פרק 3 - כדורגל
- פורסם: 17.12.2025
- משך: 00:38:11
- פרק 3 - כדורגל
על מה דיברנו?
הפרק עוסק במאפיינים המנטליים של כדורגל ובמערכת הרחבה שמקיפה שחקן צעיר. זהו משחק קבוצתי עם סגל גדול, חלוקת תפקידים ותחרות מתמדת על הרכב ודקות. שחקן יכול להיות מרכזי בקבוצה אחת ולעבור למועדון גדול יותר, שבו הוא פתאום נאבק על המקום. המעבר משנה את המעמד, את הביטחון ואת הצורך להוכיח את עצמו, גם כאשר היכולת המקצועית לא נעלמה.
פחד מטעות הוא נושא מרכזי. במשחק שבו החלטה מתקבלת במהירות, היסוס של שבריר שנייה פוגע בביצוע. שחקנים צעירים לומדים לפעמים שהדרך להישאר על המגרש היא לא לקחת סיכונים, אך הפסיביות עצמה מרחיקה אותם מן היכולת שבגללה נבחרו. העבודה אינה לעודד פעולה חסרת אחריות, אלא להבין מה התפקיד דורש, אילו טעויות הן חלק מלמידה ואיך עוברים לפעולה הבאה.
הפרק מדגיש שכדורגל אינו חוויה זהה בכל עמדה. שוער הוא שחקן יחיד בתוך קבוצה, ולעיתים טעות שלו נראית מיד על לוח התוצאות. חלוץ יכול להחמיץ כמה פעמים ולהבקיע את השער המכריע, בעוד קשר או מגן נמדדים ברצף פעולות ובתרומה שלא תמיד בולטת. לכן צריך לבנות מטרות וכלי התמודדות לפי התפקיד ולא להסתפק במסר כללי לכל הקבוצה.
גם המגע והאגרסיביות דורשים ויסות. שחקן צריך להיות נחוש ולהיכנס למאבק, אך להישאר בתוך החוקים ולא לאבד שליטה. אצל ילדים שמתפתחים מאוחר יותר פיזית, הפער בגובה ובכוח עלול לפגוע בתחושת המסוגלות. במקביל, מי שנשען רק על יתרון גופני מוקדם עלול להתקשות כאשר אחרים מדביקים את הפער.
הנתונים שנאספים כיום — מיקום, מרחקי ריצה, מהירות וסטטיסטיקות פעולה — יכולים לעזור לשאול שאלות, אך אינם פסק דין על השחקן. מספרים אינם תמיד מסבירים תפקיד טקטי, החלטה של מאמן או איכות פעולה. גם הורים עלולים להיאחז בגולים ובדקות ולהגביר לחץ, במקום לעזור לילד להסתכל על תהליך, למידה והתנהגות.
לבסוף נדונה הדילמה בין פיתוח שחקנים צעירים לבין הצורך של הקבוצה לנצח עכשיו. מאמן נוער נדרש להחזיק את שני היעדים, אך כאשר התוצאה המיידית משתלטת, שחקנים מפחדים לטעות והלמידה מצטמצמת. התפתחות ארוכת טווח כוללת גם תקופות על הספסל, שינוי תפקיד, ירידה במעמד וקושי. היכולת לנהל את הרגעים האלה, לתקשר ציפיות ולהמשיך לעבוד היא חלק מן הדרך בכדורגל.
5 התובנות המרכזיות
תחרות על המקום היא חלק מהענף
מעבר לקבוצה חזקה יכול להפוך כוכב לשחקן רוטציה. השינוי אינו בהכרח עדות לירידה ביכולת, אלא מצב חדש שדורש סבלנות, למידה והגדרה מחודשת של מטרות.
היסוס פוגע בפעולה
פחד מחילוף או מביקורת גורם לשחקן לבחור רק באפשרות הבטוחה. כאשר התפקיד דורש יוזמה, חשוב למדוד את איכות ההחלטה ולא רק אם הפעולה הצליחה בסוף.
לכל עמדה יש עומס מנטלי אחר
שוער, חלוץ ומגן אינם חווים טעות באותה צורה. ההכנה המנטלית צריכה להתייחס לאחריות, לתדירות הפעולות וליכולת לתקן בתוך המשחק.
נתונים הם התחלה של שיחה
GPS וסטטיסטיקה מספקים מידע, אך אינם מחליפים הבנה של ההקשר. מאמן ושחקן צריכים להשתמש בהם כדי לברר דפוסים ולא כדי להגדיר ערך אישי.
פיתוח דורש מקום לטעות
אם כל החלטה מוכתבת רק על ידי תוצאת המשחק הקרוב, שחקנים צעירים לומדים להימנע. סביבת פיתוח טובה מציבה דרישות גבוהות, אך גם מאפשרת לנסות, לקבל משוב ולחזור לפעולה.
שאלות שעליהן הפרק עונה
- איך מתמודדים עם מעבר מכוכב בקבוצה אחת לשחקן ספסל בקבוצה חזקה יותר?
- למה פחד מטעות גורם לשחקן להיראות פחות טוב במשחק?
- מה שונה בהתמודדות המנטלית של שוער לעומת שחקני שדה?
- איך עובדים על אגרסיביות בלי לאבד שליטה?
- מה אפשר ללמוד מנתוני GPS וסטטיסטיקה — ומה הם לא אומרים?
- איך מאזנים בכדורגל נוער בין ניצחון עכשיו לפיתוח לטווח ארוך?
שלום וברוכים הבאים לפרק 3 של פודקאסט מנטל ג'אמפ ואנחנו ממשיכים בסדרה שלנו שבה אנחנו בעצם צוללים לענפי ספורט שונים ומנתחים אותם. היום אנחנו עם הענף כדורגל איך אפשר שלא. אולי נתחיל בשאלה כללית לפני שנרד יותר לרזולוציות של בעצם מה מאפיין את ענף הכדורגל מבחינה מנטלית, מה קבוצתית אישית או לאן שאתם רוצים לקחת את זה. כדורגל משחק קבוצתי עם קונטקט. משחק שבו מעבר לפופולריות שלו, יש מערכים, יש שיטה להציב את השחקנים, יש פילוסופיה למשחק, יש הרבה פילוסופיות למשחק. ספורט ספורט תחרותי שבעצם משלב גם גם תפקידים שונים שצריכים בעצם לבוא להרמוניה חברתית ומקצועית לכדי בעצם יכולת ביצוע גבוהה.
אבל אני חושב שההיבטים המנטליים בכדורגל הם רבים רבים במובן הזה שיש בו גם גם יש את הקבוצה יש את הבודדים יש את המאמן יש את הצוות יש את האקו סיסטם של הקהילה של אותו של אותו מועדון או אותו מרכז. יש את הצוות הניהולי יש את הצוות הניהולי מקצועי וכל אחד מהם בעצם יש לו צרכים צרכים שונים מבחינה מנטלית זה ככה לעשות נכון ויש על הכל יכול להיות ששכחתי משהו אבל זה הויש הראשוני. ומעבר לזה אם אני נכנס רגע לתוך הדבר עצמו אז אני חושב שיכולת הביצוע של קבוצה ובכדורגל אז אנחנו נזהה הרבה פעמים את היכולת של מערך ההגנה הקישור וההתקפה לעבוד ביחד בעצם זה בא לידי ביטוי ביכולת של תקשורת של היכרות מאוד טובה של השחקנים אחד את השני את היתרונות ואת החסרונות.
זו יכולת להבין לעומק את המערך ואת הצרכים הטקטיים שהמאמן מבקש, לתרגם אותם למונחים על המגרש, זו יכולת בעצם לבוא לידי ביטוי ולהביא את הכישרון שלך, זה לא מספיק שעבדת כל השבוע קשה, אתה בעצם צריך לעמוד באיזה שהם יכולות של ויסות וניהול של הלחצים שאתה נמצא בהם. כמובן זה קשור לחשיבות של המשחק וחשיבות של הפעילות שהם עושים. יש הרבה מאוד היבטים שקשורים איך אני בעצם מוציא לפועל את היכולות של הקבוצה, אבל לא של היכולות הסינרגטיות של הקבוצה, שאחד ועוד אחד זה שווה הרבה יותר משתיים. זו יכולת לנוע בפרקי זמן, היום הכדורגל שונה לעומת מה שהיה לפני 20 שנה, גם מבחינת הקצב, אינטנסיביות, זו יכולת לחשוב תוך כדי בעצם עבודה מאוד אינטנסיבית, לחשוב, לקבל החלטות, ויש פה באמת לא מעט ניואנסים שאפשר יהיה תכף לתת אותם ולהדגים אותם.
אבל שאלה הדברים המרכזיים, שאם אני מסתכל על הענף כספורט כדור, תחרותי, קבוצתי. מעבר למה שרענן אמר, אני חושב שהדברים שאני רואה שהפניות של הורים לכדורגלנים צעירים אלינו, הרבה פעמים בכדורגל. מה שמאוד מאפיין את זה, אמרת, זה הספורט הכי פופולרי בארץ. וזה ספורט שהרבה מאוד אנשים, אני חייב להגיד, קצת מאבדים פרופורציה בגילאים מאוד מאוד צעירים. ואם יש להם ילד בן 12 שהוא עכשיו כוכב, הם מתחילים לפנטז קדימה, ועל הילדים האלה יש הרבה מאוד לחץ. והם הרבה פעמים גם עוברים קבוצות. למשל, הוא מתחיל בקבוצה יחסית קטנה ואז מכבי תל אביב באים או מכבי חיפה באים והם לוקחים את הילד ואז הוא עובר לקבוצה לפעמים בעיר אחרת, ופתאום שם יותר קשה לו.
הוא היה רגיל להיות הכוכב של הקבוצה. זאת אומרת, יש פה, אני רואה הרבה פעמים לחץ מאוד מאוד גדול על ילדים בגיל מאוד מאוד צעיר, וחלק מהקושי מתחיל בגילאים יחסית צעירים, שלהתמודד בכלל עם הלחץ הזה. הייתי רגיל להיות כוכב, ועכשיו פתאום אני נאבק על מקום בהרכב, ונאבק על מקום בהרכב, זאת אומרת שאני יותר מפחד לטעות, ופתאום אומרים רגע, הילד הזה שפעם היה בא ולוקח את הכדור קצת בורח מהכדור, ואפשר לראות הרבה מאוד לחץ בגילאים יחסית צעירים על הדבר הזה. ואני חושב שאפשר גם לראות אצל חלקם הפחד מלעשות טעויות הוא מאוד מאוד מאוד חזק.
אני חושב שפה יש קצת הבחנה בין תפקידים, אפשר לראות שאם מישהו שהוא בלם, או מן הסתם אם הוא שוער, אז בכלל זה מצב הרבה יותר משמעותי, שממש יש פחד מלטעות, וכששחקן מתנער על המגרש מתוך הפחד מלטעות, אז מה שקורה זה שהפעולות שלו הן הרבה פחות עם ביטחון, אז הוא גם נוטה באופן פרדוקסלי או לא, הרבה יותר לטעות. אני חושב שעוד דבר שאני רואה שהרבה פניות קשורות אליו זה הנושא, מה שרענן אמר, אנשים אולי לא מבינים את זה כשמסתכלים מהצד, אבל אמרת זה ספורט עם קונטקט, זה ספורט מאוד אגרסיבי, זה ספורט עם הרבה מגע.
אתה צריך להיות מוכן לחטוף מכות, אתה צריך להיות מוכן להיכנס, כשמרימים כדור לרחבה אתה צריך להיות מוכן לשים שם את המרפק ולהיאבק על זה. אולי זה נשמע מוזר אבל יש ילד בן 13 לפעמים זה קצת מפחיד אותו. זה תלוי לפעמים גם יש בגילאים צעירים, אז יש ילדים שהם גדלים קצת יותר מוקדם ואז יש להם יתרון פיזי. ויכול להיות שהוא פחות אגב עם פוטנציאל ברמה הטכנית להיות שחקן אבל הוא הרבה יותר פיזי ואז הילד היותר קטן מתקשה. ומהצד השני רק דבר אחרון, מהצד השני אז לפעמים יש את הילדים שזה דווקא הפוך הוא מאוד היה רגיל מגילאים צעירים להיות כוכב ולהיות שחקן מוביל בגלל שהיה לו יתרון פיזי ואז כשהוא מגיע לגיל 17 היתרון הפיזי מתחיל להיסגר.
עכשיו פתאום הרבה יותר קשה לו והוא צריך למצוא מחדש את המקום שלו. אז אני חושב שיש פה המון המון דברים ושוב בגלל שהכדורגל הוא ספורט מאוד מאוד פופולרי עם הרבה הרבה כביכול כסף מסביבו וחלק מהילדים בגילאים צעירים כבר יש סוכנים והרבה הרבה דברים ששמים לחץ על ילדים. אני לא יודע אם מעבר למה שצריך אבל אולי כן קצת מעבר למה שצריך בגילאים צעירים מוקדם יותר. ממש ביחס בהשוואה לענפים אחרים. אני מתחבר בפגישה שלי עם הנקודה הזאת בין הצרכים של קבוצה לצרכים של ההורים לצרכים של הילד שמגיע. אנחנו מדברים על פניות שיש לנו ואני מדבר על הניסיון שלנו בלעבוד עם כדורגלנים צעירים בכל הגילאים.
אני חושב שאחד הדברים שפגשתי זה שילדים מגיעים עם איזשהו רצפט מהבית למספרים, איזשהם נתונים סטטיסטיים שהם צריכים לעמוד בהם. כי העולם מסתכל על מספרים והעולם שופט לפי מספרים ואם לא יהיו לך מספרים אז לא לה בלה בלה. ומה לעשות בקבוצה? צריך מרקם אנושי חברתי והמיומנויות של תקשורת והמיומנויות של להיות בקשר עם אחרים ומיומנויות חברתיות הם חלק בלתי נפרד ממשהו שאתה צריך לרכוש או להיות מסוגל לחבר בינך לבין האחרים. ואני חושב שאחד הדברים המעניינים זה כשאתה נמצא בתוך קבוצה או שאתה גם עובד באופן פרטני זה להבין רגע שיש פה איזשהו פער פעם אחת או יש פה אולי לפעמים דיסוננס בין מה שהילד מקבל לפעמים תשדרות מהבית או מהחברים לבין מה שקורה לו כשהוא מגיע לקבוצה.
והרבה פעמים העבודה שלנו זה לעזור להם להבין שיש פה צורך גם חברתי כי אם אתה לא יהיו לך את הכישורים החברתיים יהיה מאוד קשה להתחבר למשחק עצמו ולמטרה המשותפת של המשחק. שבסוף זה שקבוצה מבצעת ברמה גבוהה ולא האינדיבידואל. זו נקודה שאני פוגש הרבה את הדיסוננס הזה ונדרשת לא מעט אנרגיה לנסות וליישב את הדיסוננס הזה. ואז בעצם גם יש שם דמות של מאמן. יש מאמנים שהם יודעים לבנות את המרקם החברתי ואת הקבוצה ויש מאמנים שפועלים בצורה הרבה יותר אינטואיטיבית. אחד הדברים שאנחנו למדנו ולומדים זה שבעצם הלקוח המרכזי בקבוצה שאני נמצא במועדון נגיד מחלקת נוער או בקבוצת כדורגל זה בעצם העבודה מול המאמן.
יכולת שלו בעצם לראות את כל התמונה הגדולה ובעצם גם לבנות את הדבר הזה שנקרא קבוצה. זה נושא מאוד מרכזי במשחק עצמו בייחוד שזה משחק כדור שהוא באמת כל כך אינטנסיבי ויש בו הרבה מאוד חלקים גם של טכניקה אבל גם של היבטים של אגרסיביות ודברים כאלה. אני חושב שצריך כאילו כדי לתת דוגמה אנחנו מדברים על כדורגל אז לנסות להבין אני אביא לך את הדוגמה מה ההבדלים איזה הבדלים מנטליים יש בין כדורגל לכדורסן כאילו שמשפיעים באופן כללי ולא מתייחסים אליהם כי בסוף זה משחק קבוצתי וזה משחק קבוצתי אתה צריך להיות הכי טוב שאתה יכול.
אבל בוא ניקח אני רוצה להציג כמה דוגמאות למשל התפקיד של המאמן בכדורסל הוא מאוד משמעותי גם תוך כדי המשחק. בכדורגל המאמן כמעט אין לו השפעה תוך כדי משחק. מאמן בכדורגל יכול לעשות מעט חילופים בכדורסל הוא יכול לעשות חילופים אינסופיים אז ההשפעה שלו היא הרבה יותר גדולה גם בגלל שהמגרש הוא הרבה יותר קטן אז שומעים אותו כל הזמן והוא דומיננטי כל הזמן. השחקנים שלא כמו בכדורגל צריכים להיות כל הזמן מוכנים להיות בחילוף וזה התקשורת היא תקשורת מאוד צפופה בכדורסל. בכדורגל מצד אחד בצד השני של המגרש בקושי שומעים או רואים משהו. עכשיו זה כל מיני משתנים שאנחנו צריכים להבין אותם ולראות האינטנסיביות של הכדורסל נניח היא הרבה הרבה יותר גדולה מהאינטנסיביות של הכדורגל.
אז יש לזה איזושהי משמעות על כל מה שקורה בקבוצה. חשוב להבין את הדברים האלה כי יש עוד לא מעט שאתם יכולים להוסיף משתנים מנטליים שמבדילים בין הכדורגל לכדורסל שאם לא מכירים אותם לעומק אז בסדר. זה שחקן שהוא טוב באמונים והוא לא מצליח כל כך במגרש. צריך להבין. כאילו כי כי כי כמו שנאמר פה קודם על על בלם בכדורגל יש מערכת לחצים אחרת מאשר על חלוץ. ובכדורסל על הרכז יש מערכת לחצים אחרת מאשר על השחקן שצריך לקלוע לסל כאילו השחקן הגבוה שצריך לקלוע לסל. אז וכל זה זה בסוף משתנה מנטלי וזה לא ללמד את השחקן לעשות רלקסציה אקטיבציה וכל מיני דברים כאלה.
אלא להבין באמת מה קורה שם במרקם הזה וגם להבין את ההבדלים כי אתה לא יכול לעבוד עם שחקן כדורסל כמו שאתה עובד עם שחקן כדורגל. זה אפילו מבחינת החוקים של המשחק הרי בכדורגל יש לך חמישה חילופים. אם לא קורה משהו חריג לרוב לא יעשו חילוף במחצית הראשונה. אז למשל כל שחקני הספסל יושבים והם לא בזכות המידה גבוהה או ההרכב יודעים שהם יזכרו ובכדורסל אתה יכול לעשות חילוף ואתה עושה כל רגע נתון. ובהקשר למה שאמרת באמת כולנו יודעים שיש הבדל ביכולות בין שוער לחלוץ קשר כל עמדה בכדורגל היא עולם שלם. מעניין אותי לשאול אתכם על הפערים וההבדלים המנטליים בין השחקנים בעמדות השונות.
כי באמת כל תפקיד בכדורגל זה מכונות אחרות לגמרי גם פיזית וכנראה שגם מנטלית. אמ… קודם כל, קודם כל צריך להבין מבחינתי כדורגל, אמ… יש משמעות אדירה לאיך השחקנים מבינים את תפיסת ההפעלה של הצוות המקצועי. ומה מצופה מהם. יש הרבה מאמנים שמדברים על שיטת הצבת שחקנים והשחקנים לא תמיד מבינים לעומק את הרעיון הטקטי שעומד מאחוריו. אז אני חושב שיש פה הרבה עניין, לפחות בשלבים של ההכנה לעונה וזה, וגם אם זה מערכים טקטיים משתנים וזה גם עם דברים שהם משנים תוך כדי משחק, שחקנים צריכים לשלוט בזה באופן אבסולוטי. חלק השני זה, קודם כל אני מסתכל על שוער, בעיניי שוער זה, הוא תפקיד, זה ספורט אינדיבידואלי בתוך ספורט קבוצתי.
הוא לא דומה בעצם לחוויה של המשחק עצמו, הוא צריך לדאוג לעצמו, למשאבים המנטליים שלו במהלך משחק והיכולת שלו באמת להיות, כמו שנאמר קודם, בביטחון מלא ברחבה ולהיות בלידרשיפ מלא שם ברחבה, וזה להיות בריכוז גבוה ולדעת מתי הוא, להיות מודע לעצמו, מתי הוא יורד, מתי הוא עולה, לעשות לעצמו את הוויסות תוך כדי משחק ולהנהיג בעצם את החלק הזה שנקרא הגנה. ויש שוערים שלא מספיק מבינים את התפקיד שלהם בתוך הקבוצה, ואחד התפקידים שלנו זה, יחד עם המאמן, זה לעזור להם להבין את זה ולהיכנס לתוך התפקיד. אני חושב ששאר התפקידים, אני מסתכל עליהם, אני אומר, בסך הכל, כשאתה שחקן שדה, אתה שחקן שדה.
אז ברור שיש הבדל בתפיסת ההפעלה של בלם ומגן מעבר לדברים, לדרישות הפיזיות, ובין שחקני קישור, אם זה קישור יותר, היום כבר כמעט ואין את ההבחנה בין, פעם היו עושים קישור הגנתי לקישור התקיפי, היום זה די, לבין שחקני התקפה קלאסיים. אבל גם שחקני התקפה היום נדרשים להיות חלק מאוד משמעותי במשחק הלחץ וכולי. מבחינתי, התפקידים היום, הקלאסיים, אין המון הבדל. יש הבדל באמת בהבנת את תפיסת ההפעלה של המשחק, ובעצם להבין רגע, אם אני חלוץ ואני נדרש לבצע משימות הגנתיות, האם אני מבין את זה לעומק? האם אני מבין גם מה המינוסים שלי בתוך הדבר הזה מבחינת המאמץ שאני משקיע?
אמרתם קודם על האגרסיביות ולפעמים החשש ממגע וכן הלאה. אז זה בעיניי ההבדלים המשמעותיים. אפשר להיכנס לרזולוציה עכשיו ולעשות, אתה יודע, את החלק הזה של מה כל אחד צריך בכל רגע נתון, אבל אני חושב שאם אני מסתכל על זה כראייה כללית, ההבדל המשמעותי בין שוער לשחקני השדה, ובין ההבנה של התפיסות של הגנה התקפה והסוויצ'ים שנדרש לעשות במהלך המשחק. כן, אבל אני רוצה לתת דוגמה. אני בזמנו עבדתי גם ממכבי תל אביב בכדורגל, גם מהפועל תל אביב בכדורגל, ונניח אתה רואה שבגדול השחקני הגנה הם יותר אגרסיביים, או בגלל שהם צריכים לעמוד מול התקפות כל הזמן, וגליצ'ים למשל, שזה לקחת סיכון, זה כשאתה עושה גליץ'.
אין גליצ'ים היום. מה? לא עושים גליצ'ים. אתה צריך לעמוד על הרגליים, היום לא עושים גליצ'ים. היום שחקנים מתאמנים, זה ההבדל בין 40 שנה הכדורגל. יכול להיות. היום שחקנים צריך לעמוד על הרגליים, אתה לא רוצה לעשות, וזה הבנה מאוד חשובה, כי האינטואיציה של שחקן זה ללכת לרדת ל… לקחת את הסיכון, כמו שאתה אומר, והחלק הזה של אגרסיביות היום הוא נדרש מכולם. כולם נדרשים להיות אגרסיביים. אבל תראה עוד פעם, בסדר, יכול להיות שזה לא רלוונטי להיום, אבל אני רוצה לספר על דוגמה שיש לה משמעות מנטלית. אחלה. זאת אומרת שאני ביקשתי מחלוץ שיעשה גליץ', כדי שכולם יראו שגם הוא עושה גליצ'ים, אז יש לזה משמעות סימבולית לקטע הזה, מזה שכל הזמן עומד, למספר 10 הזה שכל הזמן עומד ומחכה לקבל כדורים ולהפריע, כשהוא יורד אחורה ועושה גליץ', זה מסמל לשחקנים וזה מאיר אותם, וזה מה שקרה לך גם.
אז אני אתן את אותה דוגמה רק משיטה אחרת. יש איזשהו notion, כן, או איזושהי תובנה שלמעשה, אם אנחנו לוקחים את משחק הכדורגל ואנחנו אומרים שקצת פחות מ-60% מהמאבקים אתה מנצח, אתה ניצחת את המשחק. בעצם זה הסטטיסטיקה אומרת. עכשיו אם אתה מסתכל על זה רגע, ואנחנו יודעים שכל הקבוצה צריכה לעבוד, אז אנחנו אומרים, אוקיי, נגיד שחקן עבר אותך, פספסת במגע, פספסת כדור גובה, פספסת זה. עכשיו מה רץ לך בראש? רץ לך בראש בעצם זה שאתה מבין שפספסת עכשיו קרב מגע כזה או אחר, ובעצם עכשיו אתה אומר, אוקיי, עכשיו אני צריך בעצם לקחת את השתיים-שלוש פעולות הבאות, ואני צריך להתרכז ולהיות מאוד מאוד מדויק ולהיות דרוך לקחת את השתיים-שלוש פעולות הבאות, כדי בעצם לייצר את אותו יתרון שאני רוצה לייצר, אם זה עיבוד כדור וכמה מהר אנחנו מחזירים אותו חזרה, שיש הרבה מדידה סביב העניין הזה.
ואז שחקנים בעצם מתרגלים, מבינים גם בתוך המשחק שזאת אחריות שלהם בעצם להיות חלק מהמאמץ הזה של כל הקבוצה, וזה לא רק מאמץ של הגנה או של חלק הגנתי בקישור. אני חושב שזה אחד הדברים המשמעותיים, זה בעצם לראות כמה מאמץ נעשה, ובעצם גם היום יש כלים למדוד את זה. שזה מה שמעניין לראות, כל שחקן יכול לקבל, לפסיכולוג יכול להיות הרבה ידע מלראות רגע נתונים סטטיסטיים של משחק, ולהסתכל רגע ולדעת לשאול שאלות מעניינות על הבדלים בין משחקים. אני זוכר שאני הייתי מסתכל על הנתונים הסטטיסטיים והיה לי מעניין לראות. איך שחקן נגד קבוצה מסוימת רץ 40 ספרינטים, מעל 20 קילומטר לשעה, יש מדידה ב-GPS, ואיך שחקן מול קבוצה שנחשבת נחותה יותר רץ רק עשרה ספרינטים במשחקים.
יש פה שאלה של מוטיבציה, שאלה של רצון, שאלה של הכוונה טקטית, מעניין, נקודות מעניינות. כן, אחד הנושאים הכי מעניינים זה בעצם לחבר את האלמנט הפיזי מבחינת ריצה, ספרינטים, מהירות להיבט המנטלי. אנחנו בהפועל תל אביב במחלקת נוער, שחקנים עולים עם צ'יפים על הנעליים, כל אימון גם בכל משחק, יש רשימה די מפורטת לא רק של ספרינטים גם של דברים יותר עמוקים מזה, ובאמת לראות, אתה יודע, יש גם משחק שהקבוצה עצמה נדרשת יותר לרוץ, פחות לרוץ, כאילו צריך לעשות את ההבחנות.
ברור, לכן אני אומר, ההבחנה היא חשובה, אבל גם פה אני, נקודת אזהרה זה להבין שבסוף אתה לא רוצה, הסטטיסטיקה אמורה לעזור לך, אתה לא רוצה לעבוד בשביל הסטטיסטיקה, זה גם פה צריך להיזהר ממדידת יתר ולעשות את זה בצורה מאוזנת ולאפשר לכישרון לבוא לידי ביטוי, ולא רק, דיברת על בלמים ואגרסיביות, היום רוב הבלמים שמסתכלים עליהם מסתכלים שיהיה להם יכולות טכניות, ויכולות של הבנת משחק ויכולות קוגניטיביות גבוהות, ולפעמים הבחירה בבלמים היא דווקא היום מאוד חזקה והיא לא רק במטר רץ של מטר שמונה וחמש. גם שוער. גם שוער. אבל הטכנית של שוער חל חשוב, לגמרי, לגמרי.
וזה אני רוצה רגע להתחבר לזה, כי יצא לי לעבוד עם בלם ודיברנו על זה בדיוק מה שאתה אומר הרגע זה גם בעיני מתחבר קצת לנקודות שדיברנו עליהן קודם על איך אני מסתכל על התוצאות טווח קצר טווח ארוך. וזה בלם שהיה מאוד מאוד טכני והיה דרשו ממנו כל הזמן להניע כדור ולהיות מאוד במקום הזה. אבל מה לעשות שהוא היה מגיע למשחקים והיה מאבד כדור והיו חוטפים על זה גולים. הוא היה מאוד מאוד מתבאס ואז הוא פחד כבר להמשיך להניע כדור למרות שהמאמן אמר לו תקשיב הכל בסדר זה מה שאני רוצה ממך.
כי בסך הכל היה ילד בן 13 המאמן ראה פה את היכולות. אוקיי אז עכשיו הוא מאבד כדור ואנחנו מפסידים אבל בסוף זה בלם שיש לו פוטנציאל בניגוד לבלם אחר שאולי בגיל צעיר יהיה לא מסוגל להניע כדור בכלל בלי יכולות טכניות אבל לא עושה טעויות. אתה פותח פה תיבת פנדורה לגבי בכלל מה זה הספורט בארץ של ספורט של צעירים. אבל אבל זאת מה ההבדל בין פיתוח שחקנים והיכולת לפתח שחקנים במחלקות נוער למול פונקציית ההישגיות לגמרי בעצם זה בעצם זה שני זה מכה זאת אומרת אני מסתכל על זה ואני אומר זה מכה אני.
אבל אתה מסתכל על זה רגע מהזווית אני חושב של המערכת ואני מסתכל על זה בסוף מגיע אליי הספורטאי הזה זה בדיוק כמו שמגיע אליי חלוץ שכרגע לא מבקיע הרבה גולים ומבחינתו זה אסון. אבל אז אתה שואל אותו אוקיי הגעת למצבים? הגעת. עשית עבודה פינית מקום לקשר שהבקיע גולים? עשית. אז יכול להיות שכרגע מסתכלים עליך ואתה אומר לעצמך מה יגיד המאמן אפרופו המערכת מסתכלת עליה ואני אומר לך כמי שיושב איתך תמשיך לעבוד ככה ובעוד ארבע שנים אתה תהיה שחקן הרבה יותר טוב אולי אפילו מהשחקן לידך שכרגע מצליח להבקיע את הגולים אבל הוא לא מפתח את היכולות לטווח ארוך ואני חושב שאחד האתגרים של אנשי מקצוע כמונו זה לעזור לילדים ולהורים לראות מעבר לדבר הזה כי כולנו מכירים כל כך הרבה שהיו מצוינים בגילאי 12-13 והם לא שם.
אני קורא לזה סיר הלחץ של הכדורגלן הצעיר שהוא בעצם נמצא היום בתוך איזשהו תור סיר של לחצים שבעצם גם מצד אחד יש את המנגנון הזה שרוצה הישגיות ויש מה לעשות ושאתה עולה לדשא אתה רוצה לנצח. אין פה בכלל אבל מצד שני אתה רוצה להתפתח כשחקן אתה רוצה להתפתח כשחקן על פי איזושהי תפיסת מועדון אם יש. לא תמיד יש ולא תמיד יש מועדונים שמוכנים לשלם את המחיר הזה של להבין רגע שהמטרה של מחלקות נוער זה לפתח שחקנים לקבוצה הבוגרת. בעצם רוב רובע למעט קבוצות נוער שאין להם מחלקה בוגרת. לפתח כדי למכור אותם בהרבה כסף.
נכון ולכן הסיפור פה הרבה פעמים גם שלנו זה להיכנס לאותם מקומות ולראות שיש הבנה שבעצם יש לכל קבוצת גיל גם מטרות מסוימות אתה לא יכול לדרוש מילדים בני 7-8 את מה שאתה דורש מילד בן 17 זה שונה. הבלוק הזה של הילדים הצעירים צריך ללמוד יסודות כדורגל וכיף חברתי. רוב הילדים פורשים עד גיל 13, 75 אחוז. למה? כי הם לא מצליחים להביא לידי ביטוי הרבה פעמים את ההנאה שלהם מתוך החוויה. החוויה שלהם היא חוויה נוראית של חוסר בהצלחה ושל שופטים אותם על כל דבר קטן. זה כבר הגיל שבו אתה לומד להתאמן ולומד להתאמן כדי להתחרות.
ואחרי זה הספורט התחרותי הזה. יש אין ספור דוגמאות כאלה של באמת של המתח הזה בין נסיגיות לבין אנשי הבקיע הזה אנחנו חייבים להיכנס בהרבה מאוד מקומות ברמה המערכתית גם. זה מסוג הפניות אגב הרבה פעמים שמגיעות אלינו כי הם מתחילים להילחץ ואתה פוגש כדורגלן ואתה מדבר איתו ואתה מבין שבסך הכל הוא עובד טוב ואגב גם צריך להסביר לו גם אין לו את הראייה של קצת את העונתיות שהיא תמיד יש בה עליות וירידות אז אם אני חלוץ ועכשיו לא הבקעתי שישה מחזורים. אז וואו מה יהיה אבל אבל אגב אני תמיד גם אומר להם.
אתה עכשיו תלמד להתמודד עם זה וזה עצם ההתמודדות שלך עם התקופה הזאת. אם אתה רוצה להיות שחקן מקצוען ולהמשיך אתה תעבור עוד תקופות כאלה. זאת אומרת חלק ממה שאני עוזר לך לפתח כפסיכולוג זה את היכולת שלך להתמודד עם הרגעים האלה ולהמשיך בדרך הנכונה וזה ייתן לך כלי שילך איתך אחרי זה הרבה שנים קדימה. דרך אגב, קשה מאוד לנבא הצלחה של כדורגלנים בני 13 14 15 לעומת איך הם יהיו בבוגרים. אתה אישה אמרת שהיו יש אין ספור דוגמאות של כדורגלנים צעירים שהיו מעולים ולא התפתחו כראוי.
יש המון דוגמאות גם הפוכות לגמרי סתם קופצי לראש עומר אצילי סתיו טוריאל כוכבים היום בליגת העל בנוער טוריאל היה בליגה שנייה הם ממש לא כוכבים ערן זהבי אולי אולי הכי גדול בין הגדולים לא היה בנבחרת בכלל בגילאים צעירים זאת אומרת קשה מאוד גם אני שומע את זה הרבה במחלקות נוער קשה מאוד לנבחר את ההתפתחות אין כדור בדולח לאף אחד אין כדור בדולח ולכן לכן אם יש לך מתודולוגיה ויש לך שיטה כמועדון שאתה רואה שזה עובד ואתה מאמין בבנייה הגופנית בהבנה הטקטית יכולת לייצר איזושהי אינטליגנציית משחק יכולת לייצר טכניקה ברמה גבוהה צריך לראות שביקרתי לפני מתי זה היה שהייתי ריו 2016 שלפני אולימפיאדה נסעתי לתחרות ואז עוד עבדתי עם מכבי חיפה והלכתי לבקר במועדון של פלמנגו בריו והדהים אותי שהם שם קומפלקס של איזה 14 מגרשים בברזיל והם הדהים אותי שהם סיפרו לי שב40 דקות ראשונות בזמנו אני מדבר היום אני יודע שזה נהוג בהרבה מקומות הם כל הבנייה הגופנית היא עם כדור קודם כל זה גם היום קיים כמעט בכל המקומות אבל אז זה הדהים אותי וכמות הפסים שהם לימדו אותם בעצם עכשיו זה ברזיל כאילו השחקנים לכאורה נולדים עם הכדור ברגל ודבוק לרגל והם עובדים על פסים בעוצמות שונות 40 45 דקות כל אימון כל תחילת אימון רק אחרי זה מתחילים את הדברים האחרים.
זה יסודות זה להבין רגע את ה… איך זה… על מה… מה הדברים החשובים? ולצערי אנחנו עוד לא שם במחשבה הרגע של לעבוד על יסודות בצורה נכונה. אז בדיוק באתי לשאול אותך איך אתה רואה את המצב של הכדורגל הישראלי אולי במחלקות נוער גם בוגרים בתפיסה הזאת גם מנטלית גם מקצועית מהניסיון שלך? קודם כל מחלקות נוער משתפרות. משתפרות. מבינות. יש יותר ויותר אנשי מקצוע טובים, שמבינים את התפקיד שלהם. אני חושב שיש לא מעט קבוצות היום שמבינות שהחלק של ההישגיות במחלקות נוער הוא יכול לחיות יחד עם תפיסה לפיתוח שחקנים. אני חושב שבהיבט המנטלי לא שמים דגש מספיק על פיתוח ההבנה, על היכולת של שחקנים בעצם להבין רגע מה זה המשחק הזה, על מה הוא מושתת, לפתח מיומנויות של כמו שאמרתי קודם של תקשורת להבין רגע מה זה מרקם של קבוצה.
אני חושב שמתעסקים הרבה מאוד בדברים של יותר דברים טכניים. לכאורה בוא נלמד כלים בתחום המנטלי ופחות להבין רגע את האקו סיסטם של המשחק. בכלל אני חושב שללמד כלים בלי להבין רגע את המשמעות שלהם בתוך המשחק הזה. לגבי הכדורגל, בכלל כדורגל ישראלי, זה, אתה יודע, אתה מסתכל, אפשר להסתכל על המשחקים שלנו, משחקים לא יודע מה באירופה, ואתה יכול להבין את ההבדל: זה אותו כדורגל, רק יותר איטי, איך אמרו את זה פעם, נכון? slow motion. אבל לא, אפשר לשחק, עושים מה שיש עם מה שאפשר, תסתכל, איך תראה מתקנים, איך תראה תרבות, כאילו זה, זה, זה מתחיל משם.
אני חושב שהלחץ, קצת מה שדיברנו קודם, הלחץ להישגיות, אני חושב שזה מתחיל ממערכות שמלחיצות את המאמנים, ומאמן, לא יודע, גם של ילדים ב' או נערים ג', ברגע שהוא קצת מתחיל להפסיד נכנס ללחץ, וזה מחלחל כלפי מטה אל השחקנים, וזה מה שבעיניי מאוד מפריע. אני חושב שילדים בגילים הצעירים צריכים, אני לא אומר לא צריכים סביבה תחרותית, אני לא אומר בואו רק נגיד יופי חמודי, כן? אבל צריך קצת ראייה יותר לטווח ארוך, ופחות להלחיץ אותם, ויותר לתת להם להתפתח. אתה יודע, אמרנו שהרבה מאוד מהשחקנים הטובים, דווקא לא בהכרח, היו כוכבים בגילים צעירים.
ואני חושב שלפעמים יש בזה פרדוקס, לפעמים דווקא להיות כוכב בגיל צעיר אפילו שם עליך בעיניי כאילו משהו שהוא קצת בעייתי, כי אתה רגיל, מאז שאתה התחלת לשחק כדורגל להיות כוכב, ואז אתה מגיע לשלב, שרענן יכול לתאר אותו יותר טוב ממני, של המעבר מנוער לבוגרים. ואתה צריך להבין שאתה צריך עכשיו להילחם ולירוק דם, ולחלקם אין את זה, כי הם לא פיתחו את היכולות אני קורא לזה את שריר הקושי, איך אני מתמודד כשקשה. ודווקא אם הייתי כוכב הייתי רגיל להיות כוכב אז פתאום אני מגיע לשם ואני מתרסק כי אין לי את המשהו הזה בפנים שיודע להמשיך כשקשה.
אותי מעניין מה זה המשהו הזה עם בפנים כי סתם לצורך העניין יש באמת המון דוגמאות של ספורטאים שלא הצליחו לעשות את המעבר הזה. זה אגב חשוב להגיד זה לא רק בכדורגל, אני חושב שזה משהו שהוא כלל כלל כלל הנפח פה. יש הרבה דברים שאנחנו מדברים פה, כאילו אנחנו מדברים עכשיו על כדורגל, אבל בהחלט המשהו הזה זה היכולת להתמיד. בסוף היכולת להתמודד עם מצבים משתנים ולעמוד על הרגליים ולהבין איך אתה מייצר לך לעצמך את התקווה, איך אתה מייצר לך את המוטיבציה הזו שבעצם תלווה אותך ואתה תדע שגם ברגעים שאתה אפילו בתוך משחק יש מומנטומים בתוך משחק יש שינויים שאתה צריך לחוות את החוויה ולהיות מודע למה עובר עליך באותו רגע ולבחור גם האם זה משהו שמכבה אותך או משהו שבעצם נותן לך אנרגיה.
יש את הדוגמה הכי קלה רק רוצה אבל להגיד שאולי המשהו הזה זה פסיכולוג ספורט או מאמן מנטלי בסוף כאילו משהו שבאמת במובן מסוים זה מה שאתה צריך שם מישהו שהוא לא בא עכשיו להגיד לך בוא נעשה עוד אימון אישי על שליטה יותר טובה ברגל החלשה או בוא נחזק את היכולת ניטור אלא באמת בוא נחזק אצלך את השרירים המנטליים. אני חושב שלפעמים דווקא השחקנים היותר טובים גם פחות היו רגילים לעבוד על הצד המנטלי כי הדברים יחסית זרמו אצלם. אז הם פחות היו הולכים לכיוונים האלה. זה גם מאוד תלוי באופי של השחקן הרי לא יודע, הדוגמה הכי קלה זה למיני-אמאל, שהוא בגיל 16 ברצלון היה טופ עולמי.
ולא יודע אם היה לו כבר ניסיון בכלל להתמודד עם הדברים אבל כנראה שמעבר לכישרון הלא נורמלי שלו יש לו גם איזשהו כישרון מנטלי שאלה שחקנים אחרים. בוא נראה. לא מכיר אותו. בוא נראה. אני אומר בוא נראה כי כרגע מכל הסימנים שאני רואה אינדיקטורים אני רואה שהוא דווקא לא מצליח להתמודד וזה רק זה רק יהיה עניין של זמן עד שהוא יעבור את מבחינתו ואני מקווה בשבילו את הרוביקון. של ההתמודדות כי עכשיו באמת כל העיניים עליו. ואני רואה בחודשים בשבועות האחרונים זה לא עובד לו חלק. איך אתה היית ניגש למקרה כזה עכשיו אתה הפסיכולוג של המני-אמאל?
קודם כל אתה מסתכל אני לא מכיר. אז אני כבר אומר מראש אני לא מכיר אני רק רואה ממה שאני שומע. גם את הצד הרכילותי וגם את הצד של ההתמודדות שלו אז אני לא מכיר. אבל החשיפה שלו היום היא כזו שבעצם צריכה להשאיר אותו רגע טיפה יותר מנותק לחזור לדברים הבסיסיים שעזרו לו להצליח להיות מרוכז אך ורק במה שהוא שולט ולא בכל מיני עסקים ובחורות וכל מיני סיבות וכל מיני דברים שנדבקים אליו עכשיו וזה לא נדבק במקרה. אז הייתי עושה את ההבחנה הייתי מוריד פרופיל הייתי יורד קצת יותר למחתרת מה שנקרא וחוזר לבסיס.
כי הכישרון שם ברור זה שחקן על חלל כמו שאומרים וזה מה שאני הייתי מנסה לראות רגע איך שומרים עליו בהפרדה הזאת אני מניח שהם עושים את זה בדרך שלהם. יש משהו נורא פופולרי בכל ענף ספורט קבוצתי ובטח בכדורגל שזה בעצם האיזון בין תחרות בין עמדות ועל עמדות לעומת החיבור הקבוצתי זאת אומרת איך אנחנו בתור אנשי מקצוע שעובדים עם קבוצה מסוימת גורמים לה להיות מחוברת כשיש למשל חלוץ שמשחק בהרכב עכשיו החלוץ שעל הספסל אולי לא רוצה שהוא יצליח אולי הוא רוצה שהוא לא יגיד ייפצע אבל יחטיא כדי שאני אשחק במשחק הבא.
ובעצם זה נורא גבול הדין בין האיזון הזה של לחבר את הקבוצה אבל בכל זאת זה משחק של מספרים וסטטיסטיקה וכל שחקן רוצה להביא את מה שהוא יכול. מה השאלה איך אנחנו כאנשי מקצוע מתמודדים עם הדבר הזה שאתה עובד עם שחקן עם קבוצה עם מאמן. שמע אני מת על הדברים אני מת ששחקנים יש להם גם את האופי הזה וגם קצת את החוצפה הזאת ואין לי בעיה, אתה יודע, יש הרבה עבודה של מאמן. מאמנים נוטים לעבוד הרבה פעמים עם הסגל הקצר שיש להם בהיררכיה שהולכת לשחק בשבת נגיד. ואני חושב שהשחקן שנמצא ברוטציה במקום 22 הוא חשוב לא פחות מזה.
זה עניין של קשב, עניין של תשומת לב. אז לי לפחות מהניסיון הרבה פעמים אני מעודד מאמנים ללכת בצוות מקצועי לעבוד ולעבוד חזק גם עם שחקנים שנמצאים ברוטציה במקומות אחרונים נקרא לזה ככה. גם שחקנים מאוד צעירים אמרתם קודם על המעברים בין נוער ל… אז גם שם לתת להם את ההזדמנויות ולעבוד איתם ולהציג להם שמאמינים בהם למרות שהם כרגע במקום 20 ו-21 ברוטציה. ואין לי שום בעיה כל עוד כולם מבינים שיש מטרה משותפת לקבוצה ואם מישהו רוצה לשחק והוא תחרותי אני אני אפתח את התחרות הזאת אני לא חושב שזה בעייתי. יש הרבה שחקנים שאמרו שהגיעו לנבחרת ישבו על הספסל ואמרו אנחנו מתים שהנבחרת תפסיד.
ואנשים כאילו הרימו גבה מה איך זה יכול להיות בסדר יש פה יצר תחרותיות של כל אחד באופן פרטי אבל זה לעולם לא יכול לבוא על חשבון בסוף הקבוצה. אני מכיר קבוצות שהיו גם לא חברים אחד עם השני היו באמת אתה יודע. מערכות יחסים סבירות לא רעות ואחווה כמו בסיירות אבל בדשא הם התאבדו. זה בסוף הביאו ביצועים גבוהים ולא היו חברים הכי טובים כי ללא אחד את השני באימונים ולא תמיד הייתה אווירה כיפית. אבל לא יודע, יש מקומות שאני די מחבב את האנרגיה הזאת כי כל עוד היא בשליטה, כל עוד היא מנומקת וברורה זה מבחינתי לא צריך דווקא להילחם בזה בכל מלחמת חורמה.
אני חושב שזה עניין של אופי זאת אומרת אני רואה שיש שחקנים שהם מאוד עבור הקבוצה ויש כאלה שמאוד רואים את המקום שלהם וזה מאוד מאוד טבעי. ואם זה כרגע שחקן שיושב על הספסל אני צריך לעבוד איתו שהתפקיד שלו זה להיות מוכן לרגע שהוא יקבל את ההזדמנות ולא להתעסק כל הזמן בלהיות מתוסכל. כי הרבה פעמים הוא משוכנע שהוא טוב לפחות כמו השחקן שכרגע בהרכב. הוא לא מבין למה האמן לא שם אותו ואז הוא מתעסק עם זה המון. ובמקום להתעסק עם זה הוא צריך להכין את עצמו ולהשתמש בזה כאנרגיה שדוחפת אותו קדימה וכנ״ל אני חושב שלשחקן שכרגע נמצא בהרכב יותר טוב למרות שהוא לא רואה את זה תמיד.
שיש שחקן שנושף בעורפו כי זה גורם לו כל הזמן לרצות ולהשתפר וככה צריך לעשות לזה את הפריימינג הנכון עבור השחקן עצמו שבסוף מקדם אותו ואני מסכים עם רענן זה משהו שאין לנו מה. אין לנו מה להילחם בו זה איזה שהיא נר יש פה משאב מוגבל ויש קרב על משאב מוגבל וזה חלק מהמצב. טוב אז נגענו פה בכל מיני סוגיות ככה על קצה המזלג בכדורגל. זה היה הפרק על כדורגל תמשיכו איתנו לפרק הבא ונראה על מה הוא יהיה.