במהלך משחקי אליפות העולם בכדורגל אנו עדים לפרסום הולך וגובר על ההשפעה של אנשי מקצוע בתחום המנטלי בנבחרות השונות. אנו עדים לכותרות כמו : "מה אמר המאמן המנטלי לשחקנים"? כיצד הצליח פסיכולוג הספורט של שבדיה להוציא את הקבוצה ממשבר ההפסד לגרמניה בדקה ה 95? מה עשה המאמן המנטלי של מקסיקו ועוד….
מלבד העיסוק המבורך לכשעצמו בנושא, יש תיאורים על האתגרים המנטליים של נבחרות לאור המשימות העומדות לפניהן בהווה, או "קוף" שיושב על כתפי הצוות על סמך ביצועי הנבחרות בעבר ( אנגליה שמעולם לא עברה שלב כשהגיעה להכרעה בבעיטות 11 מטר, מקסיקו שלא עברה זה 7 מונדיאלים את שלב שמינית הגמר וכד').
אינני מכיר את הפסיכולוגים הללו ואני מניח שהם טובים, אך מצאתי לנכון לדייק את תפקידו של איש המקצוע בתחום המנטלי בקבוצות ספורט בכלל ובאירועי שיא בפרט.
ההתייחסויות לפסיכולוג כ"קוסם״, או שען שמתקן "שחקנים" לפי הזמנה, אינן ראליות, מעלות גיחוך ומעידות על חוסר הבנה מוחלט של תפקיד הפסיכולוג בקבוצת ספורט.
ישנה אחריות רבה לעוסק בתחום המנטלי וישנה ציפייה מהמערכת הספורטיבית לעזרה אמיתית בתחרות שמתקיימת אחת לארבע שנים ויוצרת לחץ עצום בהיקפו על השחקן הבודד, הקבוצה, צוות האימון וכל המעגלים המקיפים את הנבחרת.
אני שומע חדשות לבקרים על מאמנים מנטליים שמגיעים באופן חד פעמי להרצאת מוטיבציה או פעילות כזו או אחרת. לדעתי, זו בעיה.
איש צוות – פסיכולוג הספורט \ המאמן המנטלי אמור להיות חלק בלתי נפרד מצוות האימון. הוא אינו תופעה חד פעמית, אלא חלק אינטגרלי, מוכר, ומקובל על השחקנים ועל צוות האימון. השפעתו תגיע מפעילות תהליכית, רציפה ולאורך זמן.
- יחסי אמון עם המאמן – עקרון ברזל, חד משמעי וללא סימני שאלה. מאמן מנטלי לא יכול להצליח בקבוצת ספורט ללא קשר אישי, המבוסס על אמון עם המאמן. ככל שיש שיתוף ויחסי גומלין יש סיכוי להצלחת העבודה המנטלית בקבוצה.
- היכרות לעומק עם הקבוצה והשחקנים – יש משמעות גדולה להיכרות מוקדמת ככל שניתן של איש המקצוע עם הקבוצה והשחקנים. אין "קסמים". זה לוקח זמן…חודשים של היכרות עם הקבוצה, הענף, מקורות הלחץ, אישיות הצוות והשחקנים, השפעות חיצוניות ועוד….
- קביעות – איש המקצוע חייב להיות קבוע, חלק מצוות האימון, זמין ונגיש לצוות ולשחקנים. מגיע לאימונים, לאספות, למשחקים ולכל אירוע של הקבוצה.
- צניעות ודיסקרטיות – המאמן המנטלי לא צריך לנסות להראות את יכולותיו. עליו ללמוד בשקידה ובסבלנות את מה שקורה בקבוצה. לדעת מתי להתערב ובעיקר מתי לא להתערב. עליו להבין מה באמת הוא רואה, נקי משיפוטיות ואז להתערב. לפעמים, אמירה נכונה ברגע המתאים לשחקן תעשה את ההבדל.
- הבמה שייכת למאמן ולספורטאים – איש המקצוע נמצא מאחורי הקלעים. הקרדיט תמיד ילך לשחקנים ולמאמן וזה בסדר גמור. (אני באופן אישי נגד ראיונות של אנשי מקצוע בתחום המנטלי על עבודתם בארגון הספורט).
המונדיאל הנוכחי מדגיש כמה המשחק הוא יצרי, נתון לשינויים ומפתיע. התנודות המנטליות, קושי העמידה בלחצים, הצורך בקבלת החלטות בשברירי שנייה… מוכיחים שוב עד כמה תפקידו של איש מקצוע בתחום המנטלי חיונית והכרחית בספורט תחרותי….
רק תעשו את זה נכון!