגע זה ממש ניתצה עבורו תחושה שכנראה "ישבה" על אזורי עצבים קודמים, אחרים שלא בהכרח קשורים לחבטה שחבט לגרונה של שופטת הקו. האם הוא טעה? – בהחלט. האם זה הופך אותו לספורטאי שלא יודע להתמודד עם תסכול? – ממש לא. ג'וקוביץ הוא אחד הספורטאים הקשוחים מנטלית שאנו מכירים.
ההשערה שלי – לא קשור בהכרח למשחק, על מה זה יושב? לג'וקוביץ (ולפסיכולוג שלו) הפתרונים.
העבודה בשגרה עם פסיכולוג ספורט מאפשרת ללמוד להבין מהם מקורות הלחץ אצל הספורטאי ומהן אסטרטגיות ההתמודדות העומדות לרשותו. ובעיקר מהם הכלים לוויסות רגשי תוך כדי התמודדות בכל החזיתות. המרכז לייעוץ מנטלי בספורט – Mental Jump מטפל ומאמן מנטלית ספורטאים בכל הדרגים, בכל הרמות ובכל הענפים. ב Mental Jump אנשי מקצוע שמכירים את עולם הספורט התחרותי לעומקו, לא רק ברמה התאורטית אלא בעיקר ברמה הפרקטית, בעלי ניסיון רב ומוכח בהכנת ספורטאים לרגעי האמת בתחרויות ברמות הגבוהות ביותר, בתמיכה מנטלית בשגרה והתערבויות במשברים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

דילוג לתוכן