פרק 13 – איך נכנסים נכון לעונה חדשה?

שלום לכולם וברוכים הבאים לפרק נוסף של הפודקאסט מנטל ג'אמפ. אני אופיר כאן איתכם ביחד עם רענן וישי, מה שלומכם? מעולה. סובלים בשקט את החום הזה. האמת אופיר, רציתי להגיד לך לפני שאנחנו מתחילים, אחד אנחנו, אני לא יודע, ישי, אם אתה גם כן, אני מקבל הרבה פידבקים על הפודקאסטים שלנו, גם מהקהילה המקצועית וגם מהורים וספורטאים שפונים אלינו גם עם שאלות וגם ככה מתחילים תהליכים. לנו זה כמובן חשוב, לא ידענו שזה יהיה כזה, שיש לזה כזה ביקוש או כזאת האזנה, ואני שמח שזה, וזו הזדמנות גם להזכיר שאנחנו באמת, גם החברה, אני חושב, תקנו אותי אם אני טועה, הכי, גם הוותיקה, גם המנוסה, נמכר באנשי מקצוע שבאמת יש להם ניסיון של המון שנים בשטח, גם בפריסה ארצית, גם באמת עובדים בשטח, לא בקליניקות וממש, גם, אבל עובדים הרבה בשטח, בתחרויות ובאירועי ספורט אמיתיים, וזהו, זה משמח.

חשוב גם להגיד שבדיוק כמו הפודקאסט, אנחנו גם מתמקצעים באמת במגוון מאוד מאוד רחב של ענפים. זאת אומרת, אני רואה שאנשים, הפידבקים שאני מקבל זה גם אנשים ש… אני חושב שבסוף כדורגל וכדורסל וענפים היותר פופולריים, גם רוב אנשי המקצוע מכירים ומבינים וכולם חיים את זה. ומה שאני תמיד שמח לראות זה שאנשים מופתעים במובן מסוים מהרמת ההיכרות והידע שלנו בתוך ענפים שהם כביכול פחות פופולריים, ומצד שני, יש שם הרבה מאוד אתגרים מנטליים ויש הרבה מאוד ספורטאים שעוסקים בהם. זה קצת מחוץ לאור הזרקורים, כי זה ענפים פחות מדוברים. גם הטווח, אגב, הוא מאוד רחב.

אני הסתכלתי על הפריסה לא מזמן, יש לנו ילדים שמשחקים לראשונה טניס שולחן במסגרת תחרותית בגילאים של גילאי תשע-עשר, ויש לנו ספורטאים שמתכוננים ל-A28, זאת אומרת, לא לגמרי. זה כאילו טווח באמת מטורף ומאוד מאוד משמח. ויש לנו פרק מאוד מיוחד היום, שגם מתאים לשנה, אבל תוביל אותנו. כן, לא, לגמרי, לגמרי מדהים. באמת נוגעים בהמון ענפים, בהמון סוגים של ענפים, וגם היום מתכננים כמה פרקים שכדאי להתכונן אליהם. עכשיו נתחיל בפרק של כזה כניסה לעונה חדשה והכנה לעונה חדשה. אנחנו בדיוק בתקופה של אמצע אוגוסט, לקראת אמצע אוגוסט, וזו בדיוק התקופה לדבר על זה.

אז זה ככה הפרק של היום. רוצים לקחת את זה מכאן? תראו בכלל, כניסה לעונה חדשה, מה זה אומר? זה אומר שהסתיימה העונה, מן הסתם. הרבה מהספורטאים היו ביוני, יולי בעיקר, גם בענפים האישיים, בעיקר בענפים האישיים, יוני-יולי, היו בתחרויות מטרה, גם בארץ וגם מי שיצא לחו״ל. אוגוסט זה בדרך כלל חודש של, יש עדיין תחרויות קצת, בתחילת אוגוסט, ואחרי זה זה באמת כבר איסוף של כוחות לקראת השנה הבאה. במסגרת התחרותית של עולמות הכדור, סיימו איפשהו בסוף מאי, תחילת יוני, אבל הרוב כבר במהלך מאי סיימו את השנה. זה אומר שספורטאים עזרו כוחות, שספורטאים בעצם נחו, עברו את המחזור של המנוחה, את המחזור להתאוששות.

בשאיפה הם נחו, כי יש גם כאלה שלא יודעים לנוח בקיץ. נכון, נכון. אז תכף נדבר על אלה שהם באוברטרנינג, או חושבים שהם צריכים את זה. אגב, חלקם צריכים, וזה בסדר לעשות את זה גם מאוזן, אבל נגיע לזה. הפרק יעסוק בעצם בהרחבה בכל האספקטים של כניסה לעונה חדשה. אני חושב שזה רלוונטי לספורטאים בענפים אישיים, זה רלוונטי לספורטאים בענפים קבוצתיים. גם בענפים אישיים אתה לרוב לא מתאמן לבד, אתה מתאמן בקבוצה. ויש משמעות לקבוצה, ויש משמעות למי שמקיף אותך, וממש תכף ניכנס לזה. מאוד חשוב להבין שזה, אנחנו מדברים גם על מספר לא קטן של נושאים שיש בתחילתה של שנה.

גם אספקטים חברתיים, גם אספקטים מקצועיים, גם אספקטים גופניים, גם אספקטים חינוכיים של התמודדות עם בית ספר וכו'. רק נשים רגע את היסודות רגע בצורה מאוד מאוד כללית. כל שנה שעוברת, זה אומר שהספורטאי עובר תהליך של שינוי. חייבים להבין את זה. אנשים לפעמים לא מבינים כמה השינויים הם מהותיים. עצם זה שהסתיימה שנה, ואתה עכשיו מתחיל תהליך של מחשבה ועבודה עם עצמך לקראת השנה הבאה, זה אומר שאתה עובר שינוי. במקצועות הכדור, זה לא משנה איזה קבוצת גיל, אתה תמיד תעלה קבוצה. יכול להיות שלא תעלה במועדון ששיחקת, יכול להיות שתחפש קבוצה חדשה, יכול להיות שמכל מיני סיבות החלטת לשנות, אז אתה כבר עובר שינוי.

אבל זה לא משנה אם אתה בנערים א' ועובר לנערים, לנוער, או שאתה עובר מנערים ג' לנערים ב', וכן הלאה בילדים. זה לא משנה, אתה עובר שינוי. וכנ"ל גם באישי, אתה עובר קבוצה, אתה בשחייה, אתה עובר מקבוצה של under 14 ל-under 15, זה משהו אחר, ועוברים שינוי, והשינויים המהותיים, ואנחנו ננסה בפרק הזה לטפל במגוון השינויים, אבל חייבים להתייחס לזה כמו ב[מילה לא ברורה] של התמודדות עם שינוי. ואני רוצה לחדד משהו לגבי מה שעכשיו אמרת לגבי השינוי, כי אחד הדברים שאפשר לראות בספורט, ושוב, בדיוק כמו שאמרת, זה גם בספורט אישי, אם זה ענף כמו התעמלות, שאתה פתאום צריך תרגילים חדשים ולהעלות דרגות קושי וכל הרמה משתנה, ובין אם זה בענפים הקבוצתיים, במעברים האלה.

יש פה משהו שבעיניי צריך להבין אותו, שאנחנו מדברים פה על, בסך הכל, נניח, סתם אני לוקח מחודש, אני אפילו אגדיל את זה קצת, מחודש מאי או יוני לכיוון אוגוסט, כאילו עברו כמה חודשים, אבל הקפיצה בדרישות היא קפיצה אדירה. כי מה שהספיק לך, אם ניקח ענף כמו כדורסל שהספיק לך בגיל 14, אתה בגיל 15 במשחק אחר לגמרי. וכל עונה זה קפיצת מדרגה שלפעמים היא קצת אוברוולמינג לחלק מהספורטאים, מבחינת הדרישות, מבחינת יש עלייה ברמה הפיזית, ברמה הטכנית. לא ניכנס לזה כי אי אפשר להיכנס לרזולוציות, אבל יש גם ענפים שזה ממש, יש אפילו שינוי של חוקים, שינוי של מה מותר ומה אסור, שינוי כאילו משחק חדש.

וזה הכל בפער של כמה חודשים קודם, מה שהיית קודם לא יספיק לך למה שנדרש ממך עכשיו. אז אתה אומר, יש פה שינויים שהם יכולים להיות נובעים מאלמנטים חיצוניים, חוקה וכולי, יש דברים גופניים שמשתנים. גם אני בתור ילד מתבגר או ילד צעיר מתפתח, כל שנה אני משנה את ה… גם הגוף שלי, ילדים ב… שאגב, לא תמיד זה לחיוב, אם אתה לוקח ענף כמו שחייה או התעמלות, לפעמים הגדילה הפיזית שלי והשינויים הפיזיולוגיים שאני עובר, פתאום כל הטכניקה שלי נשתנה. יש פה המון המון המון אתגרים בהקשרים האלה. נכון.

עכשיו, אז אוקיי, אז למי שלא מכיר את העולם ההתפתחותי, אז אנחנו יודעים לחלק את זה, ויש את הגילי הילדים, פחות או יותר עד גיל 6-7, אחרי זה עד גיל 12, אחרי זה גיל ההתבגרות וכן הלאה, אנחנו יודעים שיש פה שינויים הורמונליים, יש פה שינויים גופניים, פיזיולוגיים, יש פה שינויים בהתפתחות המוח וכן הלאה וכן הלאה, לא ניכנס לזה היום. ואגב, זה שווה פרק בפני עצמו. לגבי העניין הזה, כמובן גם בחלוקה הג'נדריאלית בין ספורטאים לספורטאיות, זה גם שונה, זה גם פרק יכול להיות מאוד מאוד מעניין. אז יש שינויים חיצוניים. עוד דבר חיצוני שיכול, זה כמובן החברה.

לא בטוח שעלית עם אותם שחקנים ששיחקת, עם אותם ילדים שהיית איתם. דבר שני, יכול להיות שהמאמן השתנה. יכול להיות שהצוות השתנה. היו לך הרגלים מסוימים ממאמן שהכיר אותך, או מאמנת, ועכשיו זה משתנה. יש פה צוות אולי אחר, חדש, קבוצת גיל, מה המשמעויות, איך זה עובד, מה בעצם בית ספר, עלית כיתה, שינית מיסודי לחטיבה, מחטיבה לתיכון, מ… שינויים גם כן בתוך בית הספר. אז השינויים הם מהותיים, ואנחנו בעצם, בואו נתחיל רגע לפרק את זה. אז יש דברים חיצוניים שקורים, הם given, הם נתונים, אבל יש דברים פנימיים שמשתנים. אז בואו ננסה רגע להבין מה הדברים הפנימיים שמשתנים, בהתמודדות המנטלית עם השינוי

.מה משתנה בעצם לקראת שנה חדשה? מה משתנה? אז אני חושב ש… אני חושב שקודם כל, אחת השאלות שאני תמיד שואל את הספורטאים, אוקיי, מתחילים שנה חדשה, מה המטרות? מה המטרות? מה אתה תרצה? נגמרה השנה? מה תרצה? מה תהיה הפי בסוף השנה? בסוף השנה הקודמת או בסוף השנה הבא? לא, עכשיו, אני עכשיו לקראת שנה חדשה, אז אני יכול לשאול, אוקיי, בוא נניח רגע שבסוף השנה הקודמת עשינו סיכום, ראינו את הדברים, ועכשיו אנחנו מציבים את המטרות לשנה הקרובה. הרבה מציבים מטרות ברמת תוצאה, ואנחנו בעצם מסתכלים על זה גם ברמה של תהליך, לא רק ברמה של תוצאה.

זאת אומרת, זה לא רק אם עכשיו עשיתי בשחייה, ירדתי מדקה, או מדקה וחמש שניות, תלוי מה. זה תוצאה. אוקיי, מה קרה ברמת התהליך? ברמת האימונים, ברמת הדרישות, ברמת היכולות שלך ושלך להתמודד עם המסגרת, עם המערכת וכו', אז אנחנו מתחילים, אני חושב שהנושא החשוב זה להגדיר מטרות. בין אם אתה עושה את זה לבד, ובין אם אתה עושה את זה עם איש מקצוע, או עם ההורים, או עם המאמן אפילו, עם המאמנת, עם העוזר, ווטאבר. מה אני שמה לי למטרות לשנה הבאה? מטרות תהליך ומטרות תוצאה.

וחשוב להגיד, אגב, שבכל המחקרים, ונעשו המון מחקרים בנושאים האלה, על ספורטאים בכל הגילאים, ועד בדיוק לאחרונה קראתי מחקר שמסכם את האלופים האולימפיים האמריקאים, ואחד התוצרים הכי ברורים, ומדברים שם על ההבחנה שלהם מגיל צעיר ועד הגיל שבו הם היו כבר אלופים אולימפיים, אחד הדברים מתקשר למה שאמרת, זה העניין הזה של לשים מטרות, ולא רק מטרות של תוצאה, אלא באמת לעבוד מול מטרות, של מה שנקרא מטרות ביצוע ותהליך. ואני חושב, בוא ניתן דוגמאות רגע, ואני חושב ש… רק לחדד, אני חושב שהחיתוך הזה, שנגמרה העונה, מתחילה העונה החדשה, זה הזדמנות לעשות משהו שבדרך כלל בתוך העונה קשה לנו יותר לעשות אותו, כי אנחנו נסחפים בתוך העונה.

וזה רגע, בדיוק מה שאתה אומר, לשבת שנייה ולהגיד, אגב, מבחינתי זה בסדר גם להגיד בתור התחלה מה מטרת התוצאה שאני רוצה, כי אני לא רוצה להתעלם מזה, יש מטרות תוצאה שאני רוצה להשיג, בין אם זה בענפים שבהם זה הרבה יותר מוגדר וברור, כמו שחייה, שזה מול תוצאה ספציפית, ובין אם זה בענף כמו כדורגל, לא יודע, מספר של דקות, מספר של שערים ודברים כאלה. ומייד אחרי ששמתי את זה, אני מתחיל לשים מטרות של תהליך וביצוע. תן כמה דוגמאות לתהליך. אז מבחינתי זה, שוב, אני רוצה, אפשר גם להיכנס, אגב, להיבטים יותר טקטיים וטכניים, למרות שבסוף זה לא אנחנו אלה שעושים את זה עם הספורטאי, אבל זה יכול להיות אפילו ברמה של, מבחינתי, איך אני, למשל, כמה אני ווקאלי אפילו על המגרש, אוקיי?

אני מזהה שבשנה שעברה הייתי נורא מאוכזב, וגם אמרו לי, אתה צריך להיות יותר ווקאלי, לא רואים אותך, לא שומעים אותך, אז אני אומר, אוקיי, אני צריך להיות, צריך להיות אחד ששומעים אותו על המגרש, שמדבר, שחי את המשחק. ואני חושב שזאת הזדמנות כבר, אם אני עכשיו מקבל את זה כהחלטה, ואני כבר באימון הראשון, או באימון הלא משנה, השלישי, אומר, אני בא לאימון, זאת המטרה שלי, אני היום באימון, כל פעם שיש תרגול, אני שם הרבה יותר ווקאלי. ואז כשמגיע משחק אימון הראשון, אני שם את זה כמטרה, ואני מתחיל לעבוד על הדברים האלה.

וזה למשל דוגמה שהיא, כאילו, היא מאוד פשוטה, אבל היא לא פשוטה לעשות. אחד הכלים שאני נותן, הנה, ראש מערך המנטלי של הפועל תל אביב, יש מה? יכול לשלב את זה. אז אני נותן להם בתחילת השנה, כדי להגיע למטרות התהליך, אני נותן להם רשימה של איזה 30 ערכים. חריצות, ואומץ, והתמודדות עם פחדים, ומלא דברים. חדשנות, ויכולת התאוששות, ומלא מלא ערכים. זה 30-40 ערכים, אולי אפילו יותר. ואז אם הספורטאי תבחר שניים, שני ערכים, שאתה לוקח על עצמך השנה, השנה לממש. אז הוא מצמצם את הרשימה לאיזה עשרה, שבעה, שמונה, ובסוף בוחר שניים. אז נגיד, בחר משמעת עצמית, לדוגמה.

עכשיו אנחנו מתחילים לפרק את ה… מה זה אומר משמעת עצמית? זה אומר לקום בבוקר ולהכין את התיק לאימון, שאני אחרי בית ספר, ושיהיה לי את הכריך או את הפסטה עם העוף, או את האורז עם השניצל, לפני, שיהיה לי את הביגוד המתאים, שאני אגיע בזמן, שאני אתאמן חזק, שאני אתאושש, שאני אקח מספיק נוזלים, שאני אוכל חלבון אחר, וכן הלאה, וכן הלאה, ואז אתה מפרק את זה. ואז קל לשים מטרות תהליך. קבוצה שעושה את זה ביחד, כקבוצה, זה מאוד חזק, כי למעשה קבוצות, נגיד נוער, נערים א', זה מאוד חזק. הייתי עושה את זה הרבה, והם היו בעצם רואים את כל ה…

מה כל אחד בחר, והם גם יכלו לאתגר אחד את השני לגבי הדברים האלה. זה נכון שצריך בגרות מסוימת, צריך מאמן שיזרום איתך על הדבר הזה מצד אחד. מצד שני, זה מאוד חזק, כי זה מייצר בעצם איזושהי מסגרת מארגנת מאוד ברורה, כי אתה בעצם מפרק את הערכים האלה למטרות ספציפיות או לציפיות שלך מעצמך לגבי שבוע עבודה. ואתה מזכיר לעצמך שאתה צריך לקום בחמש וחצי בבוקר ללכת לבריכה, שזה ערך מוביל, משמעת, אז אתה יודע שזה לא… זה בכלל לא… אין דיון, אתה הולך. או שאתה קם בבוקר והגרון קצת מקחקח, ואתה אומר, אני חולה, או שאתה אומר, אוקיי, למרות שאני קצת מרגיש מפונשר, אני אלך לעשות אימון, זה יעשה לי טוב.

אז אני חושב שמטרות, נתקדם, אני חושב שמטרות תוצאה ומטרות תהליך הן מאוד חשובות כאן. אני חושב גם שהן מאוד חשובות, כי דיברנו קודם על הש… דווקא בתחילת העונה, שזה שלב שאתה קצת מוצף, אתה קצת עם המון חוסר ודאות ועם המון בלגן בראש סביב הדברים החדשים שקורים, ואני חושב שזה גם שלב שמאוד קריטי לשים, בוא נשאול רגע, למה? רגע, שנייה. שזה מאוד קריטי לשים את המטרות, כי זה מבחינתי סוג של עוגנים שאיתם אני עכשיו… חד משמעית. אני מוריד את הראש, וזה מה שאני מתעסק איתו, דוגמה, להיות יותר ווקאלי, או דוגמה אפילו אני אקח, לא יודע, נניח שחקן כדורסל שאומר, אני השנה יותר חודר לסל, או לא יודע, שחקן טניס שאומר, אני בתוך האימון כשאני מתוסכל, אני מלמד את עצמי טיפה רגע לנשום ולהירגע, או לא יודע, או מתעמלת שכשקשה לה אז היא הולכת שנייה הצידה ובכל זאת ממשיכה את התרגיל.

כל מיני דברים שאני נותן לעצמי כעוגנים שאיתם אני כרגע עובד. אני מזכיר, זה מתחיל במטרת הוצאה ששמתי, פירקתי את זה, בדיוק כמו שאתה אמרת, לערכים או לדברים, לדברים שאני רוצה לייצר, פירקתי את זה עוד יותר למטה, בסוף לאיך זה נראה, איך זה נראה בפועל. נכון, זה הרעיון. אי אפשר להישאר ברמת ה… אני חשוב להגיד, כשאנחנו מציבים מטרות, זה לא נכון להישאר ברמת, אני השנה הולך להיות עם משמעת עצמית. זה לא אומר לי כלום. נכון. זה נשאר ברמת הקלישאה, הכותרת, אני השנה הולך להיות חזק בראש. זה אותו דבר, בואו נגדיר מה זה אומר, איזה פעולות, איזה התנהגויות.

אגב, זאת הבעיה בעולם שלנו, שהרבה גם… הרבה נשארים ברמה הזאת. גם לצערי קולגות שלנו, או whatever, so-called קולגות, שבעצם מדברים בהרבה סיסמאות ולא יודעים לפרק את זה למונחים, שבסוף אפשר גם לתצפת עליהם ולבחון בעצם התקדמות ולמדוד אותה. מאוד חשוב להבין רק שבסוף בסוף שני הנושאים האלה גם מתפרקים אחרי זה לציפיות, ואפשר בעצם להבין מה אני מצפה מעצמי. אגב, אפשר גם לבקש מאחרים שיאתגרו אותי. זאת אומרת, אם אני באמת מתקדם בזה, ויש לי מערכת יחסים טובה עם הבבית, או עם האחים, עם האחיות וזה, אז אני יכול לבקש… זה נקודה חשובה, מה שאתה אומר, כי חשוב לי להגיד שקשה מאוד להוביל תהליך כזה של הצבת, אפשרי, אבל אני חושב שלפעמים קשה להוביל תהליך כזה כשאתה לבד בתוכו.

ומאוד חשוב שיהיה מישהו שאתה סומך עליו, שוב, בין אם זה פסיכולוג, סלש מאמן מנטלי שאתה עובד איתו, אגב, בין אם זה מאמן שאתה מאוד בקשר טוב איתו, ולפעמים, אגב, זה יכול להיות ההורה שמלווה אותך. אני חושב שזה חשוב שידעו מה המטרות שאתה עובד עליהן, כי לפעמים קשה לנו להיות השוטר של עצמנו, באמת להסתכל על התהליך שאנחנו עוברים בתוך זה. אני יכול לתת לך דוגמה על שחקני כדורגל, שהרבה פעמים הבקשה שלי מהם זה, אוקיי, בוא נניח שאתה רוצה להשתפר בכל מה שקשור, נגיד אני משחק שש, ואני רוצה להשתפר בכל מה שקשור באחד על אחד עם הגנה, התקפה, חילוצי כדור, היכולת שלי לייצר מגע, היכולת שלי לזכות במגע, כדור ראשון בראש, כדור שני, וואטאבר, כל הפרמטרים.

תכין לך איזשהו, היום, אגב, עם הצ'אט וזה, אתה יכול לעשות את זה בשנייה. תכין לך איזה טבלה, בדרך כלל מישהו בא לצפות בך, בדרך כלל. אם לא, אז אחרי זה עושים אנליזה מהצילום, כי היום המון מצלמים, זה לא משנה, כמעט כל מחלקות הנוער מצלמות היום. תחשוב עם השעה הבאה, יישב ביציע, ויעשה לך את הסטטיסטיקה, ואתה אחרי זה יכול ללמוד ולראות אם הציפיות מתקיימות או לא. אבל ברשותכם, בואו רגע, בואו נתקדם מהחלק הזה, זה חלק מאוד מאוד חשוב. טוב, אז דיברנו על הצבת המטרות בכניסה לעונה, אז כן, כן, כן. ופירקנו את זה קצת.

כן. אגב, אני מאוד מאוד ממליץ לעשות גם, יש כלים אבחוניים שאנחנו מחברים לכל עולמות הספורט, שחייה, כדורגל, כדורסל, כדוריד, כדורעף, ווטאבר. ממש כלי שאתה יושב עם עצמך, שעושה גם בהיבטים המנטליים, גם בהיבטים הפיזיים, גם בהיבטים הטקטיים וגם בהיבטים הטכניים. אתה עושה לעצמך איזשהו סוג של אבחון, כלי מאוד מאוד רלוונטי. גם מאמנים יכולים לעשות את זה, מאמנים שאנחנו עובדים איתם עושים את זה. ובעצם, אתה נותן את זה אחרי זה גם למאמן שלך, שהוא ימלא את אותו טופס, ואתה מסתכל על הפערים ביניכם, ומנסה לגשר ולהבין במה אתה צריך להתחזק וכולי. אז זה אני שם את זה רגע בצד, כי זה עוד משהו שעוזר לנו להתכייל לדבר הזה שנקרא מטרות.

למה יש בלבול, שי? למה בעצם הראש שלנו, לקראת עונה חדשה, מקבל איזשהו טוויסט? אנחנו קראנו לזה שינוי, אבל שינוי זה במעלה הראשונה, זה המסגרת המארגנת שלא תמיד אנחנו קוראים לזה שינוי. ומה מתרחש מנטלית אצל הספורטאים, שהם בעצם לקראת עונה חדשה? הרבה בלגן. למה? הרבה מחשבות, הרבה חששות, הרבה חוסר ודאות. אתה נכנס לקבוצה מאמן חדש, אתה לא יודע איך זה יהיה, אתה לא יודע מה הדרישות. בעצם, במובן מסוים, כמו שאמרנו קודם, הרבה פעמים עונה חדשה, זה… כללי המשחק משתנים. אני גם רואה לפעמים ספורטאים שיש, נקודה אולי ששווה להתייחס אליה אחרי זה, אבל יש גם לפעמים קצת, סתם לדוגמה, עם שחיין שעכשיו סיים עונה מאוד מאוד מתישה, כוללת, לא יודע, שלושה אימוני בוקר בשבוע והרבה שעות בבריכה.

ועכשיו אומר לעצמו, עכשיו אחרי איזה שבועיים שהוא היה בחופש, הוא אומר לעצמו, וואו, מה, אני עכשיו חוזר לתוך ה… לתוך הדבר הזה עוד פעם. זאת אומרת, יש אפילו, לפעמים גם עולות גם תהיות, חשוב גם להגיד, לפעמים שלב שאצל חלקם גם עולה תהייה מבחינת האם אני בכלל רוצה את זה להמשך, שזה מאוד טבעי. כי כל זה, שוב, כי לפני זה, כשספורטאי בתוך עונה, הוא בתוך איזה מין, קשה, אני חושב ששוב, כל מי ששומע אותנו כנראה מבין את זה, אתה בתוך איזה מין יקום מקביל, אתה חי בתוך איזה, יש איזה רוטינה קבועה, אתה אפילו לא תמיד חושב עליה, אתה אימון, משחק, תחרות, אימון, אימון, בית ספר, אימון, איזה מין משהו כזה, ופתאום, יש איזה, זורקים אותך, פתאום זה נגמר, ועכשיו מתחיל מחדש.

אז יש פה המון המון… יש הרבה קולות. אני חושב שהרבה קולות פנימיים וחיצוניים. כי… הנה, אפילו אני כשדיברתי עכשיו, אני מרגיש מבולבל בעצם הדברים שעכשיו אמרתי. כאילו, יש בזה באמת משהו מאוד… כן, כי מצד אחד אתה בא ואתה אומר, אתה שומע גם חברים, בכרים, הורים, אחים, אחיות, לקראת השנה החדשה נותנים לך כל מיני עצות וטיפים, השנה זה השנה שלך, שנת הפריצה שלך, השנה זה, וכל מיני דברים כאלה שמכניסים אותך לאיזשהו סוג של שאלה. וגם הקולות הפנימיים שבאים ואומרים, אוקיי, אני חייב להוכיח את עצמי, אני חייב להראות, מהאימון הראשון שאני בעניינים

.אני חייב לייצר מצב שבו על התפקיד שלי, גם אם הביאו שניים או שלושה שחקנים, אין עוררין, אני נשאר בתפקיד. ובעצם שני הקולות האלה, גם החיצוני וגם הפנימי, בעצם מייצרים צורך להתמודד ולהישאר מווסת ומאוזן. כי בעצם זה יכול די מהר לייצר לך איזשהו אי שקט מתמשך, ובאמת כל הזמן, לפעמים גם מחשבות קצת יותר, אה, רגע, זה המאמן הזה, וואו, בוא'נה, זה קשוח, הוא אוהב כאלה, הוא אוהב כאלה, הוא אוהב שחקנים אגרסיביים, אני לא אגרסיבי מספיק, הוא אוהב שחקנים כאלה. המון המון פרשנות לגבי הדברים. ואז מה שקורה זה אנחנו מתחילים לבנות לעצמנו איזשהו נרטיב מוביל.

שאגב, הוא לא נבחן אמפירית ומדעית בשום דבר, זה פשוט המחשבות שלנו מייצרות לנו נרטיב. ועם הנרטיב הזה, לפעמים אנחנו הולכים לאימון הראשון, אנחנו הולכים למחנה אימונים, או למה שזה לא יהיה, וזה, ופתאום אנחנו או שמתפכחים, או שאנחנו פתאום, אגב, זה גם הפוך, מי שבא יותר בשנטי ובא פחות דרוך, כי הוא היה לו עונה מצוינת, והוא חי על העדים של העונה הקודמת, אז, אז צריך להיות מאוד, מאוד, מצד אחד, מווסתים, להגיע ולהבין, רגע, זאת עונה חדשה, הכל מתחיל מחדש, אני צריך להניע, אבל גם לא מתחילים מאפס למאה. צריכים את ה… אוקיי, עשית חיזוקים בקיץ?

מצוין. עשית אימונים אישיים? נהדר. העמסת על עצמך בצורה לא מווסתת? תהיה מווסת עכשיו. זאת אומרת, יש לך כל מיני, ותעבוד מסודר, במובן הזה של להבין רגע מה הלוז גם, מתי מתחילה השנה, מתי אתה אמור להיות בתחרות מטרה ראשונה, או מתי המשחק הראשון. ולפי זה תסדר לך גם את העומסים. ואני חושב שזו עצה מאוד חשובה לילדים או נוער שבאים, והם לא תמיד מבינים, ממש נכנסים מאפס למאה, ויש שם פציעות, ויש שם הרבה מאוד קושי. אגב, אני רואה את זה בקבוצות בוגרות עכשיו, שהתחילו להתאמן. כמות הפצועים עכשיו שיש בקבוצות כדורגל, כדורגל אני מכיר, יש לי הרבה שחקנים שהיא..

.היא לא, היא מטורפת. היא מטורפת. זה המון שחקנים פצועים. המון. אני מסכים, משהו שאני רואה אותו כל שנה, בתחילת שנה, זה את ה… ממה שאתה קראת לו מ-0 ל-100. אני אגיד אפילו, זה יותר מאפיין לפעמים דווקא את אלה שאפילו לא נחו מספיק. הם כל כך עסוקים ב… שזה כבר קצת מאוחר לדבר על זה בשלב שאנחנו מדברים על זה, אבל אני חושב שאחד הדברים שלפעמים ספורטאים צעירים קצת טועים, זה החוסר היכול שלהם לקחת את ההפסקה הזאת, שהיא קריטית. היא קריטית, אם אנחנו מסתכלים קדימה, מי שלא ייקח את ההפסקה כמו שצריך בקיץ, אחרי זה ישלם את המחיר בהמשך העונה, מבחינת שחיקה.

אפשר לראות את זה, אגב, על ספורטאים שאין להם קיץ, כי הם בנבחרות הצעירות בכל הענפים האלה, ואתה רואה שזה לא טוב, שחיקה ופציעות. אגב, גם אם אתה לא רואה את זה בשנה הספציפית, אתה רואה את זה לאורך הקריירה שלהם. יש חשיבות מאוד גדולה למנוחה ולעצירה, גם מבחינה מנטלית, גם מבחינה פיזית. ומה שאמרת זה נקודה בעיניי מאוד מאוד חשובה. חשוב לתת לעצמנו זמן להיכנס לעונה, גם פיזית, גם מנטלית, מכל ההיבטים. אני מאוד מאפיין את השלבים האלה עם ספורטאים שאני עובד, זה הלחץ הזה, והתחושה שוואו, מה יהיה, אני בא ופתאום כל מה שידעתי אני לא יודע, הלך לי לאיבוד.

צריך להגיד, הכל בגוף, הכל עוד שם, זה לא באמת ש… גם ההגדרה היא חשובה. אנחנו שנה של ספורטאי, שנה מלאה, שנה יש בה, זה לא ריצת ספרינט, זה מרתון. את המרתון הזה אנחנו צריכים בסוף להצליח להיות בו בריאים, לתפקד, לעבור את כל המשברים בדרך, את כל המהמורות, את כל הדברים, ולסיים. ולסיים בקצב טוב, ולסיים בתחושה טובה, ולסיים בחינניות ובחיוניות. ואנשים, בדרך כלל בשבועות הראשונים אני פוגש המון לחץ, שהוא משתנה שנכנס רק על ידינו, על ידי הקרובים לנו. אין פה שום, עדיין שום ראיה שבאמת יש פה איזשהו משתנה שמכניס אותך למתח וחרדה, שהיא…

אימון ראשון לא הצלחתי. אימון ראשון, פתאום שם אותי בלם. למה אני בלם? אני קשר, למה בלם? אימון ראשון, הביאו שני שחקנים בעמדה שלי. המון המון המון, אני חייב לעבור קבוצה. אני שומע הרבה ספורטאים, אתה כבר אחרי אימון שניים, אני חייב לעבור קבוצה. אני לא אצליח פה. אין לי סיכוי, הוא לא רואה אותי. המאמן. ואין את הסבלנות ואת האנרגיה, ואני קורא לזה אסטרטגיות התמודדות, אני חושב שהתפקיד שלנו, הרבה פעמים זה לזהות את ה… ממה באמת אנשים חוששים, ספורטאים, ולייצר להם את האסטרטגיות התמודדות. שבין האסטרטגיות התמודדות השונות, יש גם את היכולת שלנו להתמודד רגע עם בעיה נקודתית ולעשות לעצמך כל הזמן את ה…

אני קורא לזה את המסגור מחדש, שזה בעצם בסדר. זאת אומרת, אם המאמן בחר לנסות אותך בתפקיד אחר, שזה לא התפקיד שלך, אוקיי, סימן. אחד, שהוא בודק, זה בסדר זכותו, אולי הוא סומך עליך, וזה בסדר גמור שהוא סומך עליך והוא בודק עוד אפשרויות. שלוש, גם, מה זה אומר? כאילו, אתה על כל עניין שיהיה, אתה הולך עכשיו להתפרק ולשבור את הכלים? כאילו… זה נובע, אגב, מזה שזו תקופה מאוד רגישה, רגע דיברנו על זה, זו תקופה מאוד מאוד רגישה מבחינה פסיכולוגית עבור הספורטאים, בעיקר, אבל לא רק, בעיקר אלה שקצת פחות מנוסים. אני מקווה שאלה שכבר עברו את זה כמה וכמה פעמים, כבר קצת יותר יודעים לווסת את עצמם.

ובאמת, הלחץ הזה, אחד הדברים שאני הרבה פעמים אומר לספורטאים בתחילת שנה, הרבה פעמים גם חוזרים, זאת אומרת, הרבה פעמים זה גם משהו שגם אצלנו זה גם מחזורים, חוזרים לעבוד איתנו אחרי, הרבה פעמים אחרי שבקיץ הם לא עבדו איתנו, זה שאני מציע להם בכלל בחודש הראשון בכלל לא לבדוק את עצמם, זאת אומרת, בכלל כאילו לא לתת לעצמם ציונים, זאת אומרת, לתת, חודש זה אולי מוגזם, אבל שבועיים, שלושה, אני בכלל לא מתעסק באיך היה אימון, כמה הוא היה טוב, מה היה, מה הצלחתי, מה לא הצלחתי. זה לא משנה. לפעמים יש הבדל עצום בין שבועות.

אתה מרגיש בשבוע אחד שכלום לא מצליח לך. הרגליים כבדות, הכתפיים, הכל תפוס לך, אתה מרגיש כאילו לא נוח עם עצמך. אגב, יכול להיות שיש שינויים גפניים שאתה עוד לא ער להם ואתה עוד לא מבין את ההשפעה שלהם. פתאום בשבוע השני, עדיין קשה, אבל יש כבר איזשהו… פתאום בשבוע השלישי נפתח לך הכול, אתה לא מבין, פתאום הכול נפתח, הכול נפתח, הריאות נפתחות, אתה פתאום מצליח לעשות איזה… וזה קפיצות גדולות, זה לא… תסמכו על הפרוסס, כאילו, תנו לתהליך לעבוד, לאימונים לעבוד. אל תחפשו המאמן כושר הזה, הוא לא מבין כלום. אני צריך עוד אימונים.

אתה לא צריך עוד אימונים, תרגיע. תעמוד בקצב, כשאומרים לך 80%, תעשה 80%, כשאומרים לך 100% תהיה ב-100, אול אין, אול אין, אול אין אמיתי, לא שקרן, והכול בסדר, אתה תצבור את ה… בעיקר לא לבזבז אנרגיה מנטלית על הדברים האלה. אבל הם בזבוזים. נכון, אנחנו צריכים את האנרגיה המנטלית, בשביל דברים אחרים. זה בדיוק העניין. ואני חושב שאחד הדברים שאני רואה זה שברגע שאני קצת נרגע מזה, זאת אומרת, ה-state of mind שלי הוא של… אתה יודע כמה טלפונים… זה בסדר? אני הרבה יותר מהר נכנס לעונה. אתה יודע כמה טלפונים? חודש יולי, טלפונים, שמע, זה לא זה.

מאבא, זה לא זה. אנחנו… בואו נחשוב רגע, אולי צריך לעבור מועדון. כאילו, אוקיי, לפעמים יש באמת בעיות אובייקטיביות, אמיתיות, אבל זה 10 אחוז. 90 אחוז זה בעיות קלאסיות של תחילת עונה. קשר עם מאמן, שהוא בעיניי גם כן משהו מאוד מעניין שקורה. מה מותר, מה עשו, מה כדאי, איך כדאי? הרבה שואלים את השאלה הזו. לשאול, לא לשאול, לדבר, לא לדבר, להעלות סימני שאלה, מה אתה תגיד להם? אני חושב שבתחילת עונה צריך קודם כול להתחיל להיכנס ולהכיר, בדיוק כמו שגם המאמן צריך להכיר אותך, גם אתה צריך ללמוד ולהכיר אותו. אני חושב שיש שלב מסוים בתוך העונה, שזה בהחלט לגיטימי, גם לשאול את המאמן, אגב, לא ממקום של…

אלא באמת מתוך איזה תיאום ציפיות. אני רק אגיד בסוגריים, שאם אנחנו רגע מדברים למאמנים דווקא, אז לא כך עסקנו בזה עד עכשיו, אבל גם המאמן יש לו תפקיד מאוד מאוד חשוב בתחילת העונה, לעזור לספורטאים שלו להיכנס לעונה ולתת גם לעצמו את הזמן, להכיר. אני למשל תמיד מציע, אני קצת גולש אולי על השאלה שלך, אבל טוב זה עלה לי, אני תמיד מציע למאמנים ששואלים אותי דווקא לא לבקש מהמאמנים הקולוגיות שלהם, כאילו אפשר לבוא לקבוצה וישר לשאול את המאמן הקודם שלה, תגיד, בוא תן לי, על כל אחד מעכשיו תן לי סקירה. אני דווקא תמיד בעד, שמלמדו, קודם כל שייתנו איזה כמה שבועות, דף חלק.

למה? כי בין היתר לפעמים… כן, אם זה נגיד מאמנים שהיו באותו מועדון, נגיד בכדורסל, אתה עולה מ… אתה מאמן, אימנת את הילדים, ואתה עכשיו מאמן את הנערים א', אוקיי? אתה במועדון, אתה מכיר את השחקנים. כן, אבל יש, אז שוב, אבל יש שאתה מכיר, ויש עכשיו להיכנס ממש לעומק, ואני חושב שאחד הדברים שהמאמנים צריכים לאפשר לספורטאים שלהם, זה את הדף חלק מהצד השני. כי אם למשל עכשיו אומרים לו על מישהו, תקשיב, זה בעייתי, המאמן בלי לשים לב יבוא ויתייחס אליו כבעייתי. חד משמעית. ואז הוא לא נותן אפשרות לילד הזה שמתויג כבעייתי, אולי בכלל באשמת המאמן הקודם שלו, או באשמת סיטואציה שהייתה.

תן לו את האפשרות לצאת מהמקומות האלה. אתה מזכיר לי את הניסויים הכי מוכרים בפסיכולוגיה שעסקו בניסויי רוזנטל, קוראים להם, אם אתה זוכר ומכיר, שנתנו בעצם אינדיקציה למורים בבית ספר בתחילת השנה, ואמרו להם, תשמעו, יש פה ילדים בתוך הכיתה שלכם, תדעו לכם, אופיר ואישה הם ילדים מעל הממוצע, ילדים מחוננים. התוצאות מדהימות, שבעצם ראו שבסיכומי השנה, וזה חוצה תרבויות, ויבשות אפילו, הניסוי הזה, גם אירופה, גם באוסטרליה, גם בארצות הברית, אז ראו שבאמת הילדים, אלה שסומנו כזה, קיבלו, היו להם ציונים הרבה יותר גבוהים. זה אומר שה-attention הלך אליהם, והם אמרו, אוקיי, אם יש פה אנשים, ילדים מחוננים, אני אתן להם עכשיו את הכלים ואשקיע בהם.

זה הפוך גם, עובד הפוך. באותה מידה שאני בא ואני מסמן מישהו שהוא כרגע בעייתי, אז אני אתייחס אליו כבעייתי, והנבואה שמגשימה את עצמה תיכנס לפעולה ותעזור בעניין הזה. וזה בספורט מאוד נפוץ, לסמן את השחקן שמגיל כזה בולט במחלקה. נכון, זה גם- ולסמן את זה שהוא בעייתי, ולסמן את זה שהוא לא עובד קשה, ולסמן- אז אתה אומר למאמנים, קחו את הזמן, תכירו. אני אומר למאמנים, תכירו, אבל גם תייצרו, תייצרו קשר, קרבה, עם השחקנים שלכם, ולא רק אלה שהם בפוטנציאליות החמישייה או ה-11 שפותחים. אתם תצטרכו כל אחד מהם במהלך השנה, אני מדבר גם בקבוצות מקצועניות שיש לך סגלים של 28 שחקנים או 26 שחקנים.

הקרבה הזאת עם כל אחד להכיר אותו ברמה האישית, להכיר ברמה המשפחתית, להכיר כל אחד את העולם שלו, את הבעיות שלו, את התחביבים שלו, את המחשבות שלו וכו'. וזה הזמן. תחילת עונה, לעשות שיחות אישיות, קצת לראיין, קצת להכיר, קצת לשאול, מה אתה אוהב לשחק, איך אתה בא לידי ביטוי, מה מאכזב אותך, מה מתסכל אותך, מה קשה לך, על סמך שנים קרובות, מה אני צריך לדעת עליך, המון המון שאלות שיכולות להיות שאלות שיאפשרו שיחה ולמאמנים להכיר. אני חושב שספורטאים צריכים לא לעצור בבטן דברים לאורך זמן. זאת אומרת, אנשים, אם אני מרגיש משהו ש…

אז אני צריך לייצר את המפגש הזה עם המאמן. אבל אם יש לי צוות שאני יכול להתייעץ איתו, אז אני יכול להגיד לעוזר מאמן, אני יכול להגיד, אם יש מאמן מנטלי או וואטאבר, או מאמן אפילו, מאמן כושר, פיזיותרפיסט, לא משנה מי, להגיד, לספר את התחושה, זה כבר גם כן יכול להגיע למאמן באיזושהי צורה. אבל עדיף לדבר ישירות, כי אז זה לא מגיע מטלפון שבור או מיד שנייה. אני חושב שכשספורטאי פונה למאמן, זה תמיד צריך להיות לא בצורה, זאת אומרת, מתוך הכבוד למאמן, ולא בצורה שהיא מתלוננת או באה להגיד, אתה לא בסדר.

זה תמיד צריך לבוא ממקום ששואל, מה אני צריך לעשות? זאת אומרת, כשאתה מסתכל עליי, מה אתה חושב שאני צריך לעשות אחרת? או מה אני יכול לעשות יותר טוב? כן. אגב… זאת המטרה של הספורטאי בסוף היא להבין מה הציפיות של המאמן. יכול להיות ששנה שעברה, או בשנתיים האחרונות, עבד עם מאמן שהוא כבר מאוד הכיר, ולא צריך אפילו להגיד, כי הם מכירים אחד את השני. ופה יש מאמן חדש, ואני צריך גם ללמוד איך לעבוד, מה הציפיות שלו ממני, מה הוא רואה ממני. ואני חושב גם שזה, דיברנו בדיוק על ה… דיברת על העניין הזה של התיוג, ואני חושב ששוב, גם תחילת עונה באמת בעיניי זה הזדמנות, דיברנו על זה קצת בהתחלה, זה הזדמנות לשבור את התיוגים, אפילו שלי את עצמי.

זאת אומרת, לפעמים לא משנה, סתם, אני, יש לי… מתייגים אותי כאחד שהוא תמיד בעייתי, למה? כי תמיד אני, לא יודע, אני מתווכח עם שופטים, ואני אומר למאמן מה אני חושב, ודברים כאלה. אולי השנה אני אבוא, ואני דווקא אהיה קצת אחרת. אז אני צריך לבוא ולראות שאני מתנהל אחרת, וזה צריך להתחיל. הרבה פעמים השינוי נעשה בזה שאני בא ומוכיח לעצמי, אפילו באימון אחד, במשחק אימון, או באימון, או במשחק ראשון, או בתחרות ראשונה, שאני מסוגל להתנהג אחרת, ומשם אני כבר אבנה את זה. זאת אומרת, זה בהחלט גם אחריות של הספורטאי, וזו ההזדמנות שלו.
השינויים האלה זה סוג של איזה מין טקס מעבר כזה מעונה אחת לעונה אחרת, זה גם הזדמנות שלי לשנות דברים שאני רואה שאני צריך לשנות. יש מצבים שנגיד מאמן רואה משהו, הוא החליט, או אני רוצה לנסות את אישיי בתפקיד אחר. וזה לגיטימי. או אני עכשיו, אתה שוחה, עד גיל 12 שחית חתירה, ואני חושב שאתה יכול לעשות גם גב לא פחות טוב, אולי אפילו מעורב גם. ובכדורסל שיחקת שתיים, אני חושב שאתה גם יכול לשחק שלוש, כאילו בקונסטלציות מסוימות. והרבה פעמים מתחילים לנסות את הדברים, והרבה שחקנים, לא תמיד, ספורטאים, לא תמיד יודעים את המשמעות הטכנית אפילו של השינוי.

הם מכירים את זה. אני שחקתי שש, אז אני יודע מה זה להיות בלם, אבל אף פעם לא שיחקתי בלם. שחקתי כנף, אבל לא שחקתי מגן. היום בשיטות, בשיטת הצבת שחקנים בכדורגל, אין המון הבדל, למעט יש את דרישות ההגנה שאתה צריך, ועוד כל מיני מיקומים שאתה צריך להכיר אותם. זה אזורים שאני אומר לשחקנים, לכו תדרשו את ה… את ההבהרות. תבינו רגע גם את הלמה וגם את המה, ומה מצפים מכם לעשות. אבל השאלה צריכה להיות, תראה, אני רואה שאתה שם אותי כרגע, זה, אחלה, אין לי בעיה, אני אעשה, אני רק צריך הבהרה מה אתם מצפים ממני שיקרה, או אני רוצה שתתקנו אותי באימונים.

מה אני צריך לשפר? על מה אני צריך לעבוד כדי שאני אעשה את זה טוב. תתקנו אותי, תתקנו אותי, תגידו לי מה אני צריך לעשות, כדי שאני לא אהיה באי ודאות של שעכשיו אני צריך לנחש מה לעשות בתפקיד הזה. אז זה גם פרואקטיביות של השחקן, של הספורטאי. אולי גם נעבור לדבר על הפן החברתי של עונה חדשה, והרבה שחקנים עוברים, ספורטאים עוברים קבוצה ומועדון, ופתאום ספורטאים חדשים מסביבם, וכמו שאמרנו, מאמן חדש, יש סביבה חדשה, וזה יוצא רות אתגר גדול, איך אני מרגיש שייך, איך אני לא קופה את עצמי, איך אני לא נעלם בתקופה הזאת, איך נכנסים לכל האתגר הזה שהוא לא מקצועי אבל הוא מאוד משפיע על המקצועי בסוף.

אני חושב שיש גם הבדלים, זאת אומרת חשוב להגיד, יש ספורטאים שהם ספורטאים מאוד מוכשרים, ומבחינה חברתית הם גם לא כך מסתדרים, ויש כאלה שלהפך זה דווקא החלק החזק שלהם, זו היכולת להגיע לקבוצה חדשה ומייד למצוא את המקום. אני חושב שפה הרבה פעמים, עכשיו גם חשוב להגיד, לפעמים זה ספורטאים שהיו בקבוצה, כשאתה בקבוצה וגדלת איתה ועם הרבה חברים, זה לפעמים חלק מהמוטיבציה שלך, זה חלק מהכיף שלך, וזה בעיקר קורה בגילאים שזה הופך להיות, ברגע שהופך להיות קצת פחות חברתי ויותר תחרותי. תחרותי זה משתנה. הקבוצות מצטמצמות, נהיה יותר דרגים יותר ברורים של מי טוב ומי לא טוב והדברים האלה, ואני חושב ששם אתה צריך לעשות איזה שיפטינג, גם להבין שאתה כבר, זה לא שאתה לא בא לפה כדי שיהיו לך חברים, זה מרכיב חשוב, אבל זה כבר נהיה, ההסתכלות היא קצת אחרת.

אני תמיד אומר לספורטאים, תמיד, תמיד בחלק הזה, זה לבוא עם איזושהי גמישות. יש תיאוריה בפסיכולוגיה חברתית מאוד מעניינת שעוסקת בתפקידים בקבוצה. מחלקים באופן כללי את התפקידים בקבוצה למאפיינים, לטיפוסים. יש את המנהיג, יש את הבחור, את ההוא שהוא תמיד דבק חברתי, שתמיד חושב שחשוב לו שיהיה כזה טוב לכולם, יש את השתקן, שלא מדבר הרבה, יש את הליצן שמצחיק את כולם, יש את הקונדסון, שגם עושה בעיות, כאילו, יש את העורך דין שהוא תמיד הסנגור של הקבוצה, יש כל מיני תפקידים. תמפו קבוצות, אתם תגלו שיש את כל התפקידים האלה כמעט בצורה מתמטית. אממה, נגיד אני מנהיג, הגעתי לקבוצה, והתפקיד הזה תפוס.

יש מישהו שהוא, אף אחד, אין עוררין על ה… עכשיו, הגמישות מחשבתית יכולה לבוא ולהגיד, לזהות את זה, להגיד, אוקיי, יש פה מישהו שזה. אני אשתלב בתפקידים, או בתפקיד הפנוי, או אני אעזור במה שצריך בהקשר הזה. יש כאלה שלא מבינים את זה, ומתחילים במלחמת דומיננטיות. זה מאוד בולט חברתית. ובסוף, או שהמאמן מתערב, או שמישהו עף מהצנטריפוגה, כן? זה גם כן אפשר. לא, זה גם מה שאתה אומר יכול להיות מאוד בעייתי. אם אני נכנסתי, זה גם קורה. לפעמים אני מגיע ואני אאוטסיידר נכנס לתוך קבוצה שכבר רצה איזושהי תקופה ומתאמנת ומכירה. ולפעמים גם מסתכלים עליי בעין קצת, כאילו, וואלה, בא לפה מישהו ומנסה עכשיו לתפוס את המקום שלנו.

אז אני צריך להבין את זה. ולכן, בחלק מהמקרים, העצה שלי לספורטאים זה להתעסק, קצת כמו שדיברנו עכשיו, להתעסק, קודם כל, תדאג להיכנס לעונה, ומבחינה מקצועית, החברתי, תן לו את הזמן, גם הוא יגיע, כאילו, ואני חושב, עולה לי בראש, בעיקר כמה ספורטאים שיצאי לעבוד איתם, שהקטע החברתי הוא לא קל להם. ורציתי דווקא, אני דווקא ממליץ להם לפעמים ברגעים האלה לא להשקיע הרבה מאוד אנרגיה בחלק החברתי, כי אז הם ישלמו על החלק המקצועי. האנלוגיה שלי זה ההבחנה בין מקלט למשדר. אני אומר, בתחילת עונה תהיה מקלט. תקלוט, תתבונן, תלמד. אתה לא צריך לשדר כלום כרגע.

שדר מקצועית, מה שאתה מרגיש, אבל קודם כל תלמד, תראה מי נגד מי. אחרי זה תשדר, אבל תן לעצמך שבועיים, שלושה לקלוט, רק לקלוט את הסיטואציה, להבין איך אנשים מתנהגים בחדר הלבשה מול המאמן, איזה תקשורת יש בקבוצה, אם אתה חדש, אם אתה לא מכיר. אני בטוח שגם אתה, גם אני, יצא לי לאורך השנים לראות בקבוצות, שוב, זה אגב לא רק קבוצות בהכרח של כמו כדורגל, כדורסל, שבסוף זה גם יכול להיות קבוצה של שחקני טניס או קבוצה של מתעמלים. יצא לי לראות לאורך השנים ספורטאים שנכנסים בכוח יותר מדי לקבוצה, שאתה אאוטסיידר, תן כבוד גם למבנה הקבוצתי שקיים.

וכמו שאמרת, הם עפים מהצנטריפוגה מאוד מאוד מהר, ובסוף הם נפגעים גם מקצועית. ויותר מזה, לפעמים אתה נכנס עם איזשהו מערך ציפיות של ההורים, נגיד, אם יש אבא דומיננטי שאומר לך, זה השנה שלך, ואתה צריך לעשות מספרים, כי אתה עכשיו בנערים א', וכדי להיות בנוער, שזה שלושה שנתונים, אתה צריך לתת מספרים כדי שיקחו אותך… להיות או לחדול. או להיות או לחדול, או ממש ממש לייצר לשחקנים, נגיד, חלק קדמי, ממש מטרות של שערים ובישולים ומסירות מפתח וכל מיני דברים כאלה. ועם המטען הזה אתה מגיע, ואתה רוצה להוכיח ביוק ובייקוק שזה יקרה, וזה יכול לחרבש לך את כל ה…

את כל הזה. זאת אומרת, אין בעיה, תהיה בשליש האחרון יצירתי, ותעשה מה שאתה מבין, תביא את הכישרון, ותזכור שאתה חלק מקבוצה. החבל פה הוא לפעמים דקיק למי שלא מבין. ואני אומר להם, תקלטו, תתבוננו, ותעשו עבודה, גם עבודה שחורה. תעשו עבודה. אל תעגלו פינות, אל תזה, תהיו רציניים, תעשו עבודה, וגם עבודה שחורה, קחו בה חלק. אפילו ברמת הכי, נגמר האימון, תעזרו לאסוף קונוסים. נגמר הזה, תעזרו, תיקחו את הג'ריקן, נגמר הזה, תיקחו את הצידנית, תיקחו, תיקחו את ה… תעזרו לזה, תעזרו לפה. תעשו דברים שייתנו לכם את הבסיס הלגיטימי להיות teammates. חברי צוות מובילים, וזה מדהים כמה הם לא חושבים על זה לבד, על הדברים האלה.

זה ממש בייסיק של להיות, ויש כאלה שיש להם את זה בצורה טבעית, הם ממש זה, יש כאלה שלא. יש גם סיטואציה מהצד ההפוך, שמעניין אותי מאוד לשמוע מה דעתכם עליה, שלמשל התחלנו אוגדה מונה, נגיד בכדורגל חודש יולי מתחילים עונים, כדורסל קצת אחרי כל ענף, אבל זה קורה בכל קבוצה ובכל שנה שיש לה שחקנים שמתנדנדים הם אולי רוצים לעזוב הם אולי יודעים שבונים שהם יעזבו, ואיך מתאמנים ככה אני עכשיו שחקן שאני יודע שניהל התפר אני רוצה לעזוב רוצים שאני אעזוב איך אני מתאמן איך אני מראה את עצמי מה איך ניגשים לזה מנטלית לאתגר הזה בכלל.

אני חושב שקודם כל אתה צריך לעשות סדר בדברים מבחינתך להבין שזאת הסיטואציה לכללי המשחק כרגע. ואתה צריך להיות הכי טוב שאתה יכול בתוך הדבר הזה. זה מתקשר להרבה דברים שדיברנו עליהם גם קודם וזה מאוד מאפיין את התקופה הזאת. במובן מסוים זה כזה להוריד את הראש ולעבוד. אגב, אם אני שחקן שמתנדנד ורוצה אולי לעבור, אז אני צריך לבוא לאימון הזה ולתת את המקסימום, כדי שכשאני אצא מהאימון אני אהיה 2% יותר טוב ממה שנכנסתי, כי זה בסוף מה שיעזור לי למצוא את הקבוצה הבאה. ואם אני שחקן שמתנדנד, אני צריך לבוא ולעבוד קשה ולהראות שאני כאן ולהראות שזה לא משפיע עליי, כי יכול להיות שמאמן יסתכל ויגיד, וואו, גם כשהוא יודע שאנחנו ככה על התפר, הוא עדיין עובד קשה, אז אני יכול לסמוך עליו.

זאת אומרת, אני צריך, כמו שרענן דיבר קודם, למצוא את הערכים שמנחים אותי גם במצבים האלה, ולעבוד מולם. לעבוד, זה קצת יותר קשה. אגב, זו התנסות שקיימת גם לפעמים לאורך העונה, כי אין לי בעצם איזה מאמן שנותן לי מוטיבציה או משהו אחר. אני צריך למצוא את המוטיבציה שלי מבפנים, אבל אני צריך לעשות בזה סדר בראש, ולהגיע בסטייט אוף מיינד שהוא נכון לסיטואציה. אני רוצה לחלק את זה לשני חלקים. ועוד פעם, זה שני חלקים חשובים, כי אחד זה האחריות של המועדון, או הקבוצה והצוות האימון, ואחד זה האחריות של הספורטאי או השחקן. אם אני השחקן ואני מתנדנד, אני צריך לשאול את עצמי למה אני מתנדנד.

מה הסיבות שאני מתנדנד? האם אני חושב שאין לי סיכוי? האם אני חושב שבמועדון אחר יהיה לי יותר טוב? האם אני חושב שהצוות האימון לא מחזיק ממני? אבא שלי לא מבסוט, אני צריך לנסוע מקצה אחד של העיר לקצה השני? כל הסיבות סבבה, רק תעשה לך רשימה רגע. תעשה, באמת, רשימה. מה הסיבות שאתה מתנדנד? אוקיי. עכשיו אתה אומר, אוקיי, אז אלה הסיבות שבגינם אני רוצה לעזוב, ואני צריך ל… ואני החלטתי שזה מה שאני הולך לעשות. אין ח… אני לא מאמין בחצי קלאץ'. עכשיו, הגעתי לאימון, כמו שישי אמר, קדוש. זאת אומרת, אתה נותן את המאה, והאחוז שלך, ומנסה לשפר את מצבך, ו…

אבל אתה רוצה? תהיה פרואקטיבי. תחפש אלטרנטיבות, תמצא את האלטרנטיבה, תגיד, אני הולך, תישא בהשלכות, תעשה את המעבר, הכל בסדר. יש עשרות שחקנים שעושים את זה כל שנה. לפעמים זה מאוחר מדי, לפעמים זה… אבל אין לי, אין זה. אתה מייצר לעצמך את הוודאות, אתה חייב להבין קודם למה אתה מתנדנד. והצד השני זה אם אני עכשיו מועדון שרוצה ששחקן יעזוב, גם פה יש איזושהי הוגנות מסוימת, ולהיות אמיצים לבוא לשחקן, ולהגיד לו, תשמע, ישי, אנחנו לא בונים אליך השנה, אנחנו משחררים אותך. אתה יכול להתאמן, אשמח שתתאמן איתנו עד שתמצא קבוצה, או אנחנו יודעים שקבוצה X מחפשת שחקן בעמדה שלך, תבדוק.

אם אתה רוצה, אני אקשר אותך למען. יש פה איזשהו גם אינטגריטי מקצועי שמחבר את הדברים. אבל אני חושב ש… שוב, כמו שאמרתי קודם, אם אני לא מתנדנד, אבל אני רק מלא חששות, זה נורמלי, אבל עדיין אני צריך לתת לעצמי את הזמן כדי למצוא את הדרך. ושוב, אמרנו קודם, אנחנו עוסקים בכל האפיקים, באפיק המקצועי והטכני, להבין מה אני צריך להשתפר, באיזה עמדה אני משחק וכו'. באפיק הטקטי כנ״ל. באפיק של הבנייה הגופנית, לא להשתולל מצד אחד, אבל לסמוך על צוות האימון ולעשות עולים. בצד המנטלי זה להשקיט רגע את המקום שאומר לי למה לא, ולהגיד למה כן, ולמצוא את העתיר, וזה גם מה שדיברנו קודם.

אני אתייחס רק עוד נקודה אחת לגבי זה, גם איזו הסתכלות ממבט על. אז אני צריך להבין שאני חי בתוך עולם שהוא כזה. זאת אומרת, זה לא פעם, אם אני מתכנן להיות עם קריירה של ספורטאי בספורט הקבוצתי, אני אחווה את הדברים האלה עוד הרבה פעמים, וזה חלק מההתמודדות שלי. זאת אומרת, אפשר לבוא ולהגיד, זה לא בסדר, זה למה זה ככה. לצערנו, הרבה פעמים המועדונים, למרות מה שאתה אמרת, והלוואי וזה היה ככה, הרבה מאוד מועדונים, הם מעדיפים לשמור את הקלפים קרוב לחזה, ולא להגיד לספורטאי מה רוצים ממנו, כי בסוף הם מעדיפים שהוא יהיה שם.

כי יכול להיות שבסוף ההוא ילך, ואז הם כן יצטרכו אותו. אז לא תמיד יגידו לו את האמת, וצריך להבין את זה. יש גם אינטרסים של המועדון עצמו. ואפשר לכעוס על זה, אפשר להבין, זה העולם שבתוכו אני רוצה לפתח קריירה, אני צריך ללמוד להתמודד עם זה. וזה, הנה, אני למדתי את זה כבר בגיל 14, זה ישרת אותי גם בגיל 22. במובן מסוים אפילו זה, אני לומד עכשיו מיומנות שתשרת אותי להמשך. הרבה שחקנים עושים קשים מתחילת העונה, ואומרים, הנה, הוא לא בונה עליי. הנה, אני עכשיו לא ברוטציה. אני לא עולה בחמישייה. אני לא עולה ב-11.

ווטאבר. ומקישים כבר ובונים… תיאוריה שלמה. תיאוריה שלמה על זה שבאמת כל השלב של קדם עונה הוא שלב של ניסיונות. הרבה פעמים מאמנים עושים המון ניסיונות כדי גם ללמוד ולראות, ובאמת לעשות לעצמם את הזה. וגם, בואו נודה על האמת, לא כל המאמנים, לפעמים יש מאמנים נורא אינטואיטיביים, שמאמינים במשהו מסוים והולכים איתו. לא סופרים מה המחשבות של ישי או של אופיר, הם הולכים עם זה, עם האמונה שלהם. לא חייבים הסבר לאף אחד לצורך העניין. מה אז קורה? איך אני שומר בעצם על ה… וזה מה שאמרנו קודם. יש פה, אם אתה מחליט חד וחלק שאתה רוצה לעבור, כי יש לך את כל הסיבות המתאימות, אוקיי, תעשה מהלך.

אבל אם לא, ואז זה רק להתמודד, תתמודד, כי זה העניין של, זה בדיוק המקום. אחרת לא תהיה ספורטאי, יהיה לך מאוד מאוד קשה להיות ספורטאי. מי שרוצה לבנות את עצמו כספורטאי תחרותי, שגם, לא משנה, מתפרנס מזה או נכנס לסגלים האולימפיים בעתיד, זה לחם וחמאה, אתה חייב לעשות את זה, אתה לא יכול לעבור את זה בלי זה בגילאים האלה. זה סופר משמעותי. ועוד נושא די גדול בתוך הפרק שהזכרנו אותו בהתחלה, ועוד לא נכנסנו אליו, זה כל הפן החינוכי. זאת אומרת, אני עכשיו תלמיד שעולה לחטיבה, עולה לתיכון, מתחיל שנת בגרויות, הדרישות המקצועיות בספורט שלי גם עולות, והכול קופץ כמה רמות בבת אחת, ורגע, איך אני מתמודד עם זה בתור ספורטאי צעיר?

זה חתיכת קוסמות, הדבר הזה. האמת היא שזה מדהים, כי הרבה פעמים ככל שהרמה והדרישות עולות, גם הדרישות עולות בבית ספר, ואתה צריך ללמוד לשלב את זה, ושלא נדבר על כיתה יא, שתמיד היא כיתה מאוד מאוד קשה לספורטאים, ומגיעה הרבה פעמים גם בשלב מאוד מאוד משמעותי בהתפתחות של הקריירה שלהם. אני אישית חושב, אני כן מתחיל לראות, אגב, קצת יותר גמישות מצד בתי הספר, וטיפה יותר תיאום של בתי ספר מול הדבר הזה. זה לא, לצערי, לא נעשה עדיין ברמה מדינתית או פורמלית, אבל בהחלט יש הרבה יותר מודעות והרבה יותר נכונות לעזור. מה גם שהרבה מאוד ספורטאים נמצאים בתוך כל מיני כיתות שהן כיתות ספורט, וכיתות אולימפיות, ודברים כאלה, שזה גם מראש מאוד עוזר.

אני חושב שזה גם משהו שמצריך איזושהי היערכות. ופה, אגב, אני חושב שצריכים מאוד את ההורים בהקשר הזה. הרבה פעמים בהרצאות להורים, כשאני אומר להם, כביכול, המסר הוא, תהיו מעורבים במידה, דווקא בהקשרים האלה, אני פנימו אומר להם, פה תהיו מעורבים. כי פה הרבה פעמים צריך את המבוגר שיתקשר את זה לבית ספר, למנהלת, או למחנכת, או למחנך, שקצת ידעו מה, שיש פה ילד ספורטאי שיש לו, לפעמים צריך לצאת יותר מוקדם, וצריך להפסיד לפעמים מהשיעורים. אז אני חושב שפה צריך היערכות, עוד פעם, שוב, איזה מין לקייל את הכול מחדש מבחינת המערכת, ולראות, אגב, וגם לראות, אולי בכל זאת אני כן רוצה לעשות גם חמש יחידות מתמטיקה, אז לראות איך אני מצליח לסדר את זה.

או אני כן רוצה לקחת מגמה קצת יותר. קודם כל זה אפשרי. יש לנו… חד משמעית אפשרי. כמות ספורטאים, אני כבר יכול להגיד, שהצליחו לעמוד בכל הדרישות של בית ספר, כולל לעשות בגרויות במתמטיקה ופיזיקה וכימיה וביולוגיה ואנגלית, בחמש יחידות, וגם להישאר אקטיביים ומאוד מאוד פרואקטיביים בבית ספר. אז זה ג'אגלינג שהוא אפשרי. הוא לא קל, אבל. Having said that, זה באמת לא פשוט. יש לזה השלכות, בעיקר על הילדים, על המתבגרים, על הנערים והנערות. אגב, לא סתם בקרב מתבגרים, גיל 16 הוא המדרגה השנייה שלא מעט ילדים נושרים שם. גם בגלל בית ספר, גם בגלל תנועות נוער ופעילות חברתית כזו או אחרת, אז פתאום היא לפני הספורט.

אז זה גורם מסנן גם להרבה פעמים הלאה. אז זה אפשרי. אני חוזר חזרה. לגבי הספורטאים, מה הציפיות מבית ספר? מה אתה רוצה מבית ספר? עכשיו יש פה מערכת משולשת. הספורטאי, זה ההורים והמערכת החינוכית. עכשיו, לפעמים שווה לעבור בית ספר, שהוא בית ספר שהוא יותר אוריינטד ספורט. יש בלא מעט מרכזי ספורט שאני מכיר, לא יודע מה, מכבי חיפה שחייה, יש בית ספר אירוני, היי נדמה לי שממש צמוד לשם, ויש גמישות. יש בחיפה כמה, גם בבתי ספר אחרים יש להם הסכמים, לפעמים כתובים והרוב לא כתובים, עם מועדוני ספורט לידם, שהם מקבלים את הילדים והם בעצם מאפשרים להם גמישות.

זה אומר להגיע יותר מאוחר, כי יש להם אימוני בוקר, זה אומר לצאת בצהריים, זה אומר להשלים במרכזי ידע בתוך בית ספר את השיעורים, זה אומר גמישות במבחנים, זה אומר, זה כי לפעמים הילדים נוסעים לתחרויות וכולי. זה אפשרי, אז זה הצד של בית ספר, וההורים צריכים לתפור את זה. ההורים צריכים לעזור, בעצם לעזור לילד לראות את ה-upside וה-downside של הדבר, את היתרונות ואת החסרונות, לראות באיזה בית ספר הוא ממוקם ואיך עוזרים לו לוגיסטית גם, כי לפעמים זה נסיעות ואוכל וכאלה וזה, ובין אימונים, ולהגיע בשמונה בערב אחרי אימונים, להתחיל לעשות שיעורים, ויש פה גם התאוששות פיזית, שאתה צריך לקום מוקדם גם לאימון בוקר, אם אתה, תגיד, שחיין או whatever, לא משנה.

זה יש פה משולש כזה שעובד, והילד צריך להגיד לעצמו מה הוא רוצה. ובדרך כלל אני אומר, זה לא חשיבה דיכוטומית, זה לא הכל או כלום. זה בעצם לנסות להגיד, אוקיי, זאת השנה הזו, אני רוצה להספיק לעשות 1, 2, 3 ו-4, זה בסדר לי. או אני רוצה להספיק את הכל ואני מוכן להשקיע בזה. או אני לא רוצה לעשות כלום, ואז ההורים צריכים להגיד, לראות אם זה מתאים או לא מבחינת החינוך. זאת אומרת, יש פה הרבה מאוד אפשרויות. בטוטל אני אומר, אפשר לעשות הכל, אפשר להחזיק את הכדורים האלה למעלה. אנחנו גם יכולים לקבל הרבה מסרים סותרים מבחינת הקבוצה והמאמן והשחקנים.

זה לא שהספורט הוא הכי חשוב, זה הלוואי הכי חשוב. הבית ספר מושך, אפילו בתוך ההורים, האמו רוצה יותר לימודים, האבא רוצה יותר כדורגל. אבל זה תפקיד של המועדון. הרבה פעמים המועדונים צריכים להגיד, לנו חשוב בית ספר. למה? כי זה איזשהו גורם שמוודא שהילדים נמצאים במסגרת, שהילדים מקבלים ערכים, חינוך, זה קשור לספורט גם. ויש מועדונים שמבקשים לראות את התעודות. ואם ילד מגיע עם נער, מגיע עם תעודה, שהתעודה היא לא טובה, המועדון נוקט עמדה ואומר, תשתפר כדי שתוכל… אני חושב שבארצות הברית זה בלתיין. זאת אומרת, אתה מחויב לעמוד בהישגי בית ספר כדי להשתתף במסגרת התחרותית בבית ספר.

ושם זה הרבה יותר מפותח, כי גם התשתיות הן בלתי נדלות. אתה יכול בבית ספר תיכון לקבל כמעט את כל ענפי הספורט, ובכל ענפי הספורט מיוצגים שם גם מבחינת הפסיליטיז. אז כמעט ואין בעיה. פה בארץ זה בעיה, עדיין, כי זה מסגרות שונות. למרות שאני מרגיש שיש שיפור. אני בתשעים האחרונות מרגיש שיש שיפור בתיאום ובנכונות של בתי ספר לבוא לקראת ספורטאים, וזה משמח, כי פעם היו תקופות שזה היה גורם למאבק בתוך העניינים האלה. אוקיי, גלשנו ככה לשעה הפרק, אבל באמת היה פרק מאוד מעניין. אני גם אגיד ככה לסיכום הפרק, שראינו באמת יש פה תקופת מעבר כזאת שכוללת הרבה מאוד שינויים מהרבה תחומים, אז מי ששומע אותנו, אם הילד או אתה הספורטאי או הספורטאית מתקשים ככה עם התקופה הזאת או מעוניינים לקבל איזושהי עזרה מאיתנו מנטל ג'אמפ, אז אתם לגמרי מוזמנים.

טוב, תודה רענן, תודה ישי, נתראה בפרק הבא? אה, שמחה.