פרק 8 – איך עוברים מפחד מהכדור לאקטיביות במשחק?

שלום לכולם וברוכים הבאים לעוד פרק של פודקאסט מנטל ג'אמפ. אנחנו היום נכנסים למיני סדרה של פרקי ספורט. כל הכבוד לך אופיר שאתה מצליח לארגן אותנו כל פעם לפרקים מקצועיים ולהעמקה זה כיף להיות פה ואחלה שאפו לך גם. תודה רבה זה לגמרי אני אופיר ואני מרח פה את רענן יאיר וישי מה שלומכם חברה. בנסיבות, סבבה. בסדר. סגור. אנחנו מתחילים היום בענף הכדורסל. אולי נתחיל בשאלה הכללית של מה מאפיין את הכדורסל מבחינה מנטלית ומשם נצלול לאט לאט. טוב אז אני אתחיל ואני אגיד כמה דברים וחבר'ה תמשיכו אחרי זה אתם עוד דברים שככה עולים לכם לראש.

רק נזכיר שאנחנו עושים פרקים מקצועיים על ההיבטים הפסיכולוגיים המנטליים של ענפי ספורט. והיום באמת כדורסל שזה אחד מהענפים הפופולריים מצד אחד אבל גם מאוד מעניינים ברמה המנטלית. אפשר להגיד באמת שבישראל סך הכל ענף מאוד מאוד פופולרי, הרבה מאוד ילדים, בני נוער, ליגות מאוד תחרותיות בסך הכל ברמה גבוהה. וכשאנחנו ככה מסתכלים על זה ברמה המנטלית על הכדורסל, אז קודם כל ספורט קבוצתי, זאת אומרת יש פה מרכיב של קבוצה, זה אומר שאתה נלחם על הדקות שלך, אתה נלחם על המקום שלך, מה שמיד מביא, בטח בגילאים הצעירים ולא רק, אגב, להרבה מחשבה על פחד מלטעות, הרבה שחקנים מפחדים לעשות פעולות, כי אם אני אעשה פעולה יכול להיות שאני אטעה ואז המאמן יוציא אותי למשל, וכשאני יורד לספסל, אז גם איך אני מנהל את עצמי שם, זה משחק שיש בו הרבה מאוד חילופים.

זה נכון אגב, שוב, אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי, אבל יש בליגות ממש צעירות, קט־סל ודברים כאלה, זה שם יותר מובנה, מי שמעורב בזה מכיר את זה, יש שם שיטות מסוימות לחייב את המאמנים לשתף את כל השחקנים. אבל יש פה הרבה מאוד עניין גם של משחק בקצב גבוה. צריך לזכור שזה משחק שמתנהל באינטנסיביות מאוד מאוד גבוהה. אני לא בטוח שהצופה מהצד מבין עד הסוף לפעמים כמה המשחק הזה הוא גם מאוד מאוד אגרסיבי. יש הרבה מגע, יש בגילאים צעירים הרבה פחד של להיכנס, ליצור מגע, לייצר מגע מתחת לסל. יש פה בגלל שזה ספורט שהוא צריך בו פיזיות וצריך גובה, אז אפשר לראות גם בגילאים צעירים, יש ילדים שההתפתחות הפיזית שלהם היא קצת יותר איטית, ואז יש הרבה קושי מבחינת היכולת שלהם להביא את עצמם, כי מבחינה פיזית הם חוששים, הם נמוכים יותר, הם חלשים יותר.

אני חושב שזה ספורט שאתה חייב להיות כל הזמן מצד אחד ברמת עוררות יחסית גבוהה, ומצד שני גם לא יותר מדי, כי אז אתה עלול, למשל, אם אתה ברמת עוררות אינטנסיבית גבוהה מדי, אתה יכול בלי לשים לב לעשות מלא עבירות, שזה עוד עניין, יש פה מגבלה של מצד אחד ספורט מאוד פיזי, מצד שני יש כללים מאוד נוקשים. מבחינת היכולת שלך להיות אגרסיבי, אז צריך לדעת לנהל את עצמך שם. תכף אני אמשיך, יש עוד הרבה דברים, אבל בואו תצטרפו קצת אתם גם. אז קודם כל, אני מאוד אוהב את הדינמיקה של קבוצת כדורסל.

שם משהו שהוא שונה, כי זה עדיין לא סגלים עצומים כמו שיש בכדורגל, או ברוגבי, או במקומות כאלה. אז כן, יש מקום, אני חושב, בעיקר לנו כאנשים שבאים מהצד המנטלי, לעסוק גם בדינמיקה הקבוצתית, שהיא מאוד חשובה בסוף גם לרמת הביצוע על המגרש. הרבה פעמים אנחנו מציעים למאמנים לעסוק בזה, ולעסוק בזה מהמקום הנכון, גם לבנות את הקבוצות כשיש שם איזשהו מרקם חברתי שמצליח לאזן ולהיות מווסת אחד כלפי השני. האגו שם יהיה בכל מקרה, וכמו שאמרת, זו קבוצה, וצריך לדעת לנהל את זה. אני חושב שהכדורסל מתאפיין מעבר לפן של הקבוצה, ושאפשר באמת להשיג הישגים משמעותיים בבניית הקבוצה.

זה משחק של מומנטומים, והמשחק הזה של מומנטומים הוא בשונה מענפי ספורט אחרים. המומנטום פה יכול באמת לייצר לחץ מנטלי על הקבוצה השנייה, ובאמת אנחנו מגיעים לנקודות שבירה, ורואים שזה באמת יש קבוצות, וזה גם עובד הפוך, אתה יכול להוביל במספר רב של נקודות, ואתה חושב שאתה כבר סיימת את המשחק, אתה מתחיל לזהף בפעולות הפשוטות, שתכף נדבר עליהן, כי הן חשובות, כי יש להן היבטים מנטליים. נכון שזו עבודה מקצועית פיזית על הפרקט, אבל יש לזה היבטים מנטליים מאוד מאוד חשובים, ואז בעצם הקבוצה השנייה לאט-לאט מתחילה לחזור. אני חושב שבמשחק הכדורסל למאמן יש השפעה רבה, גם בהתכוננות וגם בשליטה על המשחק תוך כדי המשחק עצמו, כי הוא לא מוגבל בכמות החילופים, ומצד אחד, ויש לו פסקי זמן, יש עוד כל מיני דברים שאנחנו יכולים לראות איך אפשר להשתמש בהם בצורה.

אפשר גם להגיד שהוא גם יחסית קרוב, זאת אומרת, בניגוד למשחק כדורגל, למשל, ששם המאמן לפעמים קשה לו לייצר מצב שהוא נותן הנחיות לשחקן שנמצא רחוק ממנו, פה הוא, אפשר ממש לראות, אפשר לדבר על זה, אגב, אם זה חיובי או שלילי, אבל הרבה מאוד, בטח בגילים הצעירים, ילדים מאוד נהיים תלותיים, לפעמים מסתכלים על המאמן לכל פעולה, אבל המאמן בהחלט יש לו פה הרבה מאוד שמיטה על מה שקורה על המדרש. אז בהקשר הזה, תודה שהעלית את זה, זה הרעיון הזה גם שלנו, למשל, אני הייתי נוהג לצלם עם הסמארטפון שלי את המאמנים במשחקים.

לא סרטונים ארוכים ממש, אבל לראות גם בפסקי זמן, גם באירועים שהקבוצה נמצאת במומנטום שהוא קצת פחות טוב, ובמה יוצא ממנו, מה הוא משדר וכולי, ובעבודה אחד על אחד זה מאוד מרשים לראות התפתחות גם של מאמנים סביב הדבר הזה, ואיך זה משפיע על הביצועים של הקבוצה. עוד נושא בעיניי מעניין זה האינדיבידואל, העני שיש בקבוצה, לבין הקבוצה עצמה. זאת אומרת, ובגילאים צעירים אנחנו רואים לחץ מאוד גדול על ילדים מוכשרים, זה לקלוע, זה לעשות הרבה מספרים, רואים את זה גם בענפי ספורט אחרים, בכדורסל זה מאוד מאוד בולט. ואני חושב שילדים ובני נוער, ובסוף שחקנים שמצליחים, מצליחים לאזן, לווסת בין האני והאמונה שלהם והמסוגלות העצמית שלהם בתוך המשחק, לבין ההבנה שזה ספורט קבוצתי, והדוגמה הכי קלאסית זה The Last Dance עם מייקל ג'ורדן, שיש שם פרק שלם שמסביר את הטרנזישן שהוא עשה בין ה…

כשפילד ג'קסון הגיע לקבוצה, ואפשר לתת לזה הרבה מאוד פרשנויות, אבל בסוף הוא הבין שהוא צריך להיות שחקן קבוצתי, וזה מה שהביא לו בסוף את התארים. בסופו של יום הוא הפך את האחרים לטובים יותר. אחד הדברים שאנחנו רואים בגילאים צעירים, גם אצל שחקנים וגם אצל שחקניות. צריך לקחת גם לכדורסל נשים, בייחוד בארץ, הוא מאוד מתפתח והוא מפותח, וזה אחלה ענף, תמיד צריך לאזן ולאזן בצדק, ולראות שיש ילדים מוכשרים שמשחקים בכמה קבוצות. זאת אומרת, יצא לי לעבוד עם כמה ילדים שבעצם המוטיב החוזר היה שהם היו שחוקים ומאוד מאוד עייפים מלשחק בכמה קבוצות.

ילד מוכשר בגיל 14, הוא יכול לשחק עם הקבוצת גיל שלו, יכול לשחק עם הקבוצת גיל שמעליו, ואולי אפילו בנבחרות, ויש פה… בבתי ספר. בבתי ספר ובקבוצות כאלה, והלו״ז שלו בעצם הופך להיות בלתי נסבל, הוא קשה לו לוותר, וזה גם שונה. אתה משחק עם ילדים יותר גדולים ממך, אתה נמצא בתחושת מסוגלות יותר נמוכה, והערך העצמי שלך לפעמים יורד. כשאתה נמצא בקבוצה שלך, בגילאים שלך, אתה פתאום בעליונות, וזה עניין, זה עניין להתמודד איתו בכל הגילאים הצעירים. נגיד, הייתי אומר, גילאי 13, 14, 15, 16, זה מאוד בולט ומובהק בהקשר הזה. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד בפתיח הזה, אם זה כבר לא פתיח, בתוך ההיבט המנטלי, זה שיש המון שרירים מנטליים שאפשר לפתח סביב המשחק הזה.

זאת אומרת, היכולת שלנו להבין אירועים שקורים במשחק הכדורסל, הגנה-התקפה. לפעמים כשילד או שחקן, גם שחקן בוגר, שחקן אפילו כוכבים, שרואים את עצמם מבחוץ ומבינים רגע את ההקשר המנטלי של מה שקרה להם, והם לומדים להסתכל מבחוץ על הסיטואציה, יכולים לפתח יותר מיומנויות מנטליות של באמת להבין, לא סתם לזרוק להם את מה זה נחישות. בסדר, אוקיי. אז יש את המונח הזה, Determination, גם שחקנים זרים אגב, לא רק שחקנים ישראלים. אבל מה זה אומר Determination במשחק כדורסל בהגנה, בעבודת רגליים, בלשבור חסימות, בלהקריב את הראש שלך, את הגב שלך, בלקבל עבירות תוקף? יש אין-ספור אירועים במשחק, אבל זה ככה הטייק הראשון שלי לגבי המחשבות שעולות לי סביב המשחק הזה.

אם נתייחס קצת גם לדברים שהזכרתם, אז אני אגיד שגם המיקוד הזה, בין לשחק בהרבה קבוצות ולזכור שנייה מה הקבוצה הראשית שלי, זאת אומרת, מה התפקיד שלי באלה שמעליי ובקבוצת גיל שלי לעומת הבתי ספר, וזה המון עבודה של שני הצדדים שהזכרתם, גם של המאמן וגם של השחקן, להצליח לתקשר את התיאום ציפיות הזה. ורענן, אם הזכרת את הנשים, אז יש גם בנשים בגיל צעיר מאוד יחסית, כבר אפשר לשחק בבוגרים, כאילו יש בוגרות שהן בגיל 16 כבר מוקפצות, ואז בכלל הפוקוס הולך לאיבוד, זה קיים בהרבה ענפים, גם בכדורעף, גם גברים ונשים, גם בכדורגל, נשים, הרבה פעמים נורא קל להגיע לבוגרים, והפוקוס מאוד משתנה בין, עכשיו אני בבוגרים, אני צריכה להשקיע פה את כל-כולי, למרות שאני שחקנית אולי משלימה ומחליפה, ואז אני חוזרת לקבוצת אם שלי, והיא פתאום פחות חשובה, אז יש פה הרבה תיאום ציפיות שחשוב לעשות לשני הצדדים, להוביל עם המאמנים.

נכון, זאת אומרת, התופעה הזאת, קודם כל זה חשוב, כי בתחושה שלי לא תמיד זה מנוהל, תמיד אנחנו בשאיפה לשחק. לא, תמיד זה לא מנוהל, זה הנחת העבודה, מה שאני מכיר. יש שאיפה לשחק תמיד, ותמיד אתה רוצה לשחק פה וגם פה וגם פה, ומתחילים בגילאים מסוימים גם הזמנה למחנות של נבחרות בסופי שבוע, ובקיץ אתה משחק בנבחרת, והתופעה הזאת היא גם אצל הבנים, וכמו שאתה אמרת, אגב, היא הרבה יותר רחבה אצל הבנות, כי שם בדרך כלל מישק משחקת בנערות ב', מה שנקרא, היא גם בדרך כלל מחזיקה את הנערות א', ולפעמים היא גם תהיה עם הבוגרות, ואני חושב שלפחות לי חשוב להעביר את המסר הזה כאן, כשאנחנו כבר מדברים על זה, גם למאמנים, ובטח ובטח להורים, כי מאמנים לא תמיד מצליחים לנהל את זה, בסוף כל אחד מאמן את הקבוצה שלי.

מאמנים והמנהלים המקצועיים, יש מנהלים מקצועיים, לפחות אני מכיר, וההערות האלה ממש סידרו להם את ההבנה שה… יצא לי לעבוד עם בני נוער ושחקני כדורסל, שאתה פשוט, שאני הייתי צריך להרים דגל אדום ולהגיד באיזשהו שלב, חבר'ה, תורידו אותו ממסגרת אחת, כי עוד שנייה, אין לכם פה שחקן, כאילו, ואגב, הוא גם לא יודע להגיד את זה, הרבה פעמים אתה רואה את זה עליו בשחיקה שנוצרת. נכון לכל ענפי ספורט, גם במחלקות נוער וילדים, לא מבינים הרבה פעמים. קודם כל ההישגיות והסיפור של הניצחון, אפשר לעשות על זה, אופיר, פרק שלם, על התפיסה ועל זה של מנהלים מקצועיים בכלל ושל התפתחות ספורטאים בפרט.

אבל גם בכדורסל אנחנו רואים, יש בלוקים מאוד ברורים של גיל התפתחותית, גם התפתחותית מבחינת גוף, גם התפתחותית מבחינה קוגנטיבית, גם התפתחותית מבחינה ורבלית, גם התפתחותית מבחינת, בכלל, התפתחות המוח. זה שונה בין כל הגילאים, אתה לא יכול להתייחס לכל הגילאים אותו דבר, עם אותם, והמעברים האלה, זה באמת משהו שצריך להבין אותו לעומק, ולקחת החלטות מאוד מדויקות פר ילד, האישיות שלו, היכולות שלו, המוכנות שלו, המנטלית, הבגרות המנטלית שלו להתמודד בכל כך הרבה מסגרות. ובעיקר לזהות שזה כבר מגיע לנקודת קיצון, ולדעת לקבל החלטות שם שהן בריאה לטווח ארוך, ולא בריאה לטווח הקצר של העונה הנוכחית.

אבל אני רוצה רגע לעבור קצת יותר לרמת, לא יודע, הסוג של מיקרו, לדבר רגע על מה אני רואה, או מה יצא לי לראות הרבה פעמים, דברים שחוזרים על עצמם בעבודה עם שחקני, שחקניות כדורסל. אז קצת נגענו בזה, ואחד הדברים שמאוד מאוד בולטים זה לפעמים הפחד מלבוא אל הכדור. זאת אומרת, הרבה מאוד ספורטאים, שחקנים והורים שפונים, אני רואה שזה אחד הדברים שחוזר על עצמו. האמירה שבאימונים אפשר לראות ילד שהוא עם ביטחון, אבל כשמגיע משחק פתאום הוא בורח מהכדור ובכדורסל, זה יחסית אפשרי. זאת אומרת, אתה יכול איפשהו להתחבא על המגרש, ולרדת להגנה ולעלות להתקפה, ולרדת להגנה, לעלות להתקפה, ויש בזה גם איזה נוחות מסוימת, לפעמים ברמה הפסיכולוגית.

אני לא לוקח סיכונים, אני לא צריך להתמודד אחרי זה עם הטעויות, והרבה עבודה בגילאים הצעירים זה ללמד אותם לבוא ולקחת. אני הרבה פעמים אומר שבאופן פרדוקסלי, למשל, אם אני עכשיו עובד עם שחקן שהכדור עובר אצלו כי הוא רכז, או כי הכדור יחסית צריך לעבור אצלו הרבה, אני תמיד אומר להם, אם אתה סיימת את המשחק עם אפס איבודי כדור, זה משחק לא טוב. כאילו, מבחינתי, כאילו, צריך ללמוד לעשות הבחנה מאוד נכונה בין השורה הסטטיסטית לבין סוג הפעולות שאני עושה. זאת אומרת, מבחינתי, אם אתה סיימת עם אפס איבודי כדור, אלא אם כן היה לך פעם בשנה שיש לך משחק מושלם, רוב הסיכויים שמה שזה אומר זה שלא שיחקת, לא לקחת סיכונים, לא עשית את מה שאתה יכול.

כנל, אגב, קלעי, שיכול לסיים מבחינתי, במובן מסוים, עדיף שיסיים אפילו עם שלוש משמונה, אם הוא קלעי, מאשר שתיים משתיים. כי אם סיימת עם שתיים משתיים, זאת אומרת שלקחת רק שתי זריקות, וכנראה, שוב, אני לא בא להגיד, יכול להיות שיש סיטואציות שכן, כנראה שאת הזריקות שהיית אמור לקחת לא לקחת, כי פחדת, כי היה לך יותר נוח לקבל את הכדור במקום לעלות עכשיו לאיזה שלושה, להזיז אותו הצידה. וזה הרבה יותר בטוח והרבה יותר נעים. אני חושב שכלי שמאוד חשוב שיכול לעזור כאן זה הרבה פעמים היכולת שלנו ללכת עם התפקידים השונים ולראות אחרי זה את המשחקים ביחד, ולנסות להבין סיטואציות בתוך המשחק שמנעו ממני לקבל את ההחלטות.

לפעמים באמת שחקנים, אגב, גם מקצוענים, זאת אומרת, זה לא רק, אנחנו מדברים פה כאילו רק על נוער. לגמרי, הדברים הם רלוונטיים לכל הגילים. אבל גם שחקנים היום בליגת העל, שיוצא לנו לפגוש אותם בכל מיני סיטואציות, לא תמיד ברור להם ההבחנה בין השורה התחתונה הסטטיסטית שלי לבין באמת השפעה על התוצאות של הקבוצה. אני חוזר לאני והקבוצה. והרבה פעמים הם נשפטים על סמך ההיבטים הסטטיסטיים, ונשפטים במובן… גם הרבה פעמים הם ירוצו אחרי זה ויסתכלו, אוקיי, שורה סטטיסטית, הנה, קלטתי, עשיתי. ויש המון דברים שלא נמצאים בסטטיסטיקה, והם סופר חשובים בסוף. עכשיו השאלה, אם אתה בקבוצה בסוף, זו דילמה, אם אתה בקבוצה שבסוף החוזה שתקבל הוא על סמך סטטיסטיקה, או שאתה סומך על זה רגע, שאתה צריך לעשות הכול כדי שהקבוצה תנצח, ולעשות את האחרים לידך טובים יותר.

והמאמצים שאתה צריך לעשות, אגב, בהגנה ובהתקפה, הם מאוד מאוד משמעותיים. זאת אומרת, כל עוד אתה על הפרקט בכדורסל, באמת יש, הסיפור של רעות ואחווה והסיפור של חיפוי וכיסוי וגיבוי הוא דרמטי במשחק עצמו. זאת אומרת, הקבוצה, כדורגל, זה קצת שונה. אתה יכול, אתה יכול לא להיות מאה במקום מסוים. זה עדיין רחב מדי, גדול מדי, זה עדיין, אני לא מדבר על טעויות גסות, כדורסל זה תשלום במזומן, ועכשיו, זה אחד מהענפים שאם אתה מפספס שבירת חסימה ואתה לא נכנס לזה, אתה… [מילה לא ברורה]. זה ממש ההבדל, או שחקן חופשי לקליעה, או כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם.

ואני חושב שלמאמנים יש הרבה פעמים גם את היכולת השפעה על הדבר הזה. יצא לי לעבוד עם כמה מאמנים וכמה קבוצות שהבינו שאפשר להתאמן על זה. לא תמיד אתה מבין שאפשר להתאמן על זה. אם אתה מחליט שהאימון הוא שעה, ואתה בעצם רואה בתוך האימון שהאינטנסיביות, נגיד בהגנה, היא לא מספיקה כמו שאתה רוצה לבנות אותה, אז כמה פעמים עצרנו, הלכנו, ליטרלי, למרות שאנחנו מבינים שזה ללכת בחימום ולעבוד על ערכים של הגנה, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שזה נקלט. ואז בעצם הקבוצה, אתה רואה השפעה אדירה על הביצועים בפועל. זה מאוד מעניין.

בכדורסל זה אפשרי. אפשרי ממש. אתה יודע, אחד ה… אני זוכר, נכון, הספר הראשון, נראה לי אי פעם שפורסם בעברית, שהוא קצת נוגע לפסיכולוגיית ספורט, זה של פט ריילי, צוות המנצח, והוא מדבר שם על זה שהוא שם שם כל מיני סטטיסטיקות בקבוצה, שהן לא בהכרח ה… שהן נוגעות לגישה. לגישה, כן, להתנהגות. ואני זוכר שעבדתי עם קבוצת נוער, והמאמן היה נורא מתוסכל שהם בהגנה לא מספיק אגרסיביים, ומפחדים ממגע, ואז הוא אמר, מי שיסחות הכי הרבה עבירות תוקף במשחקים יקבל פרס. עכשיו, זה היה מאוד יפה, מצד אחד זה היה קצת מצחיק, ממש יכולת לראות משחק אחרי זה, זה כבר קצת השתחרר, אבל במשחק ראשון אחרי זה, ראית שהשחקנים עסוקים יותר מדי.

אגב, היום זה לא היה עובד, כי היום כבר יש את העניין הזה שנותנים כבר את הטכניות וכל מיני כאלה, אבל זה היה חלק מה… הנה, בדיוק מה שאתה מתאר, כאילו, אתה רוצה לתגמל גישה מסוימת. אני חושב, אגב, שעוד מדד שש בשנים האחרונות שהוא מאוד יפה, זה המדד הזה של הפלוס-מינוס. זאת אומרת, שאפשר לראות ששחקן בדקות שהוא היה על המגרש, האם הקבוצה הייתה בפלוס או שהייתה במינוס, זה משהו שהוא גם כן מאוד מאוד מעניין. עכשיו, לפעמים זה מקרה, אבל אני חושב שזה חוזר על עצמו, אז אתה רואה שלמרות לפעמים שלא הייתה לו סטטיסטיקה מדהימה, עצם הנוכחות שלו על המגרש היא הייתה מאוד מאוד משמעותית.

אתה יודע שכדורסל, זה אחד מהענפים, שאם הקבוצה כולה עושה מאמץ הגנתי, זה לא… עושה באמת מאמץ הגנתי, זה אין יום רע להגנה. התקפה יש כל מיני היבטים, אבל בהגנה, אם אתה בא, זה ליטרלי, נכון, יש פה הרבה עניינים מקצועיים, אבל יש גם המון המון לב ונשמה, ורצון, והנאה עצמית, ומשמעת, וכל הדברים האלה. אם אתה מבין את זה שאין יום רע להגנה, וזכור לי שאחד ה… פעם אחד המאמנים החמיא לשחקנים שלו בסוף המשחק על הנחישות והקרבה והמלחמה והכול, סבבה. ואז יום המחרת שאלתי אותו, תגיד, למה בחרת דווקא להחמיא על זה? מה, מה, תשמע, הם נלחמו, הם קרעו את התחת וזה, והם ממש נלחמו בהגנה על כל כדור וזה.

אז אמרתי לו, תגיד, זה לא אמור להיות הסטנדרט במשחק שלנו? כאילו, זה לא אמור להיות סטנדרט, זה באמת שחקנים שמרוויחים מיליונים. ואז הוא תפס את עצמו ואומר, וואללה. ואז מתחילת האימון הם עושים את ה… באמצע המגרש, את המטרות של האימון ואת ה… אז הוא נכנס בהם על הזה שהוא אמר, וזהו, מעכשיו זה הסטנדרט, ואת זה צריך לשמר, ובלה בלה בלה בלה פעם שעשע. אמר להם, בגלל הפסיכולוג עכשיו אני צועק עליכם, רק שתדעו. אבל השאיבה הזאת באמת לתוצאה, שזה, רואים את זה הרבה פעמים גם מהפחד לקבל את הכדור ולזרוק, אז אני אלך ישר לפינה בהתקפה, וגם זה קשור לסטטיסטיקה, כי גם המאמן הרבה פעמים בסוף רבע הולך ישר לקבל את הדף של הסטטיסטיקה ולראות, אז ברור שהשחקנים חושבים שזה הכי חשוב.

אבל בסופו של דבר, הרבה פעמים שחקנים שוכחים את ה… כאילו את הצעד הראשון של ההתקפה, הם חוששים לזרוק, אבל הם פחות חוששים לקבל את הכדור ראשונים ולמסור אותו לרכז לצורך העניין. אז הרבה פעמים נחשוב עם השחקנים, בטח עוד בגיל צעיר, על מה הפעולות הכי קטנות שעוזרות להם להיכנס, קצת לשים את הגוף, אז אני קצת יותר אגרסיבי, אני לא נותן לכל אחד לעבור דרכי, או לבוא ורק לבקש את הכדור, לעשות מסירה פשוטה, לא משהו גרנדיוזי קטן, ומשם להתחיל, לתקשר המון המון תקשורת ודיבור אחד עם השני, ולהוביל את זה, לא רק לתת לתוצאות, כי מאוד קל, בטח בגיל צעיר, כשאנחנו מובילים וקלענו, אז מדברים בקלות, וכשלא, אז קצת מתפרקים לבד, אז באמת להזכיר את הפעולות המאוד מאוד קטנות שבסוף מייצרות את הסל ההוא שם בסוף, למי שזה לא יהיה, לזרוק אותו.

בעצם מה שאנחנו אומרים בכותרת, עכשיו זה נכון אגב להרבה מאוד ענפי ספורט, אבל זה מאוד מאוד נכון בכדורסל, כי יש המון פעולות שאתה עושה. זאת אומרת, נניח אם בכדורגל בסוף, אולי אתה עושה פחות פעולות, כל פעולה יותר משמעותית בחלק מהתפקידים, בכדורסל יש המון פעולות. ואני חושב שמה שאנחנו אומרים בעצם זה שמבחינה מנטלית צריך להעביר את הפוקוס ואת ה-state of mind מתוצאתי ליותר פעולתי. זאת אומרת, אם הפעולות שאני עושה הן נכונות, ואני אקטיבי ואני עושה, לאורך זמן הסטטיסטיקה תתיישר, ואם אני אשאר שם פסיבי ורק זהיר והססן, אגב, הססן, אחד הדברים שאני תמיד מסביר להם, כשאתה עושה פעולה, אם אתה עושה אותה בהיסוס, בגלל שזה משחק מהיר, אז היא לא תצא טובה.

זאת אומרת, אם עכשיו אני מקבל את הכדור ואני קלעי ואני פנוי, מספיק שהיססתי עכשיו לחצי שנייה, כל הזרימה של הפעולה, וזה גם, אפשר לראות [מילה לא ברורה]. זה דבר מדהים הרי, שקלעים, יותר קל להם לקלוע הרבה פעמים כשיש להם יד על הפרצוף, כי אז אתה catch and shoot, אתה לא צריך לחשוב, ופתאום כשיש להם פתאום איזה שתי שניות והם לבד, דווקא אז הם פתאום יחטיאו, כי כאילו יש שם איזה משהו בזרימה של התנועה שהוא משתנה. עכשיו, ברגע שאתה החלטי, אז זה גם משהו שאני הרבה פעמים מסביר להם, אם אתה החלטי בפעולה, נניח עכשיו אני קלעי, קיבלתי את הכדור, ומי ששומר עליי רואה שאני מהסס, מהסס, מזיז אותו הצידה.

פעם הבאה הוא לא ייצמד אליי. זאת אומרת, אין לו שום סיבה להיצמד אליי, ואז יהיה לי הרבה יותר קשה. אם אני קלעי, מי ששמר עליי רואה שקיבלתי את הכדור, ישר זרקתי, גם אם החטאתי, פסיכולוגית, פעם הבאה הוא ייצמד אליי, ואז יהיה לי הרבה יותר קל, למשל, לעשות צעד מהיר ולעבור אותו. זאת אומרת, יש פה איזה משהו שהגישה צריכה להיות פחות תוצאתי, זאת אומרת, לפעמים אפילו אם החטאתי זריקה, יצרתי, הראיתי איזה משהו החלטי והראיתי משהו אקטיבי למי שעכשיו נמצא מולי, ואני מרוויח מזה בהמשך. זאת אומרת שהפוקוס צריך לעבור בסטייט אוף מיינד מלעשות את הפעולות הנכונות, וכל הזמן רק להסתכל, האם טעיתי, ואם טעיתי, נכנס, לא נכנס, אחוזים, לא אחוזים.

מי שזוכר, למשל, דוגמה שישר קופטת לי לראש, זה בלוטנטל, מכבי תל אביב, זה היה קלעי, זה לא היה משנה מבחינתו, כאילו מקבל את הכדור, זורק, כאילו אין, זה התפקיד שלך בקבוצה, וזה מה שאתה עושה. כן. יש נושא שהוא מאוד רלוונטי לכדורסל, שקשור לאינטליגנציית משחק. אני לא מדבר על אחד המאמנים בארץ שבחר בנאום לאומה הפעם לספר את ההבדל בין אינטליגנציה משחק של כל מיני שחקנים, אני מדבר על זה שבעצם מאמנים צריכים להבין שהרבה פעמים הם מלמדים תרגילים, גם בהתקפה וגם בהגנה, או תבניות משחק מסוימות. והרבה פעמים הם מסבירים את התבנית, או מסבירים את התרגיל, ולא תמיד הם מסבירים את המשמעות האינטליגנטית מאחורי, את התפיסה, את הרעיון, את הרעיון המארגן.

ואני חושב שאם אתה מסביר למה אתה עושה את זה, ואחרי זה מסביר איך עושים את זה, אני חושב שלשחקנים הרבה יותר קל להתחבר, וגם אם הדברים לא תמיד יוצאים כמו שהמאמן רצה, הם יודעים לאלתר יותר טוב. למה? כי מאוחסן להם בזיכרון כמות אפשרות, כמות של הזדמנויות או רעיונות שהם הבינו למה, אז הם יכולים, המוח שלהם יכול לאלתר את זה בצורה יותר טובה. ומאמנים שמצליחים ללמד בצורה טובה את הרעיון המארגן מאחורי התרגילים, אני חושב שמצליחים לייצר ביצועים הרבה יותר גבוהים, ובפרק זמן הרבה יותר קצר. וזה אחד. שתיים, זה גם המשמעת של המאמן במובן הזה, לתרגל לפעמים שוב ושוב ושוב ושוב את הדבר שהוא רוצה להשיג, כדי ש…

לייצר בסופו של דבר ביצוע אוטומטי. או לתרגל סנאריואים מסוימים. אני חושב שכדורסל זה אחד הדברים שאתה יכול לתרגל סנאריואים בכדורגל. זה יותר קשה, אם אני עושה רגע את ההשוואה. זה יותר קשה. גם ברוגבי זה הרבה יותר קשה. בכדורסל זה אפשר. אפשר, אתה יכול לתרגל התקפה אחרונה, וגם אתה יכול לשחק עם זה בתוך המשחק, ואתה יכול לתרגל… מאיפה מתחילים ומאיפה מתחילים את הזה, מסוף המגרש, מהחפש הזמן, כמה שניות. אתה יכול לתרגל מומנטומים, אתה יכול להחליף תוצאות. אני מניח שרוב המאמנים מכירים את מה שאנחנו אומרים. זה בונה ביצועים ברמה יותר טובה. אתה יודע, זה מדהים, אנחנו כמעט חצי שעה בתוך הפרק, ואני לא יודע אם שמים לב, אבל ב-20 דקות הראשונות בערך לא הזכרנו מושג מקצועי בכלל מהכדורסל.

וגם עכשיו כשהתחלנו, אנחנו גם סביב המושגים האלה, מתייחסים אליהם סביב הזווית המנטלית, וזה רק מראה כמה מעבר לכדורסל המקצועי הטהור יש פה, וכמה הפן המנטלי הוא כל כך חשוב בספורט ובכדורסל בכלל. זה היה מדהים, ב-20 דקות הראשונות הייתי, וואו, לא-לא הזכרנו חסימה, זריקה, לא הזכרנו בכלל את המושגים האלה. ובהקשר גם למה שגם ישי וגם מאיר אמרתם, זה-לא תכננתי להגיד את זה, אבל היה לראש, פגשתי מישהו שלא-לא אזכיר את שמו, אבל סטודנט שדיברתי איתו, והוא אמר לי, תשמע, הייתי כוכב בנוער, בקבוצה מאוד גדולה עד הנוער, ופרשתי. הייתי כוכב, אבל תשמע, במשחקים לא-לא הייתי מסוגל לבוא לקבל את הכדור.

באימונים הייתי הכי טוב, הייתי הכי טוב בבית ספר, הייתי הכי טוב בקבוצה תמיד-תמיד-תמיד, ובמשחקים הלכתי למאמן ואמרתי לו, תקשיב, אני-אני לא מסוגל לשחק. ו-ושאלתי אותו, תגיד, אתה יודע מה-מה הפחיד אותך מלחיץ אותך? הוא אומר לי, לא, האמת שלא, זה פשוט היה ככה. אה… אז שוב, זה בגלל שאני חושב שבכדורסל יש, אתה… אי אפשר כמעט להתחבא, נניח, ושוב, בכדורי, יש ענפים שיש לך יותר זמן כאילו אתה קצת רחוק מהכדור פה אתה בתא שטח מאוד מאוד קטן, אתה כל הזמן… תלוי איזה משחק אתה משחק, כן? השבוע ראינו משחק כדורגל שאי אפשר להתחבא ואי אפשר ללכת לזה, זה היה 90 דקות טהורות של שיכרון חושים.

אבל בכדורגל, אם ניקח את הכדורגל שלנו, המקומי, אתה יכול להתחבא חופשי. לא, יש, אתה, שוב, הכדורסל, אתה, בכל רגע נתון, אתה חלק מהמשחק, כאילו, בסוף, בדרך כלל יש לך מישהו ששומר עליך, רואה אותך. ויש המון פעולות, ויש המון דברים, ויש, ובטח מישהו שהוא, במה שקורה, מישהו כוכב גם בגילאים צעירים, אז בהתחלה, לפעמים אגב, מה ש… בגלל שזה ספורט שהוא מאוד פיזי, יכול להיות ילד שבכיתה ו', בין היתר, היה כוכב בטרום כת סל, בזה, בין היתר, כי הוא פשוט היה מאוד גבוה. ועכשיו, כשאתה גדל, אז הפערים הפיזיים פתאום מצטמצמים, ואתה, פתאום קשה לך.

וקודם היית נכנס לסל, ופתאום אתה נכנס לסל, ואתה מגלה שיש שם שחקנים מאוד גדולים, וזה מפחיד. ואני חושב ש… לכן חייבים ללמוד להסתכל על זה בצורה אחרת, ולנהל את עצמך כל הזמן ברמה המנטלית. גם חשוב להגיד שזה שהמשחק הוא מאוד מהיר, זה גם כאילו קושי לפעמים בעבודה המנטלית של השחקן על המגרש, אין לו הרבה רגעים של time out, לא time out במובן ש-time out בכדורסל, אלא של רגע לנשום, רגע לעשות איזה מין רפלקציה על עצמי, מה אני עושה, זה מה שתכננתי לעשות, אני בסדר, אני לא בסדר. לכן אני מלמד אותם, למשל, אם יש עכשיו אפילו זריקות עונשין, אז תיקח את ה…

תנצל, לא שלך, כאילו, זריקות עונשין של מישהו אחר, תיקח את זה שנייה, לנשום, תעשה רגע איזה רוטינה, תגיד, רגע, אני בורח, תכננתי היום לחדור לסל ארבע פעמים, כי אני עכשיו עובד על הפחד שלי מלהיכנס לסל. עשיתי את זה, אני עושה את זה, שאני עדיין בורח מזה, אז בוא, אני אתקן את זה. זאת אומרת, עכשיו אמרת גם שאנחנו לא מדברים על המונחים של כדורסל, כי אני תמיד גם נזהר, זאת אומרת, הנה, גם כשעכשיו אמרתי לחדור לסל, אני תמיד אומר לו, אם אנחנו רוצים לעבוד על זה ברמה הפסיכולוגית-מנטלית, שאתה אומר שאתה חושש מזה, ואנחנו מבינים שאתה צריך לעשות את זה יותר, אני תמיד מוודא איתם שזה גם מה שהמאמן אומר לו לעשות, ושזה גם, אז תמיד זה צריך להיות..

בסוף חוזר לתיאום ציפיות הזה. בסוף זה צריך להיות גם חלק מהתפקיד שלו על המגרש, וגם צריך לזכור שאין להם הרבה זמן להתאוששות. זאת אומרת, לפעמים, עשיתי עכשיו, נכנסתי לסל, השופט לא שרק לי את העבירה, אני לא יכול עכשיו להתעסק בזה, כי מאחוריי, מאחורי הגב שלי, יש עכשיו התקפה בצד השני, אני חייב כל הזמן, שמצד אחד זה חיסרון, מצד שני בעיניי זה יתרון, כי אני קודם אומר להם, הנה, הפעולה הבאה, והפעולה הבאה היא שתי שניות אחר כך, קח את הראש ותתרכז עכשיו, החטאת, עשית, איבדת כדור בהתקפה, תרד להגנה, תגיד, עכשיו הוא לא עובר אותי, השחקן הזה עכשיו עבודה חזקה עם הרגליים, ואני סוגר חזק לריבאונד, והנה אני ממשיך קדימה, ועכשיו, ועכשיו כבר שחררתי את זה.

חבר'ה צעירים הרבה פעמים מאוד מופתעים גם, רשימת עשרת הקלעים הגדולים בכל הזמנים ב-NBA כמעט זהה לחלוטין לרשימת עשרת המחטיאים הגדולים בכל הזמנים ב-NBA. אתה יודע, יש את המשפט שמיוחס למייקל ג'ורדן, שאמר, הוא אומר להם את זה, מה הזריקות עם אחוזי הקליעה הכי נמוכים? זה אלה שלא לקחתי, כי שם זה 0%. אגב, גם בענפים אחרים, פדרר נתן את הנאום המדהים שלו לא כזה מזמן. כן, אבל הוא התייחס למשהו אחר, כמה אני יכול להכיל, להתאושש ולהכיל הפסדים, וזה מה ש[מילה לא ברורה] אומר. אבל המשפט של ג'ורדן זה בדיוק זה, זה כאילו, תעשו, לא נדבר על הפרסומת המפורסמת שלו, זה בדיוק אותו דבר, כאילו, אתה חייב לעשות, אחרת אתה לא שם.

זאת אומרת, זה שיצאת עם 0 טעויות מהמשחק, זה לא שווה כלום. בטח לא בגילאים צעירים, כשאתה בסך הכול רוצה להשתפר, להתקדם, זה לא שווה כלום. כן. עוד סנן, סליחה, שבגיל הזה גם נורא קל לכולם בגיל צעיר לחשוב על, לא יודע, בימינו הזה, להיות איזה קרי, או הישראלים יהיו, ירצו להיות דני עבדיה. אבל כמה הם מוכנים להתחייב על קריירה ב… לא יודע, בוולנסיה, בספרד 20 שנה. לא להיות בטופ, אבל להיות שם, כי, כי ה… זאת אומרת, בלי אלה לא יהיה את דני עבדיה, ואת ה… כן, אתה עוד יכול לקחת יותר למוח מפלנסיה.

נלך לגמרי הרבה יותר למוח. אחלה מוכן דווקא. אחלה פאיה. בדיוק, נלך עולמים וכולי. אז כן, זה, כאילו, ההבנה שזה הרבה מעבר לקצה. אני רוצה לתרום עוד נושא. בעיניי חשוב. בוא נניח שעכשיו אני צריך להמליץ לספורטאים צעירים שרוצים להיות כדורסלנים. מה בעצם הדבר? ואני אגיד להם, הדבר המרכזי בעיניי זה היכולת ללמוד בצורה, הייתי אומר, הכי קיצונית שאפשר, את היסודות. אם אתה שולט ביסודות, זה נכון להרבה ענפי ספורט, אבל בכדורסל יש דברים, הרגלים, שאם אתה בגיל צעיר מאמץ אותם מבחינת יסודות, אתה מתאמן על זה, מתאמן על זה. הסיפור בכדורסל, הרבה איזה אימון, אימון, אימון, אימון, אימון.

יש לזה המון איזה, זה גם השליטה בכדור, גם הטכניקת זריקה שלך, ריבאונד, ההגנה, התנועה, אמרת קודם, עבודת רגליים, זה הכול, הגוף מתחזק, הגוף בונה את עצמו, הגוף מתגמש. ככל שאתה תתרגל יותר, בהקשר הזה, שוב, על גבול הפיזיולוגיה הרלוונטית באותו קבוצת גיל, אז הייתי אומר להם, קודם כול, הסיפור הזה של האימון ויסודות, ללמוד את היסודות לעומק. הרכיב השני זה היכולת שלי להבין רגע את הפער בין מה שאני רוצה מעצמי ובין מה שהקבוצה צריכה. הדבר השלישי זה היכולת ניהול עצמי, אני קורא לזה מנהיגות פנימית, איך אני בעצם מביא את עצמי לאימונים, למשחקים, איך אני לומד מטעויות, איך אני בונה לעצמי מערכת שיודעת כל הזמן להשתדרג, וממי אני צריך לבקש עזרה, כשדברים לא מסתדרים לי.

זה בעיניי שלושה הטיפים המרכזיים לחבר'ה צעירים שנכנסים לענף הזה. זה לא משנה מה הגודל שלהם, בין אם אתה ילד בן 13 ואתה נורא נורא קטן, ואתה יודע שאחרי זה יש אפשרות שתצמח לגובה, אז הייתי כאילו משחק על היתרונות שלי כקטן, ואחרי זה כ… זאת אומרת, לא להתבאס מהנתונים הפיזיים בהתחלה, כי זה דברים שמשתנים. אז אתה ממש מראה לי להנחתה, רציתי להוסיף ולשאול אתכם, יש הרבה שחקנים צעירים שבאמת הם בנחיתות פיזית, מבחינת גובה, מבחינת כוח, וזה מאוד משמעותי בכדורסל, בטח בגילאים האלה, ואיזה דברים מנטליים זה גורם להם להתמודד איתם, ואיך הייתם ניגשים לדבר הזה, כי זה מאוד מאוד קריטי.

אני חושב שבהפוך על הפוך זה כאילו בעיניי סוג של יתרון, כי דווקא, כמו שאתה דיברת על ה… לא יודע אם זה קשור, אבל הרבה פעמים אפשר לראות דווקא את אלה שהיו כוכבים בגילאים הצעירים, שיש להם קושי, כי זה מאוד בנוי על היתרון הפיזי שלהם בגיל הצעיר. ודווקא אלה שסליחה על הביטוי, אכלו חרא והיה להם קשה בהתחלה, פתאום כשהם צומחים, ואני, בגלל שאנחנו כבר הרבה שנים מסתובבים בעולמות האלה, אני ממש יכול לראות היום שחקנים שהכרתי אותם, ואני מסתכל היום ורואה אותם, לא יודע, אפילו בליגה לאומית או בליגת העל, ואני זוכר איך הם היו ב…

כאילו אפילו השחקן השמיני ברוטציה בכל מיני, בגילאים צעירים. אתה מסתכל היום, ופתאום אתה רואה, וואו, איזה גובה הוא תפס, וכאילו, ואתה מבין שבין היתר הסיבה שהוא למשל היום כן, וההוא שהיה לידו אולי והיה כוכב של הקבוצה הוא לא, זה דווקא בגלל הדבר הזה לפעמים, כי הם היו צריכים ללמוד. אגב, במובן מסוים אנחנו אומרים פה בהפוך על הפוך, שהאתגר היותר גדול מנטלי זה דווקא של אלה שהם גדולים ופיזיים בגילאים הצעירים, שצריכים ללמוד לא להסתמך על זה, כי אז הם יהיו בבעיה כשזה יגדל. אבל בלי קשר זה עדיין מאוד קשה, ויש לא מעט, אגב, פניות אלינו באמת של הורים לילדים, זה ממש תסכול ובכי והמון המון קושי בגיל הצעיר, כי באמת הם מרגישים שהם נורא קטנים, כאילו, וקשה להם עם זה.

קיבלנו גם דוגמאות הפוכות לזה, זאת אומרת, ספורטאי שקיבל את מתנת הגובה, אבל בטח בתקופות פעם, כשאנחנו ראינו כזה, עוד שנות ה-90 אולי, תחילת 2000, אז היה גבוה והיה רכה, והיום כולם עושים פחות או יותר הכל, אבל יצאנו ללוות בחברה עד היום מישהו שהוא בעצם עבר באזור גיל 14 לשחק כדורסל מכדורגל, היה שוער בחור ענק וגבוה, והוא היה צריך את היסודות האלה ללמוד בגיל מאוד מאוחר, והקסם היה, לא יודע, ללכת למכודת עם כדור, ולכת לבית ספר עם כדור, וללכת לאסוף את האחות מהגן עם כדור. זאת אומרת, לחיות את הכדור, גם אם זה בגילה הזאת מתקדם.

ולא חסר גם שיש לך ביטחון עצמי בגיל צעיר, כמו הרעיון של יאניס, שפעם עשינו עליו איזה שהוא בגיל, לא יודע מה זה, גיל, לא יודע מה, לא יודע, עשר, [הגיל לא ברור], אז הוא אומר למראיין, ילד, אתה רואה אותו פרצוף של ילד בן, לא יודע, 10-11, אולי קצת יותר, לא זוכר, אבל הוא אומר למראיין שראיין אותו, I can play in the NBA, I can shoot, I can block, אני כן, ילד, אתה יודע, זה באמת כוכב NBA, אתה רואה את זה, עומרי כספי שאמר לאבא שלו, אני משחק פה, דני [מספר מילים לא ברורות], כן, יש הרבה שזה, וזה גם לא מזיק שיש לך את הזה, רק צריך להיות מבוססים, ובאמת להבין שזה באמת, היא גם יושבת על הטיקט של עבודה מאוד מאוד מאוד קשה.

יש עוד עניין מנטלי מאוד גדול בכדורסל, הרי כמה שחקנים משחקים בחמישייה? חמישיה, אבל כמה נרשמים בטופס? 12. זאת אומרת, by the book, יותר שחקנים על הספסל מאשר בחמישייה. יש תרגיל שאני אהבתי לעשות, כאילו, בקבוצות, שלוקח את השחקנים, ואומר להם כל אחד לרשום על פתק, כמה דקות הוא חושב שמגיע לו לשחק. ואז כל אחד רושם, ואז אתה לוקח את זה, ואתה מסכם את זה, ובסוף כמה דקות יש במשחק כדורסל? כפול חמש. ארבעים כפול חמש, 200, אוקיי. ואז אתה אוסף, אתה רואה שיוצא לך 400, לא יודע, ואז אתה אומר להם, אוקיי, חבר'ה, אתם מבינים כאילו את האירוע פה?

כן. אז כאילו, זה חלק מה… אני חושב שזה גם מתקשר, ככה, לפחות לי אסוציאטיבית, אמרת קודם, כל אחד צריך לדעת גם איך לנהל את עצמו כל הזמן. אני חושב שאחד האתגרים בכדורסל זה גם לנהל את עצמך כשאתה על הספסל. אתה לא בחמישייה, להיות חם. לגמרי. בסוף, אחד הקשיים בכדורסל, שאתה עובר מהספסל לתוך המגרש, זה שבמגרש רמת האנרגיה, האינטנסיביות, רמת העוררות כרגע שמתנהלת שם, היא מאוד גבוהה, ואתה חייב להיכנס לשם מאוד מאוד מהר. אם אתה תהיה על הספסל מדוכא, עצבני, חד משמעית. תשב שם ככה עם פרצוף זה, ואם אתה תשב על הספסל ואתה תחיה את המשחק, אתה תעודד, ואתה…

אתה תוכל להיכנס הרבה יותר חם פנימה. אז אתה נכנס, ואתה… אגב, אף אחד לא מלמד איך יושבים, זאת אומרת, קל ללמד חסימה והגנה יחסית, אבל אף אחד לא אומר, וואי, אתה יושב על הספסל, תסתכל על העמדה שלך, תסתכל מה הוא עושה, תסתכל על החסרונות של היריבים, תכניס את עצמך לרגע שיקראו לך שאתה תהיה הכי חד שאתה יכול. כן, ולא רק זה, הוא יכול להיות לא טוב 2-3 דקות ויוציא אותו למשך כל המחלק. הוא צריך בשלוש דקות האלה להיות בשיא. אגב, גם מאמנים מסתכלים לפעמים, הם רואים את ההוא שהוציאו אותו אחרי 2 דקות, אם הוא יושב שם עצבני, הם גם לא כל כך ירצו להכניס אותו אחר כך.

אולי בזה נסיים רגע, כי אנחנו כבר בזמן. עוד דבר שקשור לזה זה למאמנים. איך אתה מבין שיש לך סגל של 12, 13, 14 שחקנים, ועדיין אתה צריך לנהל מערכת יחסים אפקטיבית עם כל אחד מהם. זה שיש לך עכשיו שחקן, זה לא משנה אם זה נוער, או בוגרים, או מקצוען, NBA, לא משנה, יש לך שחקן ברוטציה, מספר 13, 12, אתה תצטרך אותו, זה עונות ארוכות, ואתה לא יודע לתכנן מה שיקרה, והרחקות, ופציעות, וטריידים, ועוד ווטאבר. פתאום אתה ניגש לעומק הספסל, ואתה צריך שיהיה לך שם אמון עם השחקנים האלה, ושהם יבינו, שאתה רואה אותם, שהם לא שקופים.

והרבה מאמנים לדעתי חוטאים בזה, ויש גם הרבה מאמנים שיודעים לעשות את זה מעולה. זה גם כן טיפ למאמנים בהקשר הזה. כן. אז רגע, לפני שנסיים, אני אולי אסגור את זה בשתי שאלות מרכזיות שנראה לי חשוב שניגע בהן, גם סביב הקהלים המרכזיים של מנטל ג'אמפ של כדורסלנים צעירים והורים. אז דבר ראשון הייתי רוצה לשאול אתכם, אם יש שחקן כדורסל צעיר שמרגיש שהוא קצת פסיבי, באמת חושש מהכדור, בלי קשר לנחיתות פיזית כזאת או אחרת ונגיד שהוא שחקן מעולה והוא שומע אותנו עכשיו אבל יש לו קושי מנטלי בלבוא להראות את עצמו. איך הייתם ניגשים לזה?

מה הייתם ממליצים לו לעשות? אני חושב שקצת כמו שדיברנו קודם, אתה בא למשחק ויש לך מטרה במשחק, להיות, אתה סופר את מספר הפעולות שאתה עושה. זאת אומרת אם אתה שחקן שהחוזקה שלו זה להיות קלה אז אתה חייב לראות שאתה לוקח את הכמות זריקות מינימלית במשחק ולדחוף את עצמך להיות יותר אקטיבי. כמטרה למשחק וממש לבדוק את זה אחרי המשחק, אגב גם תוך כדי כמו שאמרתי במחצית, בטיימאוט להסתכל רגע אני עדיין, אם הייתי פסיבי אז אני משנה את הסטייט אוף מיינד הזה ואני עובר למצב שאני בודק פעולות ולא בודק את התוצאה של הפעולה.

זה השינוי. אני חושב שאחד זה למה למה אתה פסיבי? זאת אומרת לבחון לעומק מה יושב שם, בין אם זה חלק האישיותי, בין חלק אם אתה תיאום הציפיות מולך, בין אם אתה הקושי החברתי שיש לך אולי בקבוצה או הפוך. אז הייתי בוחן את הסוגיות של באמת מה מניע הפסיביות. גם אישיותית, זאת אומרת, זה מנגנון שהוא בעצם חלק ממנגנון הגנה מסוים של הרבה יותר ריצוי, הרבה יותר מהעולם הזה, ולא נעסוק בזה כרגע. חלק שני, כמו אישה, הייתי בונה איתו סל של טכניקות, טכנולוגיות, שהוא יכול להפעיל במהלך המשחק, הצבת מטרות זה אחת מהן, ועוד כל מיני דברים.

ודבר שלישי זה גם האימון, זאת אומרת, הייתי רואה את הקשר בין אימון לבין משחק, ובעצם בונה דרך שם את החלק הזה. אבל יש הרבה מה לעשות בהקשר הזה. מעולה, ודבר אחרון, לא התייחסנו אליהם כל כך הרבה, אבל אוכלוסיית ההורים, שהם גם מאוד מאוד משמעותיים פה, אולי יש לכם טיפ כללי להורים לכדורסלנים צעירים סביב העניין המנטלי של השחקנים, של הילדים? אני אתן לך, יש רעיון של סטיב קר, שיש לו תוכניות בקיץ שהוא עושה עם עבודה עם מורים, בקולג'ים, בהייסקולים, והוא אומר להורים, הוא מסתכל על המצלמה ואומר, Keep your mouth shut, shut your mouth, ככה הוא אומר להם.

להורים זה הטיפ הכי טוב שהוא יכול לתת להורים, זה מצד אחד נורא נורא מצחיק, וגם צוחקים שם בפורום הזה שהוא מדבר, ואז הוא מסביר בעצם את רמת המעורבות במשחקים, את הלחץ שזה מייצר על הילדים וכו'. אני הייתי אומר להורים, כמו שאני אומר להורים של כדורגלנים וכל ספורט אחר, אתם רוצים לדבר עם הילד, הוא לא משתף אתכם, תשאלו אותו מתי נוח לו לדבר, תיצרו את המסגרת שמאפשרת לכם להגיד את מה שאתם חושבים, וכמובן לשמור על ההבדל בין התמיכה בבית לבין להתערב במקצוע הזה שנקרא ספורט תחרותי.

וגם לא להתבייש לבקש עזרה בעצמם, זאת אומרת, בלא מעט מקרים שראיתי שתי שיחות עם הורים יכלו לפתור, או להחליף עשרה מפגשים עם הילד, כי כמו שרענן אמר, איך שאלתי אחרי האימון, הבעתי את הדעה שלי, למרות שהוא כבר שם הוא ביקר את עצמו והמאמן ביקר אותו והחברים ביקרו לו, רק חסר לו שגם ההורה יגיד מה שהוא חושב, אז זה גם לשאול ובאמת לקבל את הייעוץ הזה בעצמם, כי הורים באופן אינטואיטיבי, הילד לא בא עם איזה ספר הוראות, אז אנחנו מנסים את מה שאנחנו מצליחים. אם הילד לא אומר, אז באמת לשאול ולהתייעץ בעצמם.

טוב, היה ממש מעניין, אני מקווה שמי ששמע נהנה כמוני מהפרק. היינו יכולים להמשיך עוד הרבה, אבל אנחנו רוצים להביא לכם עוד ענפים ועוד דברים, שיקשיב ונתראה בפרק הבא. תודה. תודה רבה.