פרק 7 – איך נראה תהליך לפיתוח כישורי חיים דרך ספורט?

שלום לכולם וברוכים הבאים לעוד פרק של הפודקאסט אנחנו ממשיכים בהרכב של הפרק הקודם בתוך כישורי חיים אני כאן עם תומר ויאיר אהלן. אהלן. כיף לחזור. לגמרי. בפרק הזה נצלול ככה יותר לתוך הדרך שבה אנחנו עובדים בפועל למה דווקא ספורט מה הוא מאפשר איך נראה התהליך וכדומה. אולי נשאל שאלה מאוד כללית של איך נראה התהליך בפועל קצת נגענו בזה בפרק הקודם אבל כזה התחלנו פרק חדש ואולי נסביר את זה ככה מפה. אוקיי. תהליך אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על תהליך מדברים על מינימום עשרה מפגשים. רוב התהליכים אצלנו הם הרבה הרבה מעבר לעשרה מפגשים אבל אנחנו גם מסבירים מראש שכדי להגיע לתוצאות ראשוניות לחולל איזשהי שינוי בהתנהגות של העד צריך לפחות עשרה מפגשים.

זה לא יכול לקרות במפגש אחד. ויש לנו עשרה מפגשים שהם בעצם מובנים עם אימונים מסוגים שונים כשהתהליך בעצם מתחיל מאינטייק. פגישת אינטייק עם ההורים שלמעשה האינטייק עוד מתחיל בשיחות הראשוניות שלי ושל אוהד שמשוחח עם הלקוחות ולאחר מכן גם אני משוחח עם הלקוחות ומברר את הצרכים הראשוניים. כמובן עושים ברור שהילד הוא פרטנר לתהליך ושהתיווך הנכון נעשה ובעצם הילד רוצה להיות ולהתחיל בתהליך. ואז יש פגישת אינטייק שזה הפגישה הראשונה שברוב המקרים היא מתבצעת בבית של הילד או הילדה שאנחנו עובדים איתם עם ההורים על בסיס איזשהו שאלון מובנה שיש לנו פורמט שלו בחברה והמדריכים שלנו עובדים על בסיסו.

ומייד לאחר מכן יש יציאה החוצה שהאינטייק בעצם ממשיך במגרש בפארק או בגינה ליד הבית שבו בעצם באימון הזה יש התרשמות ראשונית מהיכולות, מהאתגרים, מהקשיים של הילד או הילדה שאנחנו עובדים איתם. ואחרי אינטייק כמו שאמר יאיר בפרק הקודם יכול להימשך גם מעבר למפגש יכול להיות גם במפגש השני. ולאחר מכן בעצם המדריכים מגבשים את תוכנית הפעולה שמועברת לאישור שלנו, לאישור שלי, ויוצאים יוצאים לדרך זאת אומרת גיבשנו את תוכנית הפעולה יוצאים לדרך ואז מתאימים את התוכנית בהתאם למה שהילד רואה ומתחבר. זאת אומרת זה יכול להיות איזשהו ענף ספורט מסוים או מגוון רחב של ענפים שדרכו אנחנו עובדים.

ואז רצים על פני מפגשים, המפגשים הם קבועים, הם בדרך כלל במועד קבוע, יום קבוע, שעה קבועה. חשוב מאוד שיתבצעו על מנת שהילד יבין שזה לא איזשהו חוויה חד פעמית אלא משהו שהוא מחויב אליו, משהו שהוא גם מלמד אותו לעמוד בלוח זמנים. אני זוכר כשהתחלתי להיות מדריך אז הילדים בהתחלה הייתי מגיע אליהם הביתה ואני הייתי זה שממתין להם בחוץ. ככל שהתקדמנו בתהליך הילד המתין לי כבר בחוץ. הוא כבר היה בציפייה דרוכה לקראת המפגש. וכמובן שבתהליך הזה יש התחלה, יש אמצע ויש כמובן סיום. זאת אומרת, תמיד הפרידה נמצאת ברקע ואנחנו מכינים את הילדים לקראת המצב שבו תהיה פרידה.

כשהפרידה היא מתוכננת למפגש 10 בגדול. רוב התהליכים, כמו שציינתי, נמשכים הרבה הרבה מעבר. יש לנו ילדים בתוכנית שהתהליכים איתם נמצאים עשרות מפגשים, תהליכים של חודשים יש לנו אפילו ילדים שהקשר איתם הוא שנים. מושנים זאת אומרת שהמדריך מגיע מדי שבוע באופן קבוע ועושה איתו מפגש שבועי. אז זה ככה באופן כללי איך איך נראה תהליך. אתה רוצה להוסיף כמובן? אני אני ככה בא לי להמשיך את המשפט האחרון שלך שיש גם מקרים שממש חבר'ה שהגיעו ועברו את הקטגוריה בתוך החברה. זאת אומרת ילד שהגיע עם קושי לצורך העניין חברתי זאת אומרת מופנמות ביישנות וכולי ומצאנו את עצמנו עוברים לליווי של ספורטאי שהוא עבר מאיפה הוא התחיל בכדורסל והיום הוא בנבחרת ישראל באתלטיקה וכן הלאה.

ועוד דוגמאות של דרך בעיות התנהגות בבית ספר אז היה שם חיבור לאופניים ולתוך קבוצת רכיבה והיום התחרות על ככה סגלים וקריטריונים צבאיים של באמת להצליח להמשיך את הקריירה כספורטאי. אז הרבה פעמים זה גם מגיע למקומות האלה של קשר שמתחיל באמת מעניין רגשי ודווקא מתוך היכולת של המדריך לחשוף את הילד למגוון של סוגי ספורט שונים גם אם לאו דווקא להיכנס לעומק בין אם זה בעשרה או יותר מפגשים לכל תחום ספורט אבל לעורר את העניין את הסקרנות את הרעב. ואז פתאום יש איזה צלילה לעומק לתוך תחום מסוים ואז בעצם כל התהליך מקבל אופי קצת אחר כי פתאום הילד בא עם מטרה משל עצמו זה פתאום הופך להיות שלו הוא בעצם מייצר בעלות על התהליך.

אז זה ככה משהו שקורה לא מעט גם במפגשים. כן חשוב לציין עוד דבר חשוב העבודה עם הילדים היא עבודה שאנחנו ממוקדים אל מול הילדים. ההורים הם לא המאומנים אמנם אבל אנחנו חלק מהתהליך זאת אומרת אנחנו משקפים להם את התהליך. הם בתמונה הם כמובן מעדכנים אותנו. אם יש איזשהו דברים חריגים קרה משהו בבית ספר קרה משהו במשפחה נמצאים בקשר ישיר עם המדריכים והמדריכות שלנו. אבל הם בגדול אנחנו משחררים אותם זאת אומרת ההורה יכול לבוא ולצפות במפגש הראשון אולי השני ככה ממרחק במיוחד כשמדובר עם ילדים צעירים יותר שהאימא קצת קשה לה לשחרר ואולי היא לא כל כך בוטחת בהתחלה מי זה האדם הזר הזה שמגיע ועובד עם הילדים.

פה אני פותח סוגריים כל המדריכים שלנו בדוקים יש להם אישורים אישורי משטרה, היעדר עבירות מין. אנחנו מעבירים אותם תהליך שבו בתהליך הגיוס עוד מתרשמים מה היכולות שלהם ומידת הנכונות והמהימנות שלהם זה מאוד מאוד חשוב לציין. ורק לאחר מכן הם יוצאים לשטח לעבוד עם אותם ילדים. אז המפגש הראשון או השני האימא יכולה עדיין להציץ אבל מהר מאוד חשוב שהיא תשחרר ותיתן לילד באמת את החופש ותשחרר והוא יוכל לעבוד באופן עצמאי ומדריך וברגע שגם ההורים, האימהות בדרך כלל מתרחקות אז הילד הרבה יותר משוחרר הרבה יותר בטוח בעצמו והאימון זורם בצורה הרבה יותר טובה.

יש יש באמת אלמנט מאוד משמעותי שהתקשורת הראשונית בין הורה למדריך כי שם גם נוצר אמון בעצם. היכולת של המדריך להקשיב לזהות את הבעיות לשאול את השאלות ולאפשר להורה את כל הכיוונים גם אם זה לא הכיוון המתאים אני לא מעט פעמים מגדיר את השיחה הזאת כבשיחת הטעמה הרבה לפני שיחת סגירה במקום הזה. ככל שההורה יותר לא בטוח איך הילד יקבל את התהליך הזה אני מאוד ממליץ גם לתת לו את הבחירה אם האם ההורה צריך להיות או לא צריך להיות. זאת אומרת שהילד יהיה זה שבוחר שהוא ייכנס לתהליך עם בחירה מסוימת. כי בדרך כלל כשאנחנו בוחרים במשהו יותר קל לנו לעמוד בו ולשתף איתו פעולה.

ולפעמים יש שם הפתעות לפעמים ההורה רוצה את הילד ואז הילד רוצה את ההורה ואז יש גם פתאום ההורה מבין שכל המטרות שלו הן שונות ממה שהילד רוצה או לפעמים ההורה שומע איך הילד מציג אותו וכאילו נוצר שם נוצרת כימיה מאוד מאוד מעניינת שלא תמיד קורת ביום יום בבית. והצד השני של לפעמים ההורה פתאום מופתע מזה שהילד לא רוצה את הנוכחות שלו ודווקא זו אמירה מאוד חשובה של הילד אמירה מאוד עצמאית ושבעצם מבהירה גם לנו שהוא פה והוא בעניין הוא בעניין של לבוא ולקבל. אז השלב הראשון יש בו המון המון קסם והוא גם בעצם מכתיב בהרבה היבטים אחרי התהליך בהמשך.

סכם גם לשמוע איך הספורט נבחר ככלי המרכזי זאת אומרת אולי איך הוא שונה מכלים אחרים שקיימים כמו טיפול באומנות מוזיקה או דרך טיפול בחיות או דברים כאלה מהניסיון שלכם. כן אז יאיר באמת היה מהחלוצים הראשונים. ספר קצת על ההיסטוריה. אני אגיד קודם כל שכל סוגי הטיפולים שהזכרת אני בוטח בהם והם מעולים. זאת אומרת יש פה הרבה עניין של התאמה וכל אחד באמת מתאים לו משהו אחר מסקרן אותו מעניין אותו משהו אחר. אני אגיד קודם כל שפעילות גופנית עוד לפני ספורט זה אחד משלושת העוגנים של אורח חיים זאת אומרת דיברנו בפרק הקודם על שנת תזונה ופעילות גופנית.

אז קודם כל יש את האלמנט הזה. זאת אומרת הוא אלמנט שמייצר חוויה של מסוגלות ומייצר חוויה של עצמאות. הוא מייצר חוויה של שליטה בגוף הוא יכול לעזור לי להשוות את עצמי לאחרים. זה חלק מכך אני רוכש את המסוגלות שלי ומפתח אותה. אז אז קודם כל יש את הבסיס הזה. צריך גם להגיד שספורט הוא באמת סוג של בסיס רחב כולם לומדים ספורט בבית ספר לכולם ישירו ספורט בבית ספר כולם יודעים ברמה מסוימת מה זה ספורט. במקום הזה ספורט בתוכו הוא עולם מאוד מאוד מגוון זאת אומרת אני יכול הליכה היא ספורטיבית וריצה היא ספורטיבית ומשחק בכדור יכול להיות חברתי ויכול להיות תחרותי.

וכמובן שהספורט הוא איזה עולם כזה שמנקז לתוכו המון המון רגשות ואנרגיות. ככה שמאוד בקלות אני יכול להיות מוסך בדעתי כי אמרו לי מילה כי זרקו לי הערה כי אני רוצה לנצח כי אני יודע מה חושבים עליי כביכול. אז זה עולם שכאילו כולנו נחשפים אליו במקום הזה. ואז הוא מייצר איזשהו מחנה משותף גם בין מדריך למתאמן. וגם צריך להגיד שהוא מאפשר לנו כמדריכים גם להכין מפגש ראשון שהוא כמו שאמרתי בפרק הקודם הוא מאוד מגוון אני יכול בתיק שלי שהוא תיק די קטן יש מקליאה למטרה ועד כדורפוטבול כן וכל מה שבדרך אז ממיומנות כמו סתם נבדוק איך אני מתמודד עם התחלה של ג'אגלינג לקליאה למטרה לעבור בין קונוסים למשימות קוגנטיביות וכולי.

ועד לילד שבא ואומר אני אוהב כדורסל אני אוהב כדורסל והוא בעצם כבר מייצר סוג של שייכות והוא מכיל את המדריך בדיוק באותו אופן שהמדריך מכיל אותו לחיים שלו. אז אז אז הוא בעצם מחנה משותף. וכמובן שיש פה דיברתי קודם על ההיבט של פסיכולוגיה לעומת אימון מנטלי. אז אז תהליך הוא מתבסס על אימון מנטלי קודם כל זאת אומרת ברגע שאנחנו כבר מכירים אפשר קצת לרדת להיבטים פסיכולוגיים אבל אני לומד איך להתמודד ולנהל רגשות ולנהל התנהגויות אוטומטיות ומחשבות אוטומטיות. ואז בעצם נוצר מרחב שאני יכול כמדריך לסמלץ לייצר איזה סיום אם אני יודע שהחברים מפעילים אותי אז אני אשחק את החבר בסדר אנחנו נעשה את איום ציפיות ונגיד אפל עכשיו יותר גילו לעמוד במשימה תחת החבר הזה המציק זה שאומר ככה שלוקח את הכדור וכן הלאה.

אז זה ככה בנוגע לאיך זה מתחיל. כמו שאמרתי יש באמת השתנות מאוד רחבה אנחנו יכולים להתחיל ממשהו רחב ופתאום לגלות תחום עניין אני זוכר ילד שבא מתוך עולם של כדורסל אבל כבר זה בלי אנרגיה והוא די הגיע כי ההורים חששו מזה שהוא יפרוש. בעוד שהילד ידע מה הוא רוצה הוא ידע בדיוק מהתחום הבא שהוא רוצה לעשות בספורט פשוט ההורים כל כך חששו מהעוגן הזה של הספורט שייעלם. והילד בעצם העביר את זה מהכדורסל האימון שלנו ומהאימון שלנו לתחום אימון אחר כשלפעמים התהליך נגמר כי וואלה הוא הצטרף לקבוצה משמעותית או לחוג אחר משמעותי ואין לו זמן יותר ובעיניי זה סיום נהדר לתהליך כי הייתה פה בחירה והתפתחות ואמירה מול ההורים.

וכמובן שהנגישות של ההורים היא מאוד חשובה לנו זאת אומרת בדרך כלל הטלפון שלנו פתוח לקבל את הוואטסאפ על העדכון של איך היה השבוע ואיזה אתגרים עלו. אנחנו כמובן לא באים ומדבררים את זה בצורה ישירה לילד אבל זה לילד אבל זה עוזר לנו לשאול את השאלות הנכונות. ואיך היה השבוע והרבה פעמים המפגש יתחיל עם חיבור למפגש הקודם כי הייתה איזושהי משימה שהלכנו איתה. אז אז ככה אפשר גם לשאול על איך היה השבוע עם הבית ספר ועם המורה ועם האחים ולדלות מידע. אז השיתוף פעולה הזה של מאמן ילד הורה הוא מאוד בא לידי ביטוי דרך עולם הספורט.

שאלת שאלת למה ספורט דווקא ואם אנחנו באמת מתמקדים בעולם הספורט אז לספורט יש מספר תועלות מרכזיות בהתפתחות של ילדים. בספורט דרך ספורט אנחנו יוצרים חברויות כל הערך האחווה הרעות נוצר דרך ספורט. זה שאתה מצטרף לקבוצה אתה צריך להתמודד עם קונפליקטים בתוך קבוצה. אתה צריך לפעמים ליזום משחק גם אם זה לא ספורט מסודר אתה יוצא לשכונה ואתה רוצה ליזום משחק או לקחו לך את הכדור מה אתה עושה אתה רוצה להצטרף לאיזושהי קבוצה. אז הכל זה הכל זה באמת דרך הספורט ילד מצטרף לקבוצה יש עכשיו נושא של לקבל סמכות יש לנו המון הורים שמגיעים עם האתגר המרכזי זה שהילד חוצה גבולות קווים אדומים לא מקבל את הסמכות ההורית.

אבל דווקא למאמן של הכדורסל או הטניס או לא משנה באיזה ענף ספורט הוא דווקא שם הוא כן מקבל את הסמכות של המאמן. זאת אומרת הוא בעצם מתאמן על קבלת סמכות של אדם מבוגר. כל נושא של התמודדות עם תסכולים, לדעת להפסיד, לדעת לנצח, כבוד, כבוד הדדי כלפי החברים, כלפי המאמן, כלפי הצוות. יש המון המון תועלות לספורט. עכשיו נכון שהתוכנית שלנו היא יותר פרטנית אישית, אבל אנחנו מאמנים את הילדים בכל מיני סימולציות כאלה ואחרות שהם נתקלים איתם. אז הספורט הוא באמת שדה נרחב לאמן כישורי חיים, במיוחד ילדים ובני נוער. אני גדלתי כספורטאי, הייתי קצת בתנועת נוער, אבל התנועת נוער העיקרית שלי הייתה ספורט.

עברתי מספר ענפים עד שהתמקדתי על ענף מסוים. לא מעט מהחברים שלי היום, אחרי הרבה שנים, הם חבר'ה שגדלו איתי בספורט, בקבוצה. והחוויות המרכזיות שעיצבו את האישיות שלי ותרמו להעלאת הביטחון העצמי שלי זה דרך הספורט. אז הספורט זה באמת דבר מדהים שבאמצעותו אפשר לפתח כישורי חיים, אפשר, כמובן, ציין את זה אורח חיים בריא ועכשיו בתקופת מלחמה כל התועלות שהוא נותן כשבעצם אנחנו יוצאים החוצה ומתאמנים. אם להוריד את זה כזה לאיך כל מה שהוא חלק ממה שתומר דיבר עליו נראה בשטח אז אני יכול לספר סיפור חמוד שבאמת נער שהיה לו כזה קשיים חברתיים וההתנהגות שלו בעצם הייתה בתחילת הדרך מאוד מרוחקת ביישנית סגורה מופנמת.

אז נפגשנו בפארק ליד הבית שבעצם היה בו גם מדשאה והיה את המגרש. והוא מאוד רצה את המגרש אבל לא הרגיש בנוח אז הוא רצה להתחיל מהדשא מהפארק ומהלבד שלנו. ולאט לאט התקרבנו זאת אומרת שאני קירבתי את זה בהתחלה כל פעם חיכיתי באזור שהוא טיפה יותר קרוב למגרש ואז לאט לאט הוא כבר חיכה לי כמו שתומר אמר קודם והוא קירב אותם לאט לאט למגרש. ותמיד היו ילדים במגרש ובאיזשהו שלב הוא שאל אותי אם אני רוצה להצטרף לשחק איתם וזה היה כאילו צעד גדול מבחינתו פנימה. אז נכנסתי אני מודה שברמה אישית לא תמיד היה לי נעים כי זה פתאום לשחק עם ילדים וזה אני שאני לא אפצע ולא אפגע באף אחד.

אבל אז הגיע האימון שאני בעצם הצעתי לו להיות להיות בלעדיי שאני אתצפת שאנחנו נדבר על זה אחר כך. והוא הסכים. ואז ראיתי שמתוך המופנמות הוא דווקא אגרסיבי כשפונים אליו למשל. זאת אומרת אם אומרים לו תמסור אז הוא בועט. אם שואלים אותו למה אז הוא מסנן משהו. ואז בעצם ההבנה שלנו ביחד שזה טבעי שהוא בעצם לא בחר את התגובה הזאת היא סוג של בחרה בו. ואז הבנו בעצם מה קרה לו. כשאמרו לי משהו פתאום הרגשתי את הדופק פתאום הזדתי עוד יותר ממה שאני מזיע פתאום חשבתי שאני יודע שהם אומרים לי את זה כי אני לא טוב או כי הם חושבים עלי דברים שליליים.

ואז ניסינו בעצם לשנות קצת את איך שהראש חושב זאת אומרת הכנסנו עוד מחשבות אחרות. וקיבלנו פשוט קיבלנו כמו שהם את החוויות הגופניות הבנו שהם דווקא חיוביות הם דורכות אותנו הם גורמות לנו לתפקד במיטבנו. ואז באמת לאט לאט ראיתי בפעמים הבאות שגם כשמדברים איתו אז הוא שואל שאלה. כי אמרנו בוא בוא קודם נשאל למה הם התכוונו אז הוא התחיל בלשאול שאלה ולאט לאט התקשורת נהייתה הרבה יותר חיובית. אז זאת דוגמה אחת או באמת מישהו ששמנו לב שכל מי שמשוחח איתו בבית ספר מייצר איזושהי תגובה מאוד לא מווסתת. ואז הבנו שיש לו איזה כינוי מכנים אותו באיזשהו שם בבית ספר.

ואז למדנו מודל בסדר אמרנו קורה משהו אומרים לי את הדבר הזה אני מזהה מה קורה. דבר שאני אומר זה לא נעים לי דבר שני אני מתרחק קצת דבר שלישי אני הולך למורה לא עוזר. אנחנו חושבים על פתרונות קצת יותר יצירתיים לכל הכיוונים. ואז אני פתאום הייתי צריך לשחק את הילד הזה. יש פה משהו גם של אמון שהוא ידע שאני קורא לו בשם גנאי אבל מתוך אמון כי הוא מתאמן עכשיו על משהו כי המנורה שם זה המורה והמרחק שאני לוקח זה עד קו החצי. וכולי ואני נותן לו איזה משימה בכדורגל או בכדורסל והוא צריך לעשות אותה תוך כדי שאני מפעיל לו בדיוק את המקום הרגיש הזה בבית ספר.

ואז המשימה שלו זה לעשות את זה והמפגש הבא מתחיל בחיה והוא מספר כן הוא אמר לי אז לפעמים אותו ילד פתאום הפך לחבר. כי הבנו פתאום שהוא עושה את זה כי הוא רואה שהתגובה הזאת מפעילה אותנו אז הוא משחזר אותה שוב ושוב ברגע שזה הפסיק אז הוא ראה עוד צדדים באותו ילד וגם הילד הזה ראה עוד צדדים בו. זה עובד ככה טוב גם עם אחים וכן הלאה אז זה מועתק גם לאזורים של הבעיה. אמ… ועד למיומנויות באמת של קשב ריכוז מיומנויות יותר קוגנטיביות. אמ… שעל ידי הסדר באימון הרבה פעמים אז זה עוזר בעצם לילד לפעמים לאכול את ארוחת בוקר לפני שהוא לוקח את התרופה שלו.

כי הרבה פעמים לא אוכלים וגם אין הרגל של אכילה בבוקר בבית בטח לא בריאה. ואז הילד צריך להיות עם או בלי טיפול תרופתי 8 שעות בלי מזון לא משנה איזה טיפול תרופתי הוא לא יעבוד נכון. אז על ידי העוגן הזה של יש סדר לאימון פתאום אמרנו אוקיי פותחים את היום בסדר בדיוק כמו באימון שלנו אני מסדר את התיק אני אוכל משהו. אז אז אז ככה העתקנו מיומנות כזו. וכן חשוב להגיד שאני מאוד משתדל בתהליכים האלה שהילד יאמץ גם את הספורט לחיים שלו זאת אומרת לבוא ולהגיד עשינו היום נגיד חמישה תרגילים איזה שניים אתה תעשה השבוע לבד וברגע שהילד מצליח לעשות מיומנות לבד זאת אומרת להכניס עוגן ללוז שלו שם כבר נוצר שינוי כי הוא פתאום מסוגל יותר הוא מסוגל יותר לעשות את זה והוא גם מסוגל יותר להוריד את הזבל או או לפנות את המדיח מה שמבקשים ממנו בבית.

או לשבת לעשות את השיעורים ורק לבקש עזרה. אז אז ככה אנחנו מעתיקים מיומנויות מעולם הספורט ל..בעצם לחיים עצמם ולאתגרים שאיתם פונים אלינו. אלה דוגמאות מעולות שגם מובילות אותי לכמה שאלות די מרכזיות שאני מניח שגם נתקלתם בהן במהלך הדרך מהורים וממשפחות. כנראה שנתקלתם, של בעצם איך בונים את התוכנית לילד או לנער, האם היא שונה מתוכניות אחרות? זאת אומרת האם יש נער שידרוש לדעתכם תוכנית אחרת? איך מתאימים את זה? האם פונים לסוג מאמן שונה בהתאם לצרכים? זאת אומרת איך כל התהליך הזה עובד? כן, יש בהחלט tailor-made פה בהיבט הזה. נכון שיש לנו תוכנית שהיא גנרית, אבל אנחנו בהחלט עושים תפירה לכל ילד לפי הצרכים שלו, לפי המאפיינים שלו, גיל, מקום מגורים, והמאץ' הזה עם המאמן המתאים הוא מאוד מאוד משמעותי וקריטי.

ואני, כשאני עושה את ההתאמה הזאת, אני לפעמים מתעקש דווקא, היה לנו עכשיו מקרה בשבועיים האחרונים של איזה הורה שהתקשר ורצה שנתחיל באופן מיידי עם הילד שלו, כי היו שם כל מיני אתגרים. ילד שהוא אגב אגב גם ספורטאי. אבל האתגרים היו אתגרים חברתיים, אתגרים אישיים וכן הלאה. והמדריך שחשבתי שהוא מתאים היה תקוע בתאילנד בלי טיסות חזרה. ומההיכרות שלי את אותו מדריך ידעתי שהוא האיש המתאים בזמן המתאים לילד הזה. ושאלתי את האבא אם הוא מוכן, מוכן להמתין קצת עד שהוא ישוב. הוא באמת הצליח לחזור די מהר לארץ ועשה אימון, עשה מפגש ראשוני עם הילד כמה ימים אחרי שהוא שב ארצה.

וההורה שלח לי הודעה שזה בינגו. שהוא שמח שהתעקשתי על המדריך הזה. אז בהיבט הזה באמת באמת, השילוב הזה, התיאום של המדריך המתאים עם היכולות, עם הניסיון, עם הידע המתאים, הוא מאוד מאוד משמעותי. וגם בהיבט של איזה סוג אימון. זאת אומרת, כל ילד בסופו של דבר צריך את משהו שיעזור לו להתקדם, לרכוש את המיומנויות, וזה דרך ההנאה, דרך הכיף שלו. זאת אומרת, צריך לא נכריח אותו לעסוק באיזשהו ענף ספורט שהוא לא מתאים מבחינתו והוא לא מעוניין בו. גם אם זה חלק מהתוכנית. יש לנו למשל בתוכנית אימוני קונטקט. עכשיו, למשל בנות קונטקט פחות מתאים.

חלק מהבנות לא מתחברות לזה, או אפילו בנים שלא מתחברות לקונטקט. ודווקא יש בנים שדווקא הם צריכים את הקונטקט. אז הקונטקט יהיה יותר רך. נעשה את זה בצורה שהיא יותר ככה מתאימה לאותו ילד, ככה ללמוד דברים בסיסיים. אני אתן דוגמה של ילד שעבדתי איתו בעבר, שהוא היה קצת עם עודף משקל, גם כן ילד שהוא היה ספורטאי פעיל, עם עודף משקל, עם בעיות חברתיות, קצת שחקו עליו בבית ספר, גם כן השתלב תחילת ההשתלבות שלו בחטיבת ביניים, הכיתה שם התפרקה. לא לא בדיוק אותם חברים. ואחד הדברים שהיה קשה לו להתמודד זה עם אותם ילדים, נקרא לזה במחאות ערסים, ששולחים בהפסקה וזורקים הערות ומתייחסים בצורה לא יפה.

אז אחד הדברים שעבדתי איתו באמת זה קצת לתת לו מיומנויות של קונטקט, שאם במידה הוא ייקלע לאיזושהי סיטואציה שהוא יצטרך להגיב, אז שידע איך להגיב. למרות שכמובן ההעדפה היא לא להיכנס לאירוע כזה, אבל אם אתה כבר חוטף, אז שתדע איך להגיב בהתאם. וגם הנושא של שפת גוף, העבודה על שפת גוף, שיהיה מודע לשפת הגוף שלו, איך הוא הולך, כשהוא הולך בהפסקה והכתפיים שלו שמוטות והמבט שלו תקוע ברצפה, אז הוא משדר חוסר ביטחון, הוא משדר נרפות. ואחד הדברים שבאמת עבדנו עליהם זה שפת גוף בטוחה, חזה זקוף, להישיר מבט, דברים שהם ככה בסיסיים בשפת הגוף, שהם מאוד היו מאוד משמעותיים, וברגע שהוא יישם את הדברים האלה, אז ראינו גם שינוי בהתנהגות שלו ביום יום.

אני חושב שזה שלב טוב לבוא ולהגיד שבעצם אנחנו עובדים בכמה אשכולות, אפשר לקרוא לזה, במסגרת התוכנית, אז יש אשכול שהוא נוגע למשחקי כדור, ויש אשכול שנוגע ברוגבי, ויש אשכול שנוגע בדיוק, בסדר, בקליעה למטרה וכולי, ויש אשכול שבעצם משלב את זה, ויש את האשכול שתומר הזכיר קודם של קונטקט, של קרב מגע, ויש אשכול שעובד על מיומנות של לחץ, בסדר? אנחנו בונים תרחיש באחד מהענפים או השילובים, ואז בוחנים משהו, בסדר? מייצרים איזשהו מבחן או מצב לחץ ומתמודדים איתו. אז אנחנו באמת משתדלים במפגשים המובנים לגעת ככה גם בכמה שיותר ענפים, אבל צריך, כמו שתומר אמר, להגיד שלמרות שהתוכנית היא מאוד מובנית, העולם, עולם התוכן של הילד שמגיע אלינו, בין אם הוא מובנה ובין אם הוא מתעצב תוך כדי, הוא משולב בתהליך, ולכן התוכנית היא מובנית, אבל אני לא חושב שיש שני תהליכים שנראים בדיוק אותו דבר.

בגלל הדמויות המפעילות והדמויות המתאמנות, אז יש ייחודיות, אני חושב, לכל תהליך. זאת אומרת, יש צדדים מאוד מובנים ודומים לצד באמת תהליך שהוא, זה לא רק נתפר במיוחד, אלא מכיל כל ילד והצרכים שלו והתחום העניין שלו. אז זה בהקשר. מאוד מעניין, אני רוצה לקחת את זה עוד צעד קדימה ולשאול איך לדעתכם מזהים שינוי או התקדמות של ילד. זאת אומרת, אני מניח שיש תהליכים שאתם רואים את זה די בבירור, אבל אני יכול להיות עכשיו, לא יודע, אבא ששלחתי את הילד ויש לו בעיות חברתיות לצורך העניין, ובתור אבא כזה ביקורתי, אני אומר, יכול להיות שבאמון הוא עושה איתכם דברים, אבל בבית ספר אתם לא רואים אותו איך אתם יכולים לדעת בכלל שהוא יתקדם או שנוצר שינוי?

אז מהניסיון שלכם איך אתם רואים את זה? איך מזהים שינוי גם אם זה לא במאה אחוז רואים את זה באמון עצמו? כן אז קודם כל אנחנו ניזונים כמובן מהדיווחים של ההורים, קודם כל מהדיווחים של הילדים עצמם, תחושת המסוגלות שלהם, זאת אומרת הם באים מספרים משתפים יש בכלל האימון דיברנו המון המון על ספורט, אבל בתוך האימון הזה יש הרבה קטעים של שיח, של דו-שיח, שבשיח הזה אנחנו גם משתדלים שרוב הזמן הילד ידבר ואנחנו נקשיב ונשאל את השאלות הנכונות. זה לא אימון שבו המאמן עושה נאום או אומר שצריך לעשות ככה או אחרת, המאמן או המדריך מקשיב.

בדרך כלל מגלה קשב רב ואנחנו ניזונים מהדיווח של הילד, מה קרה, מה התחולל, מה השתנה מהפעם הזאת לפעם הקודמת. אז ראשוני המדווחים זה הילדים ולאחר מכן כמובן ההורים, ההורים שרואים איך הילד מתנהג, יש גם דיווחים של מנהלים, סליחה, אנשי החינוך, מורים, מנהלים, יועצים. לי יצא למשל באחד התהליכים שעבדתי עם ילד שהיה יתום, להגיע, אמא ביקשה שאני אגיע לבית הספר, כי היה איזשהו קושי שם, איזשהו אתגר שהוא התמודד איתו, עניינים שקשורים ללימודים. והייתה פגישה, הגעתי למפגש עם המחנכת ועם היועצת, הסברתי להם מה אנחנו עושים ב-Mental Jump, איך התוכנית נראית, על מה אנחנו עובדים.

ורק עצם ההבנה שלהם מה אותו ילד עושה ועל מה הוא מתאמן, המערכת הבינה בעצם, מערכת החינוך הבינה שהילד הזה עושה מאמצים מעבר לשעות שבהן הוא נמצא בבית הספר, וכבר אז זה גרם לאיזשהו סוג של שינוי ביחס כלפיו. יותר הבנה, יותר אמפתיה בהיבט הזה. נכון, זה תחום שהוא לא אמפירי, הוא לא מדיד, קשה למדוד את זה בצורה כמותית, אבל אנחנו מקבלים משובים ופידבקים באופן תדיר בכל תהליך. כמו שתומר אמר, יש את הפידבק מהילד ואת הפידבק מההורה, והפידבק מההורה הרבה פעמים מתבסס על פידבק מהצוות החינוכי ומהפידבק האישי שלו בבית, זאת אומרת איך הוא רואה את הילד ואיך פתאום המחנכת אמרה שהיה לו יום נהדר, היה לו השבוע הזה.

יש פה עבודה, תומר הזכיר את זה, אני חושב שזה נכון קצת לפתוח את זה. זה עובד הרבה פעמים לפי המיומנויות של המדריכים עצמם. בסדר ההכשרה, בין אם אימון מנטלי, פסיכולוגי, טיפול באמצעות ספורט וכולי. אבל אנחנו מאוד מעודדים לעבוד כאילו עם הממשק הרחב כמה שניתן, לא תמיד המשפחות פנויות, לא תמיד המסגרת פנויה, אבל לא מעט פעמים להורים יש משקל מאוד משמעותי בשינוי ההתנהגות של הילד. והיכולת של הורה להירתם לתהליך היא מאוד מאוד משמעותית, כלומר, אם אני רוצה ללמד את הילד איך לווסד את הרגשות, אנחנו חייבים להבין שאנחנו לומדים מתעצפית. ונשאלת פה שאלה איך ההורה מווסד את הרגשות של עצמו.

כי אם ההורה מתעצבן מאוד בקלות בבית, מרים את הכל נורא מהר, אני לא יכול לצפות שהילד לא יתנהג גם ככה כשהוא כועס. ומנגד יש משמעות אם הילד רואה את ההורה סוער באותו רגע, הוא דווקא לוקח רגע להרגה את עצמו, אז אני יודע שככה מבוגרים מתנהגים, ואני יכול לחכות את זה. ככל שילד יותר צעיר יש יותר מקום להורה כי הוא נמצא יותר זמן עם הילד והוא לומד ממנו יותר. וכך גם הקשר עם מסגרות, זאת אומרת בין אם זה מחנך יועץ, יועצת מנהלת וכולי, הרבה פעמים הפער נוצר כשאין תקשורת אחידה בין הבית לבין בית הספר, זאת אומרת אלה מצפים שהם יפתרו את הבעיה ואלה מצפים שהם יפתרו את הבעיה.

אנחנו צריכים להבין שאם צריך לעזור לילד להירגע פה ופה, צריכים לייצר קו אחיד מסוים וכן לבוא קצת אולי לכיוון הבית ספר. אז ככל שהורים נרתמים יותר לתהליך ואנחנו תמיד שם להזמין, תהליך השינוי הייתי אומר יקרה מהר יותר, אבל עדיין צריך להגיד עשרה מפגשים זה זמן שאנחנו יכולים לבוא ולהגיד בוא, יש הרבה צרכים אבל נגדיר מטרה, נגדיר מטרה אחת נראה את הצעדים להתקרב אליה, ולאט לאט זה נפתח ומתרחב בהתאם לפתיחות של הילד. אז יש כמה דרכים למדוד את זה, והרבה מזה זה על בסיס חוויה אבל גם אנחנו רואים באימון, עם תרגיל חדש שהייתי מאוד חושש לקראתו ואחרי כמה אימונים אני שוב מציע תרגיל אחר חדש והילד פתאום יותר פתוח לחוויה אז אני רואה שינוי שקורה.

דיברנו על זה אולי בפרק הקודם יותר אנחנו עדיין בזמן מלחמה נכון להקלטת שורות אלה אנחנו עדיין במלחמה עם איראן וקורונה ומלחמות ובאמת אני באופן אישי יכול לספר היום נפגשתי עם ילד בן 10 ושאלתי אותו קצת תגיד איך השגרה עכשיו יש זומים אין זומים עכשיו יוצאים לחופשת פסח אז לא יהיה הרבה זמן אבל החופשה שלהם התחילה מפורים בעצם. בדיוק. אומר לי שלושה שבועות בקיצור בדיוק לזה אני מוביל אין להם מסגרות זאת אומרת הוא בן 10 במלחמה הקודמת הם כבר רגילים זה אפילו לא לא מוזר להם. בכיתה א' הוא היה בקורונה הוא אמר התחלתי את כיתה א' בכלל לא היה לימודים כי הייתה קורונה ובעצם התוכנית הזאת היא כל כך רלוונטית לתת את המסגרת הזאת לילדים ובני נוער שממש חווים חוסר יציבות מטורף.

ראיתי איזשהו מאמר שפורסם לאחרונה שמדבר על זה שבשש שנים האחרונות, מתוך שש השנים כל שנה היה רבעון שהיו איזה שהם מגבלות כלשהן שבעצם שיבשו את החיים פה במדינה. אז אנחנו באמת, יש פה דור שגדל של ילדים שהילדות שלהם היא ילדות מבולגנת, נקרא לזה ככה, בלי מסגרות, מערכת הלימודים, מה זה לימודים, עכשיו בוא נוסיף על זה גם את הכניסה של התפתחות הטכנולוגיות ו-AI, שהיום בעצם מי צריך את בית הספר לידע, אני מדבר בהיבט של ידע, כשיש לך הכל ב-AI וברשתות. אז באמת ילדים מתמודדים פה עם קושי אדיר בהיבט הזה, אבל אני חושב שהקושי האמיתי זה הנושא של להיעדר מסגרות חברתיות.

אחד הדברים שאירועים פונים אלינו בשנים האחרונות, ואני מרגיש את זה בצורה מאוד משמעותית, זה שלילדים חסרים מיומנויות חברתיות. הוא מתקשה בהבנת סיטואציות חברתיות, הוא לא יוזם מפגשים, שלא לדבר על הקושי של לווסת בכל מיני מצבים כאלה ואחרים. אז באמת הקושי העיקרי זה היעדר המסגרות החברתיות. עכשיו, באיזשהו מקום התוכנית שלנו היא נותנת איזשהו מענה בהיבט הזה. מגיע מדריך כמוך, צעיר, חמוד, יפה תואר, מגיע למפגש עם ילד, ואתה סוג של אח בוגר, סוג של חבר עבורו. נכון שאתה בא בכובע של המאמן ובכובע של המדריך והמנטור, אבל הוא גם רואה בך חבר, וברגע שהוא רואה בך חבר, אז הכל נפתח.

וההנאה שלו היא הנאה שלמה, והוא מרגיש חופשי לשתף אותך, וככל שאתה מתקדם על ציר הזמן הוא משתף אותך יותר, ואתה יכול גם לתת לו כל מיני הכוונות ולייעץ לו. אז בהיבט הזה, באמת, התוכנית היא באמת פתח מדהים לתת מענה לכל מיני חוסרים שנוצרים עם הזמן. אני חושב שאם אנחנו כזה מתקרבים לסיום הפרק הזה, אז אני אגיד שאחד הדברים שאנחנו מייצרים בתוכנית זה, זה עוגן ואת האפשרות להרחיב את העוגן. זאת אומרת, בין אם זה שמגיע המדריך ומייצר זמן ויום ושעה ופעילות דומים קבועים ועקביים, ועד ליכולת שלי לייצר עוגן של אימון בבית, או לייצר עוגן של תרגול מה שלמדתי באימון בבית, עוגן של איך אני נרגעתי באימון כשהתגרעו מפה ואני עושה את זה גם עם האחון בבית.

אז זה איזשהו מקום שבו אנחנו בעצם מעבירים את מה שאמרנו קודם מהתיאוריה לאימון לפרקטיקה, וגם מייצרים שוב את המסוגלות את העקביות ואת היכולת ללמוד ניהול עצמי, ואז בעקבות זה גם ביסות רגשות והיכרות עם עצמי ופיתוח שפה רגשית במקום הזה. אוקיי מעולה אולי באמת בפרק הבא שתגיעו אליו בהמשך אולי ניגע בסוגי הפניות ואיך אמא או אבא או הורים ששומעים אותנו יודעים להתאים את זה זאת אומרת אם זה מתאים לילדים שלהם ועוד הרבה נושאים שנראה לי ניגע בהם כבר בפרק הבא

אז תודה לכל מי שהיה איתנו ונתראה בפרק הבא. תודה רבה. תודה רבה להתראות.