פרק 4 - טניס
- פורסם: 30.12.2025
- משך: 00:26:31
- פרק 4 - טניס
על מה דיברנו?
הפרק בוחן את טניס כענף אישי שמעמיד את השחקן מול רצף ארוך של אי־ודאות. לא תמיד יודעים מתי המשחק יתחיל, כמה זמן יימשך ומתי יגיע המשחק הבא. גם בתוך המגרש אין שעון שמסיים את האירוע; צריך להשיג את הנקודה האחרונה. המבנה הזה דורש גמישות, ניהול אנרגיה ויכולת להישאר בתהליך גם כאשר הקצב, מזג האוויר או היריב משנים את התוכנית.
אחד המאפיינים החשובים הוא הזמן שבין הנקודות. מצד אחד הוא נותן הזדמנות להתארגן, ומצד שני מאפשר למחשבות על הטעות להתרחב. לכן רוטינה בין נקודות היא כלי מרכזי: תגובה קצרה למה שקרה, שחרור, התארגנות ותכנון הנקודה הבאה. המטרה אינה למחוק את האכזבה, אלא למנוע ממנה לנהל את רצף הנקודות שאחריה.
הפרק מזכיר שגם שחקן מצוין מפסיד חלק גדול מן הנקודות. אפשר לנצח משחק גם כאשר מאבדים בערך 45 אחוז מן הנקודות, ולכן ניסיון לשחק בלי טעויות הוא מטרה לא מציאותית. השאלה היא אילו טעויות נובעות מבחירה נכונה שלא הצליחה, ואילו נובעות מהיסוס, חוסר סבלנות או יציאה מן התוכנית. קבלה של טעויות מאפשרת להישאר אקטיבי במקום להקטין את המשחק מתוך פחד.
מומנטום ו״חסימה מנטלית״ אינם כוחות מסתוריים. רצף נקודות משנה תחושת ביטחון, קצב ושפת גוף, אך אפשר לפרק אותו לפעולות: זמן בין נקודות, נשימה, בחירת יעד, קצב הגשה ושינוי טקטי. כאשר שחקן מרגיש שהוא ״לא מסוגל״ לבצע חבטה מסוימת, חשוב לבדוק מה קורה טכנית, קוגניטיבית ורגשית ולא למהר לתת סיסמה כללית.
העבודה המנטלית צריכה להיכנס למגרש. תרגיל לחץ אינו רק לדבר על לחץ אחרי האימון; אפשר לבנות ניקוד, הגבלה או תוצאה שמייצרים מחיר לטעות, ולתרגל תחת התנאים האלה את הרוטינה וקבלת ההחלטות. גם המאמן צריך להבין את תגובת השחקן ולא להציף אותו בהנחיות בזמן שבו הוא נדרש להיות עצמאי.
נושא נוסף הוא קריאת היריב. שחקן לומד לזהות דפוסי הגשה, מיקום, שפת גוף והעדפות בנקודות חשובות. אך קריאה טובה אינה ניחוש; היא שילוב של מידע, טקטיקה ויכולת להישאר פתוח למה שקורה בפועל. ככל שהמוכנות הטכנית והקוגניטיבית מחוברות, קל יותר להגיב במהירות ולא להיתקע במחשבה.
המסר המרכזי הוא שטניס דורש התחלה מחדש שוב ושוב. יציבות אינה היעדר תנודות, אלא היכולת לחזור לנקודה הנוכחית, לבחור פעולה ולהמשיך להתחרות גם כאשר המשחק אינו מתפתח לפי התוכנית.
5 התובנות המרכזיות
חוסר ודאות הוא חלק מן המשחק
שעת התחלה, משך משחק ויריב הבא אינם תמיד בשליטה. הכנה טובה כוללת תוכנית גמישה לאוכל, חימום ואנרגיה, ולא ציפייה שהיום יתקדם בדיוק לפי לוח זמנים.
רוטינה סוגרת נקודה ופותחת את הבאה
הזמן בין הנקודות צריך לקבל מבנה קבוע אך אישי. תגובה, שחרור ותכנון עוזרים לשחקן להכיר במה שקרה בלי לסחוב אותו לנקודה הבאה.
אפשר לנצח גם כשמפסידים הרבה נקודות
הפסד נקודה אינו חריגה אלא חלק מן הענף. כאשר השחקן מקבל זאת, הוא יכול להמשיך לבחור פעולות נכונות ולא להפוך את המשחק לזהיר ופסיבי.
לחץ צריך להופיע גם באימון
כלי שנלמד רק בשיחה לא בהכרח יהיה זמין בנקודת שבירה. תרגילים עם ניקוד, יעד ומחיר מאפשרים לתרגל נשימה, רוטינה והחלטה בתוך עוררות דומה יותר לתחרות.
קריאת יריב מחברת מידע ותגובה
זיהוי דפוסים נותן יתרון, אך הוא חייב להישאר גמיש. השחקן משתמש במה שלמד כדי להתכונן, ואז מגיב לכדור ולמצב ולא לסיפור שכבר בנה בראש.
שאלות שעליהן הפרק עונה
- איך מתמודדים עם חוסר ודאות לפני משחק טניס ובמהלכו?
- מה כוללת רוטינה יעילה בין נקודות?
- למה ניסיון להימנע מכל טעות פוגע במשחק?
- איך יוצאים מרצף נקודות שלילי או מתחושה של חסימה מנטלית?
- כיצד אפשר לתרגל לחץ בצורה מעשית באימון?
- איך קוראים את היריב בלי להיתקע בניחושים ובמחשבות?
שלום לכולם וברוכים הבאים לפרק מספר 4 של הפודקאסט מנטל ג'אמפ אנחנו ממשיכים בסדרה שלנו שצוללים לענפי ספורט. איתי כאן כמו תמיד אוהד רענן וישי ואני אופיר והיום נתמקד בענף שמכונה הענף האלגנטי שזה ענף הטניס. מכונה גם הענף הלבן. נכון. ומבחינתנו אגב מכונה הענף המנטלי כי אני חושב שהוא לא סתם נחשב אחד הענפים הכי מאתגרים ברמה המנטלית. אני יכול גם להגיד, לספר שאני ורענן שנינו התחלנו לפני 20 שנה, קצת יותר כבר אולי. קצת יותר, כן. התחלנו במרכז הטניס ואני חושב שאם נסתכל על זה גם ברמה, רגע, היסטורית אפילו, הפסיכולוגיה, ספורט, אני חושב שאחד המקומות הראשונים שהיא נכנסה אליהם אפילו בישראל היה בטניס.
ואני חושב שזה לא מקרי זה נובע מזה שזה באמת ענף מאוד מאתגר ברמה המנטלית. יש לך המון חוסר ודאות בתוך הענף הזה. יש לך משחק שמתחיל ואתה לא יודע מתי הוא ייגמר הוא יכול להיות שעה וחצי והוא יכול להיות חמש שעות. אגב לפעמים אתה גם לא יודע מתי הוא מתחיל כי כשאתה בא ליום של תחרות טניס ואתה אמור להיות המשחק השלישי במגרש. אז אתה לפעמים יש סיטואציה שאתה עושה חימום, כי אתה חושב שהמשחק לפניך עומד להסתיים ופתאום יש בו מערכה שלישית ואז אתה צריך עוד פעם לחכות. או אתה מתכונן למשחק ופתאום יורד גשם.
אז יש פה המון המון חוסר ודאות ומצד שני, אני חושב שמה שמאוד מאפיין את הענף הזה ולכן העבודה המנטלית היא מאוד קריטית זה שיש בו לשמחתם, בעיניי של הספורטאים והשחקנים. יש שם הרבה מקום לעבודה מנטלית. יש לך בין כל נקודה לנקודה יש לך זמן לעשות עבודה מנטלית. כל שני גיימים יש לך צ'יינג' ואתה יושב יש לך זמן לעשות עבודה מנטלית. מסתיים הסט יש לך זמן לעשות עבודה מנטלית. וזה אחד הענפים גם שיש פה איזה סיטואציה יש פה כמה דברים מעניינים אני חושב שרלוונטיים עבורנו. אחד זה שאתה יכול לנצח את המשחק גם אם ניצחת פחות נקודות.
שזה משהו שהוא אין אותו בהרבה מאוד ענפים וזה מראה שבסוף מי שייקח את המשחק זה מי שהיה יותר יציב לאורך יותר זמן במשחק ומה זה יציב זה יציב מבחינה מנטלית. ובהקשר למה שגם אמרתי קודם עוד דבר שמאפיין אותו זה העובדה שאתה רוב הזמן גם אם שחקת עכשיו שלוש שעות היית על המגרש. יש מצב שיותר זמן בילית בין הנקודות מאשר בתוך הנקודות עצמן זאת אומרת יש פה המון המון זמן למחשבות ולניהול ולראות איך אתה מנהל את עצמך ברמה המנטלית. אומרים שהטניסאים בטופ הם לוקחים משהו כמו 55% מהגיימים שלהם. ובעצם אתה מסתכל ואתה אומר אוקיי אז מה?
זאת אומרת רגע צריכים להתמודד במהלך המשחק עם מצבים שבו 45% הם הפסידו. אפרופו אם ראית יש את המניח שגם הרבה מהמאזינים שרואים אותנו אם הם לא ראו אז שיחפשו את זה את הנאום של רוג'ר פדרר כשהוא קיבל דוקטור של כבוד באיזו אוניברסיטה. נכון הוא הזכיר את זה. ובדיוק דיבר על זה שבכל הקריירה שלו הוא ניצח נדמה לי בדיוק כמו שאתה אמרת 55% מהנקודות הוא ניצח ואז הוא אומר להם ואתם מבינים מה זה אומר. שאני רוג'ר פדרר הגדול הפסדתי 45% מהנקודות במשחק. אז אני חושב שהיכולת שלנו להבין טניס במובן הזה זה באמת לבנות את היכולת התמודדות.
אתה דיברת על הרבה דברים על משחק שנמשך אבל אני חושב שטניסאי זה קודם כל על המבין את המעברים שהוא צריך לעשות בין נקודות שהוא לוקח ומומנטום למומנטום שהוא פחות טוב, לבין היכולת התמודדות עם משברים תוך כדי המשחק. אבל דווקא אני רוצה לדבר על עוד נושא אחד חשוב שאותי אני חושב מאוד מעניין בטניס זה היכולת דווקא תהליך הלמידה וההתפתחות של טניסאי צעיר. ואתם רואים הרבה טניסאים שמנסים בגיל צעיר לעשות דברים שהם עדיין לא יודעים מבחינת חבטות מסוימות, מבחינת ה-foundation פה, היסודות. זה קריטי. טניסאי צריך לשלוט בכל היסודות בצורה פנומנלית ואני חושב שאחד הדברים זה לקצר תהליכים או לקצר זמנים זה מכה במובן הזה של ילדים צעירים שמתחילים או ילדות צעירות שמתחילות לשחק.
ופה אני חושב שהתפקיד של הפסיכולוג ספורט הרבה פעמים זה דווקא לחזק את היכולת למידה, לחזק את ההתמדה ואת ההקרבה ואת הנחישות, כל המיומנויות המנטליות האלה שבעצם מייצרות משהו מאוד מאוד מאוד סזיפי ואולי לפעמים נתפס כמשעמם שזה בעצם לחזור שוב ושוב ושוב זה קצת מזכיר לי את ההתעמלות, זה קצת מזכיר לי הרבה דברים של סגנון שאתה בעצם צריך להתמיד. זה נכון להרבה הרבה ענפי ספורט אבל בטניס זה מאוד מאוד דרמטי כי אתה בעצם בסוף אתה מתחבר לשחקן שלם כשאתה בעצם שולט בטכניקה בצורה טובה בכל מיני מקומות ורק אז אתה יכול לשפר את עצמך קדימה אז בעיניי זה זה אם הייתי צריך להסתכל אם אני מסתכל על ילדים צעירים.
היכולת לבנות את העמוד שדרה הזה שאתה באמת מבין כמה זה דרמטי וחשוב. אני רוצה לציין שני דברים אחד שתראה אנחנו מדברים פה כל הזמן על איך לשלוט במשחק ואיך להיות רגוע ואיך להיות זה בסוף יש לנו יריב מולנו זאת אחת הבעיות ואנחנו גם צריכים לדעת מיהו ולנתח אותו ולהבין את המשתנים המנטליים שלו ולעבוד גם עם הקטע הזה בסוף יש פה איזשהו משחק מוחות. יכול להיות שזה פחות רלוונטי לילדים בגיל שמונה תשע זה הרבה יותר רלוונטי ברגע שאתה נכנס לסבב התחרותי.
יש ספר שכתב ברד גילברט שהיה שנקרא ווינינינג אגלי שהוא טניסאי שהיה מדורג חמישי בעולם הוא היום בן 60 ומשהו אבל בזמנו הוא היה מדורג חמישי בעולם וכולם אמרו שהוא משחק לא מי יודע מה משחק מכוער לא במובן הספורטיבי אלא שהיה לו משחק יפה לא היה אטרקטיבי והוא כתב את הספר והוא הסביר איך כל הוא היה כל הזמן מתייחס ליריבים שלו והולך על הדקויות ועל הנקודות תורפה המנטליות שלהם. הוא גם מספר שם הרבה איך הוא נפל בכל מיני מקומות איך ג'ון מקנרו עשה לו תרגילים וג'ימי קונורס ואיוון לנדל וכל מיני כאלה.
לפני 40 שנה אבל אבל הספר הוא עכשיו הוציא מהדורה נוספת אז הוא מנתח שם גם את פדרר ואת סרינה וויליאמס. אה כן לא? עכשיו הוא רוצה. הוא כל פעם כבר הוציא 50 מהדורות. אני רוצה להגיד לכם ששלחתי לו עכשיו את הספר שלי באנגלית. אה יפה. שדיברנו בטלפון. ו.. ו.. אז הוא.. זה ספר שטניסאי כתב על.. על.. זה ספר שמיועד לשחקנים מקצועיים ושחקני מועדון וכאילו נותן עצות אבל מבחינת מה שהוא מספר שם זה הספר פסיכולוגיית ספורט הכי טוב שקראתי בחיים שלי. זאת אומרת אם איזה פסיכולוג ספורט שומע אותי תקראו את הספר של גילברט ווינינג אנגלי כי הוא מסביר שם את הסיפור הזה וזה משתנה מנטלי נורא נורא חשוב ונורא משמעותי.
כשאנחנו רוצים כי זה סוג של מאבק מוחות ומי שיותר חזק בראש ינצח שם. זה דבר אחד. דבר שני, עוד דוגמא גם כן כמו שעבדתי עם טניסאי אז אולי תגיד לי גם כן שהיום זה כבר לא רלוונטי אבל אני חושב אז זה מה שהבנתי הבנו שהמכה הכי חשובה בטניס זה הריטרן. הסרבים היום הם חזקים בצורה בלתי רגילה ואם אתה יודע לעשות ריטרן טוב אז אתה מאבד השחקן שמולך מאבד את העוצמה של הסר. והריטרן הוא פונקציה של היכולת שלך לזהות לאן הכדור ילך אם הוא יגיע לך ל-T או יגיע לך לצד או שיגיע לך לגוף.
וכמה שאתה תזהה את זה יותר מהר וזה שברירי שנייה כי מהרגע שהכדור יצא מהרקטה עד שהוא הגיע זה בערך שלושת רבעי שנייה עד שהוא הגיע ובתוך כדי זה אתה צריך. מה שאני רוצה לספר זה שאני עבדתי עם טניסאי לפני הרבה שנים עם אייל ארליך שהיה אז אלוף הארץ ועבדנו עם טכניקה עם וידאו שהיום אנחנו מעבירים את זה ליועצים שלנו עם טכניקת וידאו שמשפרת את יכולת הזיהוי מה שנקרא anticipation לדעת לאן הכדור יגיע. דרך עבודה עם וידאו ומספיק שאתה שיפרת ב-2-3 מאיות את היכולת לזהות ואתה כבר הסיכוי שלך לתת ריטרן יותר טוב הוא הרבה יותר גדול.
אז זה גם זה מין משתנה מנטלי זה לא פסיכולוגיה של ביטחון עצמי אבל זה משהו שקשור לצד המנטלי וליכולת שלך הקוגניטיבית לזהות מצבים בזמן נתון. אני רוצה להתחבר למה שאתה אומר עכשיו כי קודם כל היום זה מאוד מאוד רלוונטי ויש היום חלק מהעבודה נעשית עם משקפיים של סנפטק כאלה שמייצרות הפרעה בראייה ואתה שם את המשקפיים ואתה עושה את זה איתן ואז כשאתה מוריד המוח יש לו פלסטיסיטי הוא יודע להסתגל אז הוא מגיב הרבה יותר מהר. ודווקא אני אקח דוגמה שממש עבדתי איתה לאחרונה זה שיצא לי לעבוד עם שחקן טניס כיסאות גלגלים ושם אחד הדברים הקצת שונים זה שאתה אחרי כל חבטה אתה מסתובב בעצם ואתה עם הגב למגרש אז כשאתה חוזר אתה צריך מהר מאוד כמו שאתה מתאר לזהות איפה הכדור.
ממש עשינו עבודה עם המשקפיים וזה ממש שיפר את היכולת להגיב ולזהות הרבה יותר מהר. אני חושב שבעיניי בדיוק מה שאתה מתאר זה חלק מהיתרון שלנו זה היכולת להבין לעומק מה צריך אותו שחקן לשפר ולחבר את זה להיבט מנטלי ולתת גם פתרון איך אנחנו עובדים על זה על הדברים האלה שזה ממש מתחבר ל… זה כבר על גבול ה… מתחבר לטכניקה ולטקטיקה במובן מסוים בתוך הדבר הזה. אני חושב שמהניסיון שלי עם טניסאים וטניסאיות, תשמע יש, זה נכון לגבי כל ספורט יש לך את האופי של הספורטאי, האישיות שלו בעצם איך היא באה לידי ביטוי במשחק עצמו.
אבל עדיין בטניס יש שלושה אני חושב שלושה מקורות מנטליים שהם חשובים שאתה צריך להתחבר לאותה אישיות של אותו ספורטאי וספורטאית ולעזור ולפעמים זה תהליך מאוד ארוך. אני חושב שאחד הדברים החשובים בטניס זה להישאר במשחק, מנטלית. זאת אומרת להבין שלמשחק הזה בסוף בסוף בסוף בסוף בסוף כל נקודה היא קריטית והמאבק שאתה עושה על כל נקודה והמלחמה שאתה עושה על כל נקודה זה בעצם איזשהו מקום שיוביל אותך כבר לסטאפ הבא. כי אם אתה מאבד תקווה אז אתה בעצם מהר מאוד, הכדור שלג הוא מאוד מאוד מהיר, אתה בעצם, והסיפור להשאיר את הניצוץ הזה בעזרת כל מיני כלים ולהחזיק את המחשבה שהיא מחשבה של להמשיך בעצם את המלחמה זה מאוד מאוד חשוב, זה היבט אחד.
בתוך הנקודות עצמן זה גם להאמין שאין נקודה אבודה ולמעשה לעשות את כל מה שאתה יכול פיזית, טכנית ומנטלית כדי בעצם להגיע להתאמץ על הכדורים. כשאתה מתחיל, בעיניי, כשאתה מתחיל לזייף או לוותר, או אתה בעצם, זה כדור שלג שמאוד מאוד קשה לעצור אותו. והנקודה השלישית היא דומה למה שאמר פדרר בזה, ודיברנו על 55% מהנקודות וכולי, אני חושב שהסיפור של לאפשר לטעות ללכת היא מאוד חשובה כאן. כי אתה עושה אין ספור טעויות במשחק, אין ספור. אם אתה נשאר בתוך הטעות, בטניס אתה בעצם למעשה גורר לך את המחשבה ונכנס למסלול של מחשבות שליליות שמחרבות לך את המשחק די מהר.
אז היכולת שלך בעצם לתת לטעות ללכת ולהתמודד עם הדבר הזה בצורה אפקטיבית תוך כדי משחק ולהחזיק את עצמך בתוך המשחק אלה נקודות קריטיות. בטניס, שלמעשה אם אתה מצליח לעמוד בזה ולתרגל את זה באימונים, לתרגל את זה במשחקים, תרגל את זה כל הזמן. חלק מזה זה מניפולציות של המאמנים, חלק מזה זה כל מיני פרובוקציות שעושים. אתה משחק נגד המאמן והוא פתאום מחליף לך את הנקודות ופתאום הרעות שאתה מוביל, יש כל מיני דברים שאפשר לעשות בתוך כדי אימון ובוודאי בטורנירים כדי ללמוד איך אתה מתמודד, לשחזר את זה אחרי זה באמצעות של וידאו או באמצעות של כל כלי אחר.
יש לזה ערכים מאוד חשובים בטניס בעיניי. בהקשר הזה יש לכם אולי דוגמאות לכלים פרקטיים או כמו שאמרת להפוך את הנקודות פתאום או מין כלים שבעצם עבדו לכם עם ספורטאים מתחום הטניס, עם טניסאים בעבר? אני חושב שבעבודה, אם אנחנו נכנסים לעבודה למגרש ואני מאוד בעד זה שגם לצאת הרבה פעמים מהקליניקה ולעשות עבודה על המגרש אז כמו שרענן אמר יש הרבה משחקונים שאפשר לייצר על הדבר הזה. אם אתה רוצה למשל לייצר חדות בתחילת המשחק אז אתה אומר נקודה ראשונה תהיה שווה לא יודע משחקון עד 10 נקודה ראשונה שווה 5 נקודות ומשם מתקדמים.
יש משחק של נקודות קריטיות שהייתי משתמש בו הרבה שעושים משחקון עד 10 ולמשל אם אתה לוקח את הנקודה משם לא לוקח את הנקודה משלוש לארבע אתה יורד לאפס ואתה ממשיך ואז משבע לשמונה לא לקחת אתה יורד לארבע אפשר כל מיני מניפולציות לעשות על הדבר הזה. כשבסוף מה שאתה מקבל בסיטואציה הזאת זה את כל הקשיים המנטליים בצורה מאוד מאוד מאוד מרוכזת ואתה יכול גם לראות את השחקן עצמו איך הוא מגיב תוך כדי ולפעמים הם מגיעים למצבי קיצון מאוד בדברים האלה ואתה יכול לעמוד לידו ולעבוד איתו. בדיוק כמו שרענן אמר האתגר הוא בסוף.
תמיד אומר לשחקני טניס כשאתה מגיע לבייסליין אתה מוכן בראש לנקודה אם אתה לא מוכן לנקודה תסתובב 10 שניות תתאפס על עצמך ותבוא מוכן לנקודה. ואגב גם לקבל את זה שלפעמים היו לך רגעים פחות טובים. זאת אומרת אני אני חושב שזה בסדר שבמהלך שלוש שעות היה לך 10 דקות שהיית על הפנים לפעמים מה שקורה לה בעיקר בגילאים צעירים אבל לא רק. זה שהם מאבדים שליטה ואז כבר התסכול הוא לא על ההפסד של הנקודות הוא על איך שהתנהגתי ועל זה שאיבדתי שליטה. אז גם לקבל את זה זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב.
רכבת הרים בטניס היא מטורפת ובאמת היכולת שיהיה לך את אותו סנטר את אותו מקום שאתה בעצם תמיד חוזר אליו ולייצר את המקום הזה גם אם זה בצורה מלאכותית בהתחלה. אתה עדיין מבין שיש איזשהו סנטר שאתה חוזר אליו ואתה עושה את זה באמצעות של הכלים האלה של כל האזור שהוא בתווך שמאחורי ה-baseline שאתה יכול לעשות שם המון המון דוגמאות לכלים מאוד מאוד פשוטים שאתה יכול לחזור חזרה לשליטה. יכול להיות את הדבר הכי בסיסי זה להחליט שיש לך רוטינה ולבנות לכל ספורטאי את הרוטינה שמתאימה לו. זה מתחיל מזה שהוא דואג לשים מגבת על הגדר לידו.
כי שוב אנחנו מדברים על משחקים של ATP או של רולאן גארוס וכאלה. אז אין לך מי שמביא לך את המגבת אתה צריך שתהיה מגבת שאתה הולך רגע מנגב את הפנים נרגע שנייה מתכנן את הנקודה הבאה. אגב אפשר לראות היה את ה… בזמן לא היה אפשר לראות את המחברת שסרינה וויליאמס הכינה לעצמה לטורניר והיא הסתכלה בתוך כדי וממש נדמה לי שזה היה ברולאן גארוס בשנה שעברה או לפני שנתיים שאפשר היה לראות את אנדרייבה שמוציאה מחברת ממש תוך כדי המשחק. היא בצ'יינג', היא יושבת ומסתכלת על מחברת שהיא הכינה לעצמה והיא קוראת וזה עוזר לה להתפקס מחדש לעקרונות שהיא רצתה.
וזה הרבה מאוד עניין של להרגיע את עצמי ולהתרכז לנקודה הבאה להרגיע להתרכז לנקודה הבאה. ואני דווקא רוצה לתת איזושהי דוגמה שהיא כאילו קצת הפוכה אבל גם היא בעיניי מאוד מאוד חשובה כדי להבין את זה. כי יש תסכול ואפשר לראות לפעמים שיש דווקא שחקנים שאתה שואל אנשים מהצד יגידו וואו הוא נראה נורא רגוע. אבל אני כשאני עובד עם אותו שחקן אני יודע שהוא נראה כלפי חוץ רגוע אבל בפנים אלוהים שישמור. כאילו הוא בכל נקודה שהוא מחטיא עכשיו זה מבעבע שם ובסוף זה מתפוצץ. וזה גם משהו שחשוב שהשחקן ידע לא רק להחזיק אלא גם לשחרר את התסכול.
זוכר שאחד ה… פה אני אחזור למרכז הטניס שם התחלנו, אני חושב שאחד התהליכים הראשונים שעשיתי עבדתי עם קבוצה של שחקני טניס אז היה אקדמיה ברמת השרון. ובאתי לראות את החבר'ה בטורניר בינלאומי של איי-טי-אף שהיה בארץ. והשחקן שעבדתי איתו שיחק שם במגרש שהוא כזה מול הקיוסק וכולם יושבים ומסתכלים עליו. הוא היה שחקן עם סרבים מאוד חזקים. הוא כבר בפיגור של סט ומובילים עליו ושברו אותו פעם אחת ואז הוא מגיע לסט. לא זוכר פיגור של איזה 4-1 בסט השני והוא הסרבים שלו. והגיים הזה מתחיל והוא נקלע ל-0.40. 40-0 ליריב. ואז הוא לוקח את המחבט ואני יושב שם בקהל, מעיף אותו על הגדר שמאחוריו, מרים אותו, שובר אותו, ואני יושב שם כפסיכולוג בתחילת דרכו ואני אומר לעצמי רק כשאף אחד לא ישאל איפה הפסיכולוג שלו.
ואני, בא לי להתחבא מתחת לשטיח בערך שאין שם. ואז ההוא הולך לתיק שלו, לוקח את המחבט החדש, מביא סרב כמו שהוא יודע לתת, הוא פשוט לוקח את הגיים ולוקח את המשחק. ועכשיו אני מזה מאוד הבנתי שהאתגר שלי איתו זה לעבוד איתו על שהוא צריך ללמוד לשחרר אבל אבל אגב חשוב להגיד הוא לא יכול להמשיך להתנהג ככה כי פעם הבאה הוא ייפגש גם בשופט שיפסול אותו מהמשחק אתה צריך ללמוד דרכים קצת יותר מקובלות. למשל אני הרבה פעמים עובד עם שחקנים כאלה על דיברנו על המגבת שיש להם מאחוריהם. אז תלך למגבת ותלחץ עליה חזק חזק ותשחרר שם את כל האנרגיות השליליות.
או תנצל הפסקה בין הסטים תלך לשירותים ותצרח שם את החיים שלך. אבל לפעמים גם באמת צריך לדעת כאילו לשחרר את התסכול יש המון אנרגיות שליליות בטניס. כי כל נקודה שאתה מפסיד, כדורסל למשל זה הרבה יותר קל אתה תמיד יכול להגיד חבר שלי לא היה בסדר ההוא לא היה בסדר פה. הכל עליך ואתה גם לבד עם עצמך. אז אני חושב שזה אחד האתגרים בהקשר הזה. דיברנו על זה נגענו בעקיפין בכל הנקודות אני רוצה לזקק את זה לאיזה שאלה כללית. כי הטניס הוא באמת עם הרבה מאפיינים שונים נגרנו מכל ענף ספורט אחר מה לדעתכם התכונות החשובות מנטלית של טניסאי והאם זה באמת כל כך שונה מכדורסל כדורגל או אפילו ספורט יחידני אחר כמו ג'ודו כל דבר אחר.
מה בעצם שונה מהבין הטניס ובין היכולות המנטליות של טניסאי לעומת ספורט אחר. אני חושב שקצת כמו שדיברנו קודם אני חושב שקודם כל אתה חייב להיות מסוגל לנהל את עצמך וגם לאורך זמן. אין משחק טניס בכל משחק טניס יש איזשהו בור ויש איזשהו רגע שאתה במומנטום לא טוב ואתה חייב לדעת לעצור את זה. ואני חושב שאתה חייב לעשות את זה לבד כי ברוב המקרים אין לך מישהו שיעשה את זה עבורך. אני חושב שאגב מבחינה אישיותית באיזשהו אופן, אני חושב ששחקני טניס הם די אינדיבידואליסטים. חלקם אגב נניח משחק הזוגות בטניס הוא משהו שהרבה מהם פחות אוהבים.
הם פחות אוהבים כאילו השחקנים הגדולים פחות אוהבים לשחק זוגות הם יותר התרגלו כבר ואוהבים לסמוך על עצמם. שוב בסוף אין פה כמו שואד אמר אין פה אין פה מגע אין פה. ומצד שני אני חושב שאתה כן צריך כל הזמן להיות בשליטה כי יש גם יריב. אתה דיברת על המאבק המנטלי יש יריב שמסתכל עליך אם היריב עכשיו מסתכל מעבר לרשת ורואה מישהו שהוא מאבד שליטה זה נותן לו הרבה ביטחון. מצד שני אם אתה במומנטום לא טוב אתה יודע להישאר שם אני חושב שהיריב שלך יותר מודאג אז יש פה המון המון דברים לא יודע להגיד כמה זה נראה לי שזה די ברור שזה מאוד מאוד שונה מהענפים האחרים שהזכרת.
יש לנו עוד סוגיית טניס להעלות או שאנחנו מסכנים את הפרק? אני חושב שכאילו אפשר להשתמש בטניס כדי לדבר קצת על דברים קצת עליהם. כי אמרת אתה יודע מה האם הספורטאי טניס או הטניסאי שונה במובן מסוים מה… אני אגיד לך שבגדול לא, כולם אותו דבר. בסוף זה תחרות ובסוף אתה צריך להיות במיטבך ברגע נתון, בשעה נתונה או בארבע שעות נתונות או בשבוע כאילו של נתון עם עליות וירידות בתוך הפרק זמן הזה. אז בג'ודו זה בין חמש לעשר דקות ובטניס זה בין שעה לאיקס שעות ובמרוצי מכוניות יכול להיות שלושה ימים, במרוצי ראלי ובפורמולה זה שעה או משהו.
אז אני אומר, אבל בתוך זה אני לא יכול להגיד שיש לספורטאים הטובים באמת ואלה שמצליחים לאורך זמן, הם אותו דבר בסוף, כולם. יש להם נחישות ויש להם התמדה ויש להם כישרון. יש להם את היכולות להתמודד עם מצבי לחץ ולחשוב מהר ולעשות. אבל בתוך זה, זה מאוד מאוד משתנה. כי ההתמודדות של… זה התמודדות מנטלית אבל עם רזולוציות אחרות לגמרי. וגם לפעמים כל ספורטאי כמעט חושב שהספורט שלו זה הכי מנטלי. טניס זה הספורט הכי מנטלי. אני אומר לך שאופני הרים זה ספורט, מבחינה מנטלית קשה פחד. וקליעה למטרה זה קשה נורא. ההרמת משקולות וטריאטלון וכל אחד מהם יגיד לי, תשמע זה הענפים הכי קשים מנטלית, אתה לא יודע מה זה לדחוק 200 קילו ב…
כן, יש פה כל ענף יגיד לך, הקור הוא אותו קור בעיניי. אז אני אומר, הסיפור פה הוא בדיוק זה, אני לא יודע אם אפשר להשוות את זה, אבל לכל ענף יש את המתכון שלו. ואתה, כפסיכולוג, אתה לא מכיר את המתכון, לא ת… [מילה לא ברורה]. אתה יכול להגיד, לחם, אני עושה לחם, אבל הוא יעשה לחם קימל ואני אעשה לחם חיטה מלאה, וכל לחם, [מספר מילים לא ברורות], הוא יצא לכל אחד אחר. אם אתה תעשה, אם אתה, כמה שאתה, למה יש שפים גדולים כאלה? וזה כולנו יודעים לעשות. [מילה לא ברורה] או מתכון כזה.
הסיפור זה הטאץ'. והטאץ', הוא אחד, הוא שונה מענף לענף, כי הוא נוגע בדברים אחרים. אני יכול לתת לך מלא דוגמאות על איך בספורט של מגע גופני, בג'ודו, בטקוונדו, בהיאבקות, באגרוף, כולם נותנים מכות, מה ההבדל? תהיה חזק ותן לשני יותר חזק. הדקויות שם, המנטליות, הן כל כך שונות, שזה ממש עולמות אחרים, ולכן חייבים נורא להבין את הסיפור הזה. זה ההבדל, אני חושב. ההבדל, עוד פעם, אנחנו חוזרים להסתכלות של פסיכולוגיית ספורט כמונח כללי, או שבאמת להבין את הניואנסים של כל אחד מהענפים לעומק. ובאמת יש הבדלים עצומים בין הענפים מבחינה מנטלית. אחד הדברים שאני ממליץ לספורטאים תמיד לעשות זה לשאול את עצמם, מה ההיבטים המנטליים של אותו ענף שאני עוסק בו.
אבל להסתכל במהלך האימונים, לפני תחרות, לפני משחק, תוך כדי משחק, בסוף משחק, זה כלי שמאוד מאוד עוזר תמיד להסתכל רגע על כל, ואז לעשות רגע איזושהי אנליזה מאוד בסיסית, איפה דברים שאני מרגיש נוח איתם ומרגיש בסדר, איפה דברים שאני מרגיש שאני עדיין לא שם. אז זהו. טוב היה פרק מרתק בעיניי, מי שנשאר עם טעם שלו עוד יכול לפנות למומחים או למנטל ג'אמפ, וזה הפרק של הטניס. נתראה בפרק הבא.