פרק 14 – איך מקבלים החלטות בתנאי ים משתנים?

שלום לכולם וברוכים הבאים לעוד פרק של פודקאסט מנטל ג'אמפ. אנחנו בהרכב של הפרק הקודם, אני כאן עם רענן וישי, ואנחנו הולכים לדבר על מקצועות הים, או יותר נכון על שיט וגלישת רוח. אז רענן, תוביל אותנו לתוך הפרק. תוביל אותנו לים. הים זה מקום שאני מבלה בו הרבה, אין לי בעיה. בכל מיני מקומות בעולם. בכל מיני מקומות בעולם. אנחנו רק נכניס רגע אותנו שיט וגלישה מבחינת הקטגוריה זה אחת הקטגוריות שממיינים אותם בעולם הספורט, גם ענף שהוא יכול להיות אישי או זוגי, בסדר? אנחנו רק נמקם את עצמנו. אנחנו מדברים על או גלישת רוח שזה לבד, אנחנו מדברים על סירות שזה יכול להיות לבד או בזוג.

אנחנו מדברים על הים. זאת אומרת, הים זה אומר שזה לא רק שהמאפיינים של הספורטאי באים לידי ביטוי, זה היכולת בעצם להתמודד גם ממשתנים חיצוניים, כמו ים, זרמים, רוח, גלים, מקומות שונים. אז אתה בעצם, גם איתני הטבע הם חלק מההתמודדות שלך. ולא רק איתני הטבע, זה גם אתה מתמודד מול מתחרים בעין. זאת אומרת, זה לא מתחרים שאתה לא רואה אותם, אתה רואה אותם היטב, ואתה בעצם גם צופה ומתבונן באסטרטגיות ובטקטיקות שהם בחרו, מה שבעצם מחייב אותך לתהליכי קבלת החלטות, כי גם אם באת עם תוכנית שיט מסוימת למקטע הספציפי, אתה בעצם תלוי גם לפעמים בהחלטות ש…

ויש בזה אסטרטגיות שונות, האם אתה מממש תוכנית מההתחלה ועד הסוף, או שהאם אתה… הוא עושה איזושהי הבחנה ומשנה דברים. ראינו ספורטאים שמשנים וזה נתן להם פודיום או מדליית זהב, ראינו ספורטאים שלא משנים, ובעצם זה שלח אותם הביתה. אז זה באופן כללי, כשאנחנו מסתכלים ממעוף הציפור על הדבר הזה, ואני חייב להגיד שבישראל זה אחד מהענפים המועדפים. זאת אומרת, זה גם מתוקצב ככזה, בגלל שחופי ישראל הם לא ארוכים כמו החופים במקומות אחרים, אבל הם מאוד מאוד, הים התיכון מספק גם תנאי רוח טובים, גם תנאי גלים טובים. בסך הכל, לא סתם אנחנו מעצמה בתחום.

גם תנאים שונים, אגב, בתוך, אפילו בתוך תחומי המדינה שלנו. כן, גם תחומים שונים, אם אנחנו יכולים לעשות אימונים בכנרת, כאגם ובים ובאילת. אלה שלושה אזורים שאתה בעצם יכול להתאמן. ים המלח פחות מומלץ, וזה מה שהופך אותנו למעצמה. יש מועדונים ברמה גבוהה, אימונים ברמה גבוהה, מאמנים ברמה גבוהה. אז זה… מסורת. מסורת, וזה בעצם, אנחנו ננסה בפרק הזה לאפיין בעצם את ההיבטים המנטליים הפסיכולוגיים של הדבר הזה שנקרא מקצועות הים או שיט וגלישה. ואני אקח את זה מכאן, ואני רוצה רגע להמשיך לנקודה שהיא באמת, אני חושב, אחת הנפוצות בהקשר הזה, לפחות כשפונים אלינו, או ספורטאים שאנחנו עובדים איתם, וזה הנושא באמת של התנאים המשתנים בים.

והעובדה שכשאתה מתחיל, לפעמים אתה יכול לצפות לפי הלוקיישן, מה פחות או יותר התנאים שם. וכל אחד יש לו את התנאים שיותר מתאימים לו, שיותר הוא, אגב, גם מבחינה פיזיולוגית לפעמים, הוא פשוט יותר מתאים להם. ואני מצאתי שהרבה פעמים, לא יודע אם אפילו יותר מ-50% מהמקרים של עבודה עם ספורטאים בתחום הזה, זה היה עיסוק בנושא של איך אני מתמודד כשאני מגיע והתנאים הם לא לטובתי. וזה מצריך, בעיניי, אני אתן, בעיניי הכותרת או ה-state of mind שאני רוצה שספורטאי יגיע איתו למצב הזה, זה שאלה התנאים. ומבחינה מנטלית לפחות, שאני אעשה את המקסימום בתוך התנאים האלה.

כי אני רואה למשל שספורטאי שמגיע, ובסוף גם צריך לזכור שתחרות כזאת היא תחרות ארוכה, יש מספר שיוטים, זה… אגב, יש, לפעמים יהיו ימים שכן התנאים יהיו יותר מתאימים לך, וילמים שפחות. ומבחינתי, המטרה המרכזית מבחינה מנטלית זה כשאני מגיע לתנאים שהם פחות מתאימים לי, וזה מוריד לי, אי אפשר להתעלם מזה, זה מוריד את היכולת שלי. כן, זאת אומרת, אם היכולת שלי בתנאים שהם אידיאליים עבורי היא, לא, סתם אני אומר 100%, אז פה אני מתחיל מ-80%. אבל אני רוצה שה-80% הזה לא ירד בגלל המצב המנטלי שלי ל-40%. זאת אומרת, שאם באתי עכשיו, התנאים הם לא לטובתי ולא כמו שאני מעדיף, שאני פחות אתעסק בזה.

שאני אדע להוציא את המקסימום מאותו שיוט, ומאותו יום, ולפעמים מאותם ימים, ולפעמים מאותה תחרות. ואם באתי לשיוט, ובגלל שהתנאים פתאום עכשיו פחות טובים, אז אני, יכול להיות שאני צריך לכייל גם את המטרות שלי, ויכול להיות שלהישאר בתוך, מבחינתי, המטרה היא לא לנצח את השיוט, המטרה היא לסיים בתוך העשירייה, אפילו זה יהיה טוב. אבל הבעיה היא לפעמים שכשאני בא ואני לא מכייל ואני לא עושה את ההתאמה, אני קצת יורה לעצמי ברגל. בוא נפתח סוגריים רק ונגיד שחלק מהעבודה שלנו לפעמים זה יהיה לאתגר את המערכת, גם לאתגר את הספורטאים, להתאמן על האזורים שפחות, חד משמעית, חד משמעית, מרגישים פחות חזקים מהם, ובעצם לייצר להם, לייצר להם מסוגלות באזור הזה.

זאת אומרת, אני פותח סוגריים, פחות או יותר לגילאים, הייתי אומר, גילאי 14 ומעלה כבר, זה בעולם שלנו, בשיט וגלישה זה כבר חצי מקצוענים, ובאמת שם אפשר לאתגר גם את המקום הזה. כן, ועכשיו אני מסכים, זאת אומרת, גם להתאמן על זה, גם לעבוד בתנאים האלה, אני חושב שהם גם עושים את זה בסך הכל, יודעים ללכת למגוון של מקומות ומגוון של תנאים. אבל לפעמים לא הולכים עד הסוף. זאת אומרת, הסיפור פה זה לנסות להגיע, ללכת עם זה עד הסוף, שהסקילסט, רשימת המיומנויות שיש לספורטאי, גולש או שייט, תהיה כזו שתאפשר לו בעצם להרגיש נוח בכל מזג אוויר, או בכל…

בכלל, אנחנו אומרים שעולם הים זה ממלכת אי-הוודאות, כי אתה בעצם יכול להתחיל, וההבדלים בין, אפילו שעה ביום, בין שיעות בוקר לשיעות צהריים, לשיעות אחר הצהריים, הוא יהיה גרנדיוזי מבחינת שינוי במזג אוויר. זה יכול להיות עוד עשרה קשר לכאן או לכאן, וזה לפעמים דרמה מבחינת איך שהים מתנהג. וכאן יש משמעות אדירה לכישרון שיש לספורטאים, לקרוא את הים. אני חושב שזה אחת המיומנויות הכי חשובות, מעבר לפרטים הטכניים, שאנחנו פחות נעסוק בהם בפרק הזה, אבל כן נעסוק בכישרון וביכולת הלמידה שלנו איך הים מתנהג. ויש ספורטאים שאני מכיר, שמכירים את זה ברמה הפיזיקלית. זאת אומרת, מה קורה לסירה ל-470 שפוגשת קדמית או אחורית, זאת אומרת, ירידה עם הרוח או נגד הרוח, וכל הזוויות והפיזיקה וכל הדברים האלה מכירים לעומק, אפילו ברמה שכאלה שיודעים לחשב, או כאלה שבאמת מבינים רגע באופן כללי איך היה מתנהג, ולפי זה גם הם בוחרים את הטקטיקות השונות בכל שיוט.

אז אני חושב שאני אקח את הנקודה שלך ואת הנקודה שלי, ואם אני, לא יודע אם זה לסכם, אבל אני חושב שהגישה צריכה להיות מצד אחד, כמו שאמרת, קצת לדחוף את קצה גבול היכולת שלי בהקשרים האלה, וקצת לאתגר את היכולת שלי כן לתפקד גם בתנאים שכביכול הם פחות טובים לי, ומצד שני, גם לקבל את זה. ולראות שאני, מבחינתי מה שחשוב זה שאם אני עכשיו נמצא בשיוט, בתנאים שאני מרגיש מהם מאוד בטוח, אם אני אעשה איזושהי טעות קטנה, או משהו יקרה קצת פחות טוב, המסוגלות שלי תתגבר על זה, כי אני בתוך תחושת מסוגלות.

ואם אני מגיע עם, ויותר מדי מתעסק בזה, שאיי, גם ככה התנאים לא בשבילי, וגם ככה זה לא יהיה, וגם ככה, אז כל, תהיה, יהיה משבר קטן, ומשם הרבה פעמים, לפי מה שאני רואה, זה כבר קל מאוד כבר להתלבש על זה, יש כאילו במרכאות, או לא במרכאות, יש כאילו כבר איזשהו תירוץ להסביר לעצמי למה היה שיוט לא טוב, ואנחנו בלי לשים לב נגררים למקומות האלה, וזה מקום שהייתי רוצה שהם ילמדו להתמודד איתו. ושוב, זה מתחיל, כמו שאמרת, זה מתחיל בלאתגר את עצמי, זה מתחיל באימונים, ולעבוד על המקומות האלה, לצפות את זה, לצפות שזה קורה, ולהתמודד איתו.

ופה נכנסת לידי ביטוי היכולת שלנו, אני חושב, לזהות את האישיות של השייט או הגולש, או הגולשת, השייטת. היום זה כבר גם בזוג מעורב. כן, כי יש משהו בים שהוא נורא מרגיע, הרבה אנשים הולכים לים להירגע. משהו מאוד שקט, ואתה מסתכל על המים, יש לך פה איזה משהו מאוד רפטטיבי שחוזר, מוטיבים חוזרים. לצד שני, הים, צריך לקבל את הרספקט שלו. הים, הוא יכול להשתנות בשנייה, הוא יכול להיות סוער, הוא יכול להיות זה, זה ככה האישיות של הספורטאים הרבה פעמים כשאנחנו פוגשים. יכולים להיות מאוד מאוד רגועים, ואנשי ים כאלה שנראים לך מאוד מתונים, וברגע אחד הם הופכים להיות מאוד סוערים.

והמפתח פה, אני חושב, אנחנו מדברים הרבה על חוסן. אז החוסן פה זה באמת היכולת שלי להבין שגם אם עשיתי טעות, אני אסור לי להתעסק איתה, ואני חייב מיד לייצר לעצמי את הנתיב כדי להחזיר לעצמי את היתרון ולא לוותר. זה באמת, אני חושב שאחד העקרונות המרכזיים זה לא לוותר לעולם, כי אתה אף פעם לא יודע מה יקרה בשיוט, אתה אף פעם לא יודע מה יקרה ליריבים שלך. ראינו אין ספור דוגמאות שאתה בא מאחור ולוקח מיקומים מאוד גבוהים, מה שמוביל אותך בסוף לשיוט מדליות, ובוודאי שבשיוט המדליות, בקאט-אוף אתה ואתה בפנים, אתה כבר בחצי גמר, אתה כבר, זה כבר הבדל שאתה יכול לעשות פודיום מאוד מאוד, בצורה מאוד יפה.

עוד הבחנה חשובה פה בעיניי מאוד, זה האם אני לבד או בזוג. זה שני עולמות שונים. יצא לי לעבוד גם וגם, זה עולם אחר לגמרי. אז אם אני לבד או אני, בין אם אני שייט או שייטת שאני גולש או גולשת לבד, בגלישה זה רק לבד, ובין אם אני עם בן זוג או בת זוג, זאת אומרת, היום אנחנו יודעים, היום יש את הזוגות המעורבים, וזה משהו אחר, נכנס לפני שנתיים לדעתי, אם אני זוכר נכון, אז יש פה גם ממש עבודה זוגית. עבודה זוגית, עבודה על התפקידים השונים בתוך הסירה, וזה משהו שמאוד מעניין.

אני רוצה לעשות עוד הבחנה שאני עושה הרבה פעמים, זה על הלבד. האם כשאני לבד, שם בחוץ אני מרגיש בודד או אני מרגיש לבד? זו הבחנה חשובה. כי תחושת הבדידות, יש בה מכנה משותף שהולך איתנו לקורבנות ומיקוד שליטה חיצוני. זאת אומרת, הים, המאמן, מזג אוויר, יש לי הרבה אנשים שאני יכול, יש לי אליבי על הרבה אנשים, אם אני מרגיש בודד. אבל אם אני לבד ואני יודע שאני סומך על עצמי שאני לבד, אז זה משנה את כל התמונה, כי אני יודע שזה ביכולתי לתקן ולהתמודד עם כל מצב. והשאיפה שלנו הרבה פעמים זה לבנות אצל הספורטאים והספורטאיות את החוסן הזה, שבעצם יש להם את רפרטואר יכולות ההתמודדות בים, ובעיקר במיקוד שליטה פנימי.

איך בונים מיקוד שליטה פנימי, תבואו אלינו ונעבוד איתכם על זה. אבל זה סט מאוד גדול, רחב, של כלים, שהם נובעים קודם כול מהיכרות עם האישיות של הספורטאי, ועל הבסיס הזה אתה בונה בעצם את סט הכלים המתאים לו. וזה לא גנרי. אני אלמד אתכם איך להיות מרוכזים, או אני אלמד אתכם לנשום, או אלמד אתכם, זה נכון, אבל זה סט כלים שונה לאנשים שהם שונים. מה שאתה אומר בעצם זה שהספורט הזה, בגלל שהוא בים ויש שם גורם חיצוני מאוד מאוד משמעותי שאין לי שליטה עליו, אני יכול ליפול מאוד בקלות למקומות האלה. נכון.

של ללכת למקומות של המוקד שליטה החיצוני, נכון. וכאילו אני כבר אין לי שליטה, ואני קורבן של הנסיבות. נכון. והאתגר שאפשר לבנות אותו, זה עבודה… זה כמו שאמר פה ב-endurance, המשפט הזה שאומר, הכאב יהיה בלתי נמנע. הסבל הוא יהיה לבחירה. כן. זה ההבדל. אתה צריך לבסס לעצמך state of mind, לא של קורבן, אלא של אחד שמתמודד, מצפה לזה שיהיו, כמו שאתה אומר, יהיה סבל, אוקיי? ויודע להתמודד איתו. כן. זה מאוד חשוב, ההבדל, ההבחנה שאנחנו עושים בין המיקוד שליטה החיצוני והפנימי, אני חושב שהוא דרמטי בים. אני חושב שדרמטי זה תחושת הבדידות. האם אני באמת מרגיש בודד, גלמוד בים אל מול כל הדבר הגדול הזה, או שאני…

זה הכיף שלי, זה הנאה שלי, אני משם שואב את האנרגיה שלי, זה מה שמטעין אותי, זה הדרייב שלי, להיות שם לבד ולעשות את זה. אני גם חושב שאמרת משהו מאוד נכון לגבי, אתה דיברת בכלל על הים ומה הוא מסמל לכל בני האדם. זאת אומרת, זה מצחיק הרי, כי הרבה פעמים כשאנחנו עושים, בלי קשר לענפי הים, כשאנחנו עושים עם אנשים הדמיה, כשאתה רוצה ללמד ספורטאים עם לחץ, אתה אומר להם, אוקיי, בוא תעשה עכשיו הדמיה של מקום שמרגיע אותך, וחצי מהם לפחות, מה שהם יעשו זה הדמיה של עצמם בים. זאת אומרת, שהים…

בתוך מים, צוללים במים ויש שקט. זאת אומרת, שהים הוא מקום מאוד שמסמל משהו, ואני חושב שגם הספורטאים שהגיעו לענפים האלה, התחילו לא בהכרח מאיזה מקום מאוד מאוד תחרותי. הגיעו למקום שהם באמת באו, כי הם מאוד אוהבים את הים. עכשיו נכנס פה איזה עניין של תחרות, ופתאום צריך ללמוד להסתכל על זה בצורה קצת אחרת. אני חושב שזה משהו שמאוד מאפיין את האופי של הספורטאים האלה. אני ממש מרגיש שיש אופי שונה של הספורטאים בענפים האלה, חד משמעית, מענפים אחרים. חד משמעית. ואנחנו מצד אחד רוצים לבסס שם את הדרייב התחרותי, ומצד שני גם לשמור דווקא כן על המקומות האלה, כמו שאמרת, של רגע שנייה גם ליהנות מזה שאני עכשיו בים ואני עושה את משהו שאני אוהב, כי זה משהו שהוא…

אני חושב שמי שמסוגל להתמודד עם הסל, סל ההיבטים האלה, הם אנשים מיוחדים. הרבה פעמים אנחנו נראה את השייטים והשייטות כאנשים מיוחדים. יש כאלה שיגידו שהם אנשים פחות מאוזנים, או אנשים יותר מטורללים, או אנשים יותר זה, וזה טרלול חמוד, זה כאילו בגבול שזה. אני חושב שעוד דבר שהוא מאוד חשוב בשייט ובגלישה מבחינתי, זה ההבנה בעצם של יום תחרות מורכב ממספר שייטים. והיכולת שלי לעבור בין שייט לשיוט הוא מאוד משמעותי, הוא מאוד דרמטי. זאת אומרת, איך אני מכחיד את השיוט הקודם, בין אם עשיתי שיוט פנטסטי ובין אם עשיתי שיוט פח. איך אני בעצם עובר, איך אני בעצם לא נשאר בחוויה של השיוט הקודם.

מנתח היטב את מה שצריך לנתח לגבי תנאי הים, כי הרי לפעמים השיוטים אחד אחרי השני, אין לי הרבה זמן לזה. וצריך לזכור. אין לי גם הרבה זמן אפילו, הוא מאמן, בדיוק. אני בא לשם ויש למאמן זמן קצר, מאמן יורה עליי את כל מה שיש לו להגיד. לגמרי, ואני צריך, גם פה צריך לבנות מערכת יחסים, שתאפשר לי לקבל את מה שהוא אומר. שתאפשר לי לנשום רגע, ואז לקבל את מה שהוא אומר. ולפעמים אנחנו גם כמה ספורטאים, והוא צריך לחלק את הקשב בין כמה ספורטאים שנמצאים באותה תחרות, אז לא תמיד יש לו את הזמן שהוא מתנדנד על הסירה 12 שעות.

אגב, חוויה מפוקפקת בפני עצמה מבחינת המאמץ של אנשי המקצוע, להיות בסירה יום שלם, ואם הים סוער ויש גשם ויש רוח וזה, זה לא נעים, יש כאלה שכמוני שמתים על זה, אבל יש כאלה שהם פחות אוהבים את זה. עדיין היכולת שלי להשאיר מאחור את השיוט שעשיתי, היסטוריה. אני מתחיל שיוט חדש, וללמוד ולהסיק מסקנות ולקבל החלטות ולהוציא לפועל שיוט טוב. אני חושב שזה נושא מאוד חשוב בהבנה של שיט. זאת אומרת, אחד מההיבטים המנטליים החזקים זה היכולת שלנו לתמרן את עצמנו בין השיוטים. כי בסוף אני צריך לשמור על יציבות שם לאורך ה… זה לא רק לאורך הימים, זה גם לאורך ימי התחרות, זה לא רק באותו יום.

אני חושב שאם אני אקח את זה אפילו לאתגר עוד יותר, זה גם בתוך השיוט עצמו, היכולת של להתמודד עם טעות שעשיתי. יש מצב שעשיתי איזושהי טעות ונזרקתי אחורה, ואני חושב שהגישה שאני תמיד ממליץ לספורטאים שאני עובד איתם, זה שוב מה שדיברתי קצת קודם, זה בהקשר של התנאים של המזג אוויר, זה גם פה, זה לקייל את המטרות מחדש. כי אני מישהו שבא והיה עכשיו, הוביל את השיוט ופתאום עשה טעות ונזרק אחורה, אני לא רוצה שעכשיו הוא יהיה עסוק בלרדוף אחרי המקום הראשון, מבחינתי שיהיה עסוק במזעור נזקים. כי אתה אף פעם לא יודע, יכול להיות שהמקום שעכשיו, אם אתה תתקדם ממקום 15 למקום 10, יכול להיות שזה בסוף יהיה ההבדל.

אם נכנסת לשיוט מדליות או לא נכנסת לשיוט מדליות, אתה אף פעם לא יודע את זה. וכל מקום שאתה תתקדם על פני היריבים שלך וכל מה, כאילו, זה קצת אחרת מאשר לבוא לשיוט, ואני עכשיו בא ואני רוצה להיות בארבעה מקומות הראשונים, זה גם בסדר, בתוך זה לקייל את המטרה ולהגיד, אוקיי, בוא אני לפחות אכנס לתוך העשירייה. ואגב, יכול להיות שלפעמים אני אכנס לתוך העשירייה ופתאום יפתח לי עוד איזה משהו ואני אתן עוד איזה קפיצה. אבל זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב. אנחנו לא תמיד רואים, אנחנו נורא מתוסכלים מהטעות שעכשיו קרתה, או בהקשר שכמו שאתה התחלת מהשיוט שעכשיו היה, לפעמים צריך להבין שזה בסוף אחד היתרונות של התחרות הזאת, זה שזה עובד לשני הכיוונים.

אתה יכול לעשות יום ראשון מדהים, 1, 2, 3 נניח, ופתאום, וזה לא מבטיח לך כלום, ואתה יכול לעשות יום פחות טוב של, לא יודע, 10, 12, זה 8, ופתאום תחרות תיפתח לך. ונורא חשוב לדעת, לייצר איזה מין רוטינה כזאת, שכל שיוט אני בא מחדש, אני בא לעבוד מחדש, אני מתכונן אליו, אני מגיע אליו. אז זה עניין בעיניי שהוא מאוד מאוד קריטי. ואם יש לך עוד משהו להוסיף, אם לא, אז יש לי עוד איזשהו נושא? לא, אתה יכול. אוקיי. אז הנושא, אז עוד נושא שבהקשר הזה הוא חשוב, זה החוסר ודאות, דיברנו עליה בהקשר של התנאים.

יש גם חוסר ודאות מתי בכלל יהיה השיוט. זאת אומרת, אתה, ראינו את זה אפילו באולימפיאדה האחרונה, שדחו בסוף את השיוט של המדליות, כי לא היו תנאים. זאת אומרת, יש מצב שאתה… יכול להיות שימים אתה מתכונן לתחרות, ואתה, יש לך יומיים, שלושה, שאתה יושב ולא עושה כלום. שאין, אתה יושב על החוף ומחכה. כן. וזה משהו שהוא גם מצריך, קודם כל, הכנה, הבנה שזה חלק מהמשחק, ולדעת איך אני כל פעם מחדש מכין את עצמי, כי אומרים שיכול להיות שעוד מעט יהיה, ואז אומרים לי, רגע, בעצם יכול להיות שאין, ואולי דוחים קצת, ואז דוחים עוד קצת, ובסוף לפעמים נגמר היום.

זאת אומרת, בפרשנות, רגע, זה אומר, איך אני יכול מ-0 בעצם ל-100 להיכנס למוד תחרותי? איך אני ממצב של אתנחתה ומנוחה וציפייה ולחכות, נכנס ל… או גם איך אני מתמודד עם זה שהייתי במצב של 100, הורידו אותי ל-0, ברור. ועכשיו אני צריך לשמור את עצמי איך שהוא מוכן. ברור. זה, שוב, אלה דברים שגם מתאמנים עליהם וגם מתאמנים עליהם בראש, כי אתה למעשה, זמן ההמתנה זה זמן שבו אתה חושב, מנתח, עסוק בהרבה מאוד מחשבות, ובעצם אתה צריך להיות סוג של נתב עצמי כזה, לשחרר את המחשבות הפחות אפקטיביות ולהישאר עם הדברים שעושים לך טוב.

עוד אלמנט בשיט ובגלישה קשור ל… אני אחלק את זה לכמה דברים, היכולת להתמודד עם פחדים, אומץ וניהול סיכונים. זה שלושה דברים שהם למעשה כאילו נראים שונים, הם מגיעים מאותם מקומות. אומץ זה בתוך התהליך לבצע דברים, לפעמים שהמרכיב שלהם הוא מרכיב של התמודדות עם פחדים, כמו בעצם לעשות, להגביר מהירויות במקומות מסוימים, לעשות מהלכי סיבוב כשיש לך מצופים, ולעבור ולהיכנס בזמן מבלי שאתה יכול לקצר דברים, אבל לראות שאתה לא גם פוגע בספורטאים אחרים, שפוסלים אותך. אז זה מין כזה בין אומץ לשליטה, מין כזה מרחב שאתה צריך לנוע בו. זינוקים. זה אומץ, אבל בלי פזיזות, כאילו, זה מין משהו…

בדיוק. צריך לזנק על השנייה. אז החלוקת אנרגיה, היכולת שלי להגיע לקו המדומיין של הזינוק בשנייה המתאימה, הוא הרבה אנשים פוסלים שם. אתה צריך להיות גם מצד אחד פרוטקטיבי ועם יכולת שליטה, ואתה צריך להיות גם מאוד מדויק באיך שאתה בעצם מגיע. ופה גם אתה נדרש לפעמים לקחת סיכונים קלים, אבל בגבול שישאיר אותך עדיין בתוך המשחק. זה גם ציר מאוד מאוד דווקא, שעם הניסיון של הספורטאים מגיע להם גם הרבה פעמים היכולת שלהם לקבל החלטות, בדיוק איך הם עושים את זה. מה זה אומץ בעצם? מתי אני אמיץ ומתי אני טיפש? לא פשוט. יש לפעמים את ההחלטות שאתה מקבל, שבעצם יש להם השלכות של טיפשות.

בסוף, בדיעבד אתה אומר, אני טיפש. לא, השאלה היא איך אנחנו יודעים להגיד את זה. כאילו, כי בדיעבד אפשר תמיד להגיד שזה היה… חד משמעית, אבל זה בדיוק העניין. זה ללמוד רגע גם מה עובד עבורך כספורטאי, ואיזה דברים אתה לוקח לפעמים סיכונים מיותרים, ולפעמים אתה שוכח את הראש, ואיזה מקומות אתה צריך לדעת לווסת את עצמך ולהגיד, רגע, פה אני רוצה גם איזשהו טקטית. נכון, למאמנים יש חלק חשוב בזה, אבל לפעמים הספורטאים, יש להם את זה. מה ההבדל בין להיות דרוך לתחרות לבין להיות בעצם במתח? שני כאילו אלמנטים שונים, ואיך אתה שומר על רמת דריכות ביום שהוא מאוד מאוד עמוס וארוך של מספר שיוטים.

זאת אומרת, גם אתה צריך לדאוג ל-well-being שלך ביום כזה. לגמרי. אוכל ולאכול נכון ומאוזן ויש לשתות מספיק, אתה בדרך כלל בחוץ יום שלם. יש הרבה התעסקות עם הציוד. הרבה התעסקות עם הציוד, ולדעת להיות מאורגן ומאורגן ממש מבחינת צ'קליסטים וכל מה שאתה צריך כדי שהעסק הזה יישאר באיזשהו סוג של שליטה ובקרה. אני חושב שזה גם כן משהו מאוד מאוד מרכזי. ואולי הנושא הכי חשוב, או אחד החשובים, זה היכולת לקבל החלטות. ועל בסיס מה אני מקבל החלטות?

האם אני מקבל החלטות על בסיס היבטים אמוציונליים, רגשיים, מקומות שבעצם מאתגרים אותי מבפנים, או שאני גם מזהה באופן קר ולפעמים מנוכר מצב שבו אני מחליט דווקא להישאר על זנב של מישהו כדי לא לעשות טעויות, ולהישאר במצב שהוא קצת יותר פרוטקטיבי כדי להשיג בין אחד לחמש, ואני יודע שזה good enough, או שיצר התחרות שלי משתלט עליי, ואני רוצה להוביל ולהיות וזה, אז אני חשוף יותר לכל מיני החלטות שגויות שאני יכול לקחת, או סיכונים מיותרים. זאת אומרת, גם פה יש טווח רחב מאוד, והרבה פעמים זה ללמד את הספורטאים להבין, לנתח תוך כדי השיוט, מה האפשרויות שעומדות בפניהם, לעשות ממש סימולציות של מה האפשרויות שעומדות בפניהם.

הרבה פעמים זה גם למידה עם המאמנים, אבל החלק שלנו זה להכניס שם הרגע בעצם גם קצת את המשמעות של לדעת לוותר במקומות מסוימים בשביל לזכות בכל הקופה אחר כך. זו חלוקת אנרגיה, זו חלוקת משאבים. אני רוצה לחבר את זה רגע למשהו שאני חושב שהוא מאוד קשה, לא תמיד מבינים אותו, אבל זה ברמה הפסיכולוגית, בדיוק מה שאתה דיברת על הקטע הזה של קבלת החלטות, האם אני מקבל את ההחלטה עכשיו ממניע אמיתי, שאני צריך לקבל את ההחלטה, או מאיזשהו קושי פסיכולוגי פנימי שיש לי. כי ברמה הפסיכולוגית, לפעמים יותר קל לי להרגיש שאני בשליטה.

וכשאני בשליטה, זה אומר שאני מקבל החלטה ואני עושה משהו, אבל לפעמים הכי נכון בשבילי זה דווקא לא לעשות. ויש ברמה הפסיכולוגית, כספורטאי תחת לחץ, אפשר לראות את זה המון, אני פתאום מקבל החלטה לעשות משהו. עכשיו קיבלתי את ההחלטה לעשות משהו כי קשה לי להחזיק עוד קצת את ה… את התחושה הזאת שאני בעצם לא לוקח החלטה ואני כאילו מתנהל בתוך הסיטואציה. ואחד הדברים שמצאתי שקורה לפעמים לספורטאים בענפים האלה, זה הם מקבלים החלטה כי כבר הלחץ הוא גומר אותם, והם רוצים, יאללה, נו, אני אקבל את ההחלטה, אם זה יצליח מעולה, ואם לא, אז אני לא הצלחתי, אבל אני לא יכול להחזיק את זה יותר.

וזה מקום מאוד מאוד עדין שצריך ללמד אותם לחיות בתוך החוסר ודאות הזאת קצת ולהישאר שם. מצד שני, גם לא להישאר שם, זה בדיוק האיזון בין האומץ לבין מה שאתה דיברת קודם. לא לפחד מלקבל את ההחלטה כי אני מפחד מההשלכות שלה. יש פה איזה משהו שהוא… יש איזו משוואה, שעשעת אפילו, שאומר שאומץ זה בעצם, המשוואה זה אומץ שווה את התשוקה שלי פחות הפחד לטעות. בגדול, זה אומץ. כאילו, זה המרכיב. וזה איזון שצריך ללמוד אותו עם הזמן, לזהות על הגולש או על השהיית עצמו, לזהות שיש לי נטייה לקבל החלטות ברגעים מסוימים שאני מרגיש לחץ.

ואני, מה שאני עובד איתם זה להשעות את זה אפילו לספור עד עשר. לא יודע, ספור עד, כאילו, אם עדיין אתה מרגיש שזאת ההחלטה, אז תלך איתה, אבל לא לתת לפחד מהחוסר עשייה להשתלט עליך. אני מחלק את זה לשלושה אזורים. האזור שבו אני צריך לקבל החלטה, אבל אני פועל מתוך איזושהי צייתנות או פסיביות או תחושת ריצוי למאמן או ל… וואטאבר. או שאני פועל מתוך התגוננות, או שאני פועל מתוך צורך בשליטה. וכששלושת האלמנטים, אני לומד כספורטאי לאפיין אותם, אז אני יודע מה קופץ לי באותו רגע, גם מה הנטייה האוטומטית שלי. הנטייה האוטומטית שלי זה שליטה, אז יכול להיות שאני אכפה על עצמי החלטה כרגע, שכרגע נובעת מתוך הצורך הזה, ויכול להיות שאני צריך לדעת ללמוד לאתגר את זה, את החלק הזה, תוך כדי תנועה.

לשהות רגע במקום של הדבר הזה, ולהגיד, רגע, יש לי פה אפשרות לבחור, ולא לזרום עם האוטומט שלי. אז זה ככה להשלים רגע את התמונה שלך. חשוב להגיד, אנחנו מדברים פה באולפן הממוזג הזה, ואחרי שאנחנו מדברים עכשיו, זה דבר שספורטאי צריך בדופק של אלוהים יודע כמה, ובמאמץ פיזי מטורף, אבל זה האתגר, האתגר הוא להיות קצת במודעות. בעצם אנחנו דורשים מהספורטאי להיות טיפה בהסתכלות מבחוץ על עצמו ועל מה שמניע אותו תוך כדי הביצוע. נכון. אבל אני חושב שהספורטאים… אבל גם פה מתרחשת הלמידה, כי בסוף אתה אוסף את ההתמודדויות האלה, את הסימולציות האלה, את הסיטואציות האלה, ואתה מקבל החלטות יותר טובות, ככל שאתה יותר מנוס…

וזה בעיקר מיומנות שהיא בעיניי קריטית להצלחה שלי כספורטאי. אני ממש רוצה, לפני שאנחנו מסיימים את הפרק, לדבר רגע על העניין הזוגי. אני חושב שכמו בכל ענפים שאנחנו מדברים על, ענפים בזוג, אם זה טניס שולחן, אם זה כדורעף חופים, שיט. טניס, היה לנו… טניס זוגות. זאת אומרת, יש פה כמה ענפים שיש לנו פה עבודה זוגית, ובעבודה זוגית, כמו בכל עבודה זוגית, יש פה, בעיניי, שלושה צירים שהם חייבים להתקיים. הציר הראשון שאני אעבוד עליו זה ציר של האמון. זה כמה אחד צומח על השני. רק כשמתרחש תהליך שבו אחד צומח על השני, יהיה גם שיתוף פעולה בצורה מלאה.

וכשתהיה שיתוף פעולה בצורה מלאה, אנחנו יכולים להתקדם לצד של סינרגיה, שהמשמעות שאני יודע, אני בזוג עם אישיי, אני יודע במה אישיי חזק ובמה הוא פחות חזק, אני יודע שבמה שהוא פחות חזק, אני אשלים אותו. מה שאני פחות חזק והוא חזק, הוא ישלים אותי. ושנינו לא נראה בזה איום. זאת אומרת, אנחנו לא נראה, זה לא יפגע לנו באיזשהו אגו שמסתובב שם וכולי. זה מאוד דומיננטי ומאוד חשוב במערכת הזוגית הזאת, זה שלושת הצירים האלה של אמון, שיתוף פעולה וסינרגיה. הביטויים של זה יבואו לידי ביטוי ברמה של תקשורת, ביצירת קרבה ואינטימיות, ביכולת שלנו באמת להגיד אחד לשני את הדברים וכולי.

ובמהלך השיט, שיהיה לנו תיאום ציפיות לגבי כללי ההתנהגות, לא רק המקצועיים, אלא גם כללי ההתנהגות, מה עובד עבורי. אני עכשיו, אני מרוקן, אין לי טיפת אנרגיה, אני לא צריך שתצעק עליי, אני צריך עכשיו שתראה את זה לבד, אני לא צריך להגיד לך את זה, אתה כבר תראה את זה ותקדם אותי. או עשיתי טעות, אחד צריך שכן תעודד אותו ואחד צריך שתשתוק ותיתן לו להתמודד עם הטעות, כאילו, ולהרים את עצמו. אבל היכולת לדבר את זה, יכולת להגיע להבנה שזה זה, איך מייצרים את הקשר הזה, הוא הדרמטי. אין סרט שזוג, לא משנה כרגע באיזה ענף, אבל בייחוד בשיט, לא מייצר תהליכי תקשורת, דיבריפינג על מסודרים שמאפשרים להם להגיע לרמה הכי גבוהה של היכרות והבנה, כי בסוף הם תלויים אחד בשני בביצועים.

מעניין. אני אקח את זה גם רגע לעבודה שלנו. יצא לי לעבוד עם שייטים ושייטות, חלקם היו, יצא לי לעבוד איתם לבד, כי הייתה פנייה אישית, ויצא לי גם לעבוד עם זוג, ואני חושב שחד משמעית בסוג כזה של ספורט קריטי, שאיש המקצוע יעבוד עם זוג. אני חושב שצריך פה סוג של, לא סתם הזכרתי קודם טניס, אני חושב שאחד הדברים, מי שמכיר את אנדי ויוני, אחד הדברים שהם עשו בתקופה שהם היו בשיאם, זה באופן מכוון, לקחו מישהי פסיכולוגית שהיא מטפלת משפחתית, והיא עבדה איתם כמו מטפלת משפחתית. כי אני חושב שיש פה צורך באמת בטיפול זוגי של איש מקצוע שמכיר גם כל אחד בפני עצמו, וגם עובד בדיוק מה שאתה תיארת.

יושבים ביחד ועובדים על הזוגיות, כי זה בסוף זוגיות מאוד אינטימית ועם הרבה מאוד לחץ, ובעיניי זה ממש ממש חשוב כשעובדים, להשתדל לעבוד כזוג קריטי. טוב, חברים, תודה לכם על עוד פרק מעשיר ומעניין. נראה מה יביאו הפרקים הבאים, נתראה שם. תודה, אופיר.